לא תחנם: קרקעות רק ליהודים בישראל?

רבים לא יודעים כי רשות מקרקעי ישראל מחזיקה בבעלותה כ-93% משטחי מדינת ישראל. חוק יסוד מקרקעי ישראל קובע כי הבעלות בקרקעות לא תועבר לידיים פרטיות, והמשמעות היא כי לא ניתן "לקנות" אותן אלא אפשר לחכור אותן לדורות (למעט רכישת דירות מגורים בקרקע עירונית). באופן הזה, זכות הבעלות נותרת בידי המדינה.

התנועה הציונית והלכת "לֹא תְחָנֵּם"

אחת מהלכותיו הידועות של הרמב"ם מתבססת על הציווי התורני "לֹא תְחָנֵּם" הלקוח מספר דברים (ז, א-ב): "כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ ...הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם."

הרמב"ם פסק להלכה כי אין לתת למי שאינם יהודים "חנייה" בארץ ישראל, ואין למכור להם בתים ושדות.

ברוח הלכה זו כבר בקונגרס הציוני הראשון (1897) עלה הרעיון להקמת הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) שתרכוש קרקעות בישראל לצורך התיישבות יהודית. בהמשך קק"ל נרשמה כתאגיד פרטי באנגליה בהתאם ל"עיקרון הבעלות לצמיתות" שאומר כי העם היהודי הוא בעל הקרקעות, וחל איסור מוחלט להעבירן למי שאינו יהודי.

ואכן, קק"ל רכשה את קרקעות הארץ באמצעות גיוס כספים מיהדות העולם ומסרה אותן למתיישבים היהודיים בחוזי חכירה שהתבססו על הלכת "לֹא תְחָנֵּם" לצורך התיישבות קבע.

חוזים אלה הבטיחו את השליטה של התנועה הציונית בחיי המתיישבים באופן שנוצרה מעין "מדינה יהודית" בתוך מדינת המנדט הבריטי.

כך למשל, בחוזי החכירה נקבעו חובת החוכר לקיים בנחלה עבודה יהודית בלבד, נאסר על עיבודה בשבת וזכות ההורשה נשמרה ליהודים בלבד. אי קיום התנאים הללו הקנה לקק"ל את הזכות לבטל את ההסכם ולהחזיר את הקרקע לחזקתה.

למחרת מלחמת השחרור

בעקבות הקמת מדינת ישראל ומלחמת השחרור רכשה קק"ל כ-2.5 מיליון דונם מהקרקע שננטשה על ידי הערבים במטרה להקנות בעלות של העם היהודי על אדמות ארץ ישראל. המקרקעין יועדו להתיישבות יהודית על פי חוזים ששמרו על עקרונות הקרן.

ב-1953 אושר חוק קרן קיימת לישראל, שהטמיע עקרונות אלה באמצעות תזכיר החברה החדשה.

הקמת מועצת מקרקעי ישראל ומנהל מקרקעי ישראל

8 שנים לאחר מכן נחתמה "אמנת הקק"ל" בין מדינת ישראל לבין קק"ל. בין היתר הוסכם באמנה על ריכוז ניהול כל קרקעות המדינה על ידי מנהל מקרקעי ישראל (לימים – רשות מקרקעי ישראל).

בכך הפכה הבעלות בקרקעות מבעלות פרטית של הקרן לבעלות ציבורית. עם זאת נקבע באמנה, כי המקרקעין ימשיכו להתנהל בכפיפות לעקרונות הקרן שבבסיסם התפיסה כי הקרקעות צריכות להישאר בבעלות העם היהודי ואסור למכור אותן לאף אחד למעט החכרה ליהודים בלבד.

מכונני האמנה היו מודעים לכך שגוף מנהלי ציבורי חייב לנהל את המקרקעין על פי עקרונות של בעלות ציבורית לצורכי המדינה וכלל תושביה. עם זאת הם סברו כי הגוף המנהלי יהיה רשאי לנהל את הקרקעות על פי עקרונות בעלות פרטית, משמע שלא לטובת כלל אזרחי המדינה אלא לצורך התיישבות יהודית בלבד.

היטיב לבטא את העניין מנהיג מפ"ם יעקב חזן בקריאה ראשונה של הצעת חוק מקרקעי העם בשנת 1959:

"אדמות הקרן הקיימת שנרכשו בכספי העם היהודי, הן קודש להתיישבות היהודית, כמו שהווקף המוסלמי הוא קודש לסיפוק צרכיה הסוציאליים של העדה המוסלמית. אך לגבי אדמת הממשלה הננו חייבים לקיים שווי זכויות לגבי כל אזרח ישראל, בלא הבדל גזע, לאום ודת".

ההלאמה של בית המשפט הישראלי

והנה, בשנת 2000 ניתן פסק הדין בבג"ץ קעדאן. בני הזוג קעדאן מבאקה אל גארבייה, שביקשו להצטרף ליישוב היהודי קציר וסורבו בשל היותם ערבים, עתרו נגד האפליה שבהקצאת מגרשים ליהודים בלבד.

נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, קבע כי הקצאת מקרקעין למגורים על ידי המדינה כפופה לעיקרון השוויון, ועיקרון זה גובר על חזון התנועה הציונית ליישב יהודים בלבד.

ברק ציין כי לפי מגילת העצמאות, מלבד היותה יהודית ישראל גם דמוקרטית, וככזו – אחד מערכי היסוד בה הוא עקרון השוויון.

בסופו של דבר נקבע כי המדינה לא הייתה רשאית להקצות את קרקעות היישוב הקהילתי קציר על בסיס של אפליה בין יהודים לבין לא יהודים, תוך התעלמות מוחלטת מאמנת קק"ל.

בהמשך, בשנת 2005 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לבטל כליל את התנאי לפיו קרקעות בבעלות קק"ל ישווקו ליהודים בלבד, אם כי נוכח התעקשות ראשי קק"ל נמצא "פתרון" לפיו קק"ל תקבל קרקע חלופית בעבור כל קרקע של שרשות מקרקעי ישראל תקצה במכרז פתוח לכלל האזרחים.

הפתרון אמנם פרקטי אך לעניות דעתי הוא מנוגד לעקרונות התנועה הציונית, כפי שבאו לידי ביטוי באמנת קק"ל, ושולל את הזכות לייעד את המקרקעין שבבעלות המדינה ליהודים.

מיזוג מוסדות ההסתדרות הציונית עם הממסד של מדינת ישראל והכפפתם לעיקרון השוויון מעקרת לשיטתי את תכלית הציונות וגורמת להלאמת נכסי העם היהודי.

לכן אני סבור כי יש לבטל את אמנת קק"ל. כלומר, את ההסכמה בין הקרן לבין רשות מקרקעי ישראל בדבר החזקת הקרקעות בבעלות משותפת. את הקרקעות הללו יש להחזיר לידי הקרן – כך שימשיכו להיות במעמד פרטי ולא ציבורי. רק באופן הזה הגוף שמחזיק אותן לא יהיה כפוף לעקרון השוויון ויוכל לממש את חזון התנועה הציונית.

הכותב: עו"ד עמיר דרורי עוסק בדיני מקרקעין

* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.