השופט חננאל שרעבי דחה לאחרונה ערעור של אב על חיובו במזונות זמניים. הוא קבע כי החיוב מינימלי ואין הצדקה לפטור אותו ממנו כשהמשמורת על הבת נמצאת כולה בידי האם. האב טען שמצבו הנפשי אינו מאפשר לו לעבוד וכי הוא מתקשה ״להתארגן על עצמו״ אך השופט לא השתכנע.
בני הזוג ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור בין השנים 1988 עד 2014. בתם המשותפת כיום בת 16. לפני כשלוש שנים הגישה האם תביעת מזונות נגד האב שבמסגרתה ביקשה פסיקת מזונות זמניים בסך 6,500 שקל בחודש. בחודש אפריל השנה (2018) קיבל בית המשפט למשפחה את בקשתה חלקית וחייב את האב במזונות זמניים בסך 1,600 שקל בחודש.
בבקשת רשות ערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי בחיפה הוא טען כי האם מרוויחה כפול ממנו ופערי שכר אלה מצדיקים לפטור אותו מהמזונות. בהקשר זה הסתמך האב על ההלכה החדשה של בית המשפט העליון שלפיה על סכום המזונות להיקבע בהתאם להכנסות של שני הצדדים.
עוד הוא טען כי בית המשפט לא התחשב במצבו הנפשי שלא מאפשר לו לעבוד, לעומת כושר השתכרותה הגבוה של האם.
מעבר לכך הוא סיפר שהוא שקוע בחובות עצומים ואפילו לקצבת נכות אינו מסוגל לדאוג בשל ״הקושי להתארגן על עצמו״. לטענתו, הכנסתו היחידה היא שכר דירה מנכס שנמצא בבעלותו והוא אינו יכול לשאת בתשלום כלשהו עבור מזונות בתו.
לבסוף טען האב כי בתו מתנכרת אליו ואינה רוצה לפגוש אותו וגם מסיבה זו אין הצדקה לחיוב.
האם טענה מנגד כי המשמורת הבלעדית על הקטינה בידיה ואף לא מתקיימים זמני שהות בינה לבין האב כך שההלכה החדשה של העליון, שעוסקת במצבי משמורת משותפת, אינה רלוונטית.
היא הוסיפה כי הנתק בין הילדה לאביה אינו באשמת הילדה אלא בגלל שהאב נעלם, ירד למחתרת ואפילו כתובת מגוריו אינה ידועה להן. ״כיום מנסה המבקש לקבל גמול כספי על נטישת בתו״, כתבה האם.
עוד לדבריה, מצבו הנפשי של האב וטענתו להעדר כושר השתכרות לא הוכחו והוא מתעלם מהעובדה שבבעלותו דירת דופלקס יוקרתית בשווי של מעל 3 מיליון שקל.
סיוע ראשוני
ואכן, השופט חננאל שרעבי דחה את הערעור. הוא הבהיר שסכום של 1,600 שקל בחודש הוא ״בגבולות סכום מינימלי לצרכי קטין״ וייתכן שאף פחות מכך. עוד הוא הזכיר שבדרך כלל ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקת מזונות זמניים מתוך הבנה כי מדובר בשלב ביניים וב״סיוע ראשוני״ עד לפסיקה הסופית.
עוד הבהיר השופט כי ההלכה החדשה של העליון מתייחסת למצבים של משמורת משותפת ושוויון בזמני השהות ויכולותיהם הכלכליות של ההורים, כך שאינה רלוונטית למקרה.
כמו כן לדבריו, לגמרי לא ברור אם הניכור ההורי מקורו בהתנהגות הילדה או אם הדבר נובע מהתנהגות האב ואי יצירת קשר ביוזמתו, כמבוגר אחראי. השופט גם מתח ביקורת על התנהלות האב והביע תמיהה על כך שלא פנה לביטוח הלאומי כדי שיכיר בו כנכה אם מצבו הנפשי כה גרוע.
״סבורני כי על המבקש להפנים כי יש לו בת אותה יש לזון, ועימה יש להיות בקשר״ סיכם השופט וחייב את האב בהוצאות בסך 3,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד וטוען רבני יצחק וינד עוסק ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
*הכותב לא ייצג בתיק.