בין השנים 2011 עד 2018 הועסק מכונאי רכב במוסך שנמצא בבעלות דודו. לאחר שהסתיימו יחסי העבודה הגיש נגדו העובד תביעה בה דרש זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים. התביעה התקבלה לאחרונה חלקית ונקבע כי מאחר שהעובד לא הסכים לתוספת גלובאלית של שעות נוספות יש לראות ברכיב זה חלק מהשכר הקובע לצורך ההפרשות הפנסיוניות.
התובע סיפר כי באפריל 2018, עקב מצוקה כספית אליה נקלע ביקש לברר את יתרות הכספים בקופת הגמל שפתח לו מעסיקו. אז התברר לו כי הוא הפריש לזכותו הפרשות בחסר על בסיס שכר נמוך משכרו בפועל. הוא פנה אליו אך הדוד הבהיר לו כי אם ימשיך לשאול ולדבר על הנושא ״לא יקבל שקל״.
הוא הוסיף כי חודש קודם לכן נפגע בעבודתו לאחר שקיבל מכה בפטיש באגודל ידו. לאחר מספר ימים החמירה פציעתו אך הוא הוסיף לעבוד לתוך מסירות למקום. לנוכח תגובת הדוד בעניין ההפרשות הוא הודיע כי הוא יוצא לחופשת מחלה של חודשיים בהתאם להמלצה הרפואית שקיבל.
לאחר חופשת המחלה סירב הדוד להשיבו לעבודה והוא פוטר הלכה למעשה, מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת.
התובע הדגיש כי במהלך יחסי העבודה חלק משכרו היה מורכב מתוספות קבועות פיקטיביות כמו תוספת שעות נוספות ותוספת עבודה בימי שישי.
המעסיק טען מצדו כי מדובר ב״תביעה כואבת״ של בן משפחה, לאחר שכל מטרתו הייתה לשקם את התובע.
לדבריו, התובע התפטר ונטש את מקום העבודה ללא התראה מוקדמת תוך גרימת נזק לעסק. הוא קיבלו בצער את החלטתו לעזוב אך ביקש ממנו למלא את חובת ההודעה המוקדמת של 30 יום או עד שיימצא לו מחליף. בפועל התובע עזב לאלתר תוך ״קללות ואיומים״.
הדוד הוסיף כי התובע לא עדכן אותו על פציעה כלשהי ובתקופה הרלוונטית הוא אף שלח תמונות מחויכות לווטסאפ המשפחתי בהן כתב כי הוא ״מובטל״ וב״חופש תמיד״.
הסכמה ברורה ומודעת
סגן נשיא ביתה דין לעבודה בבאר שבע, השופט צבי פרנקל, קבע כי לנוכח מכלול הראיות, יש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע את רכיבי תוספת שעות נוספות ותוספת יום שישי ששולמו לו.
השופט הבהיר כי תשלום תוספת שעות נוספות גלובלית צריכה להיעשות בהסכמה ברורה ומודעת של העובד. הנתבע לא הוכיח את הסכמתו של התובע, לא לעצם התשלום באופן כולל ולא לאופן חישובו. כמו כן, הוא לא הוכיח כי התשלום היה שווה ערך לסכום שמגיע לעובד מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה.
הנתבע גם לא הציג דיווחי נוכחות או כל ראיה אחרת לתמיכה בגרסתו כי תוספת ״עבודה בימי שישי״ הייתה אמיתית.
עם זאת, השופט קבע כי הראיות תומכות במסקנה שהתובע לא פוטר אלא התפטר מהעבודה על רקע מחלוקת בדבר זכויותיו.
בסך הכל חויב המעסיק לשלם לתובע כ-75,028 שקל עבור הפרשות לפיצויי פיטורים ולפנסיה, בניכוי הכספים שהופרשו בפועל. עוד הוא חויב בפיצוי של 5,151 שקל על אי מתן הודעה לעובד, עריכת תלושי שכר פיקטיביים וניכויים שונים שבוצעו משכרו.
במקביל נקבע כי הנתבע זכאים לקזז מהפיצוי 7,495 שקל מאחר שהתובע לא מסר הודעה מוקדמת לפני התפטרותו.
הנתבע חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 3,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד אליהו בוסקילה
- ב״כ הנתבע: עו"ד רפי גלרון
עו״ד טמיר כרמי עוסק/ת ב- דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"