בית הדין לעבודה בתל-אביב קבע לאחרונה כי עובדת שהתפטרה כדי להשגיח על הנכד שלה חולה הסכרת תקבל פיצויי פיטורים של כ-25 אלף שקל. הרשמת סימה קרמר קבעה כי המעסיקה נהגה בחוסר תום לב כשהתנערה מהבטחתה הראשונית לשלם לעובדת פיצויי פיטורים. כמו כן, נדחתה טענתה כי העובדת לא עמדה בתנאי החוק כיוון שהנכד לא תלוי בה כלכלית. נקבע כי פרשנות זו לא תואמת את הגישה הנוכחית הדוגלת בהרחבת רשת הביטחון לה זכאים עובדים שהתפטרו וטשטשה את ההבחנה בין התפטרות לבין פיטורים לצורך תשלום פיצויי פיטורים.
התובעת עבדה מ-2007 בפס הייצור של חברת "דניה קוסמטיקס". ב-2016 נולד לה נכד שבגיל 11 חודשים אובחן עם סכרת סוג 1.
לגרסתה, כחודשיים לאחר האבחון היא הודיעה למנהל שלה שעליה להתפטר כדי לסייע בטיפול האינטנסיבי לו זקוק התינוק וביקשה ממנו שיעזור לה עם פיצויי הפיטורים. בהמשך החתן שלה שלח לו אישורים רפואיים על מצבו של הילד, וזה התחייב לסייע לה בנושא.
בהמשך, לאחר שלא קיבלה ממנו תשובה, היא מסרה לחברה מכתב התפטרות רשמי שבו הסבירה את הדברים וביקשה פיצויים. אלא שהמעסיקה סירבה לשלם לה ולכן הגישה את התביעה, בה טענה כי התפטרות לצורך טיפול בבן משפחה מזכה אותה לפי החוק בפיצויי פיטורים.
לעומת זאת, המעסיקה טענה בין היתר כי התובעת לא הציגה אישורים רפואיים שמעידים כי ההתפטרות היא לצורך הטיפול בילד. מאוחר יותר העלתה טענה נוספת, שלפיה התובעת לא עומדת בתנאי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפטורים) כיוון שהיא לא גרה עם הנכד והוא לא תלוי בה כלכלית.
בעניין זה השיבה התובעת כי מדובר בפרשנות שגויה שכן התנאים הללו חלים רק על התפטרות עקב מחלת הורה של בן-זוג.
עמדה בתנאים
הרשמת סימה קרמר קבעה כי היא מקבלת את גרסתה המהימנה והעקבית של התובעת לגבי נסיבות ההתפטרות, שלא נסתרה על ידי הנתבעת אשר בחרה שלא להעיד את המנהל.
לפיכך נקבע כי התובעת הגישה אישורים רפואיים מספקים על חומרת מצבו של הנכד וכי המנהל יצר בפניה מצג שלפיו תקבל את הפיצויים ללא סייג. בנסיבות אלה, קבעה הרשמת כי התנערות הנתבעת מהבטחתו הייתה בחוסר תום לב.
באופן כללי, הרשמת הוסיפה כי פרשנות התנאים לתשלום פיצויי פיטורים בעת התפטרות מחמת מחלת בן משפחה צריכה להיות גמישה יותר שכן גם עובד שמתפטר זכאי לרשת ביטחון.
גישה זו, ציינה, מתבטאת לא רק בחוק אלא גם בצו ההרחבה הפנסיוני – המחייב מעסיקים להפריש לעובדים פיצויי פיטורים כדי שיוכלו לקבלם גם בעת התפטרות – וטשטש משמעותית את ההבחנה בין התפטרות לבין פיטורים לצורך תשלום פיצויים.
בהמשך הרשמת דחתה את פרשנות הנתבעת לתקנות תוך שהבהירה כי נהגה בחוסר תום לב כשלא העלתה את הטענה בזמן אמת ועד לרגע האחרון גרמה לתובעת להאמין שהיא עונה על תנאי הזכאות. "...לא ניתן להשלים עם מצב בו מעמדו של עובד מוכרע בדקה ה-90 באופן המונע ממנו לכלכל את צעדיו...", כתבה.
לפיכך התביעה התקבלה. הנתבעת תשלם לתובעת כ-25 אלף שקל פיצויי פיטורים ועוד 3,500 שקל עבור הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
- ב"כ התובעת: עו"ד דוד הדרי
- ב"כ הנתבעת: שלמה בכור, עורך דין דיני עבודה
עו"ד אילן אוזן עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"