מה היה רצונם של בני זוג שהלכו לעולמם והותירו את כל רכושם לצדקה? לשאלה פרשנית מורכבת זו נדרשה באחרונה השופטת שלי אייזנברג מבית המשפט למשפחה בחיפה.
לייעוץ בתחום:
ב-1989 ערכו בני זוג חשוכי ילדים צוואה הדדית. בצוואה הורישו השניים את כל רכושם למוסדות צדקה – את הדירה שבבעלותם העבירו לישיבה, את ספריהם לבית כנסת ואת כספם ל"קופת גמילות חסדים". אחד מסעיפי הצוואה קבע כי יורשיהם החוקיים יקבלו שקל אחד.
לאחר מות השניים גילו מנהלי העיזבון כי כשמונה שנים אחרי שנערכה הצוואה, רכש הבעל דירה. בחודש מרץ השנה הגישו מנהלי העיזבון בקשה לצו ירושה ביחס לנכס זה וביקשו לקבוע כי שמונת אחייניו של הבעל המנוח יירשו את הדירה.
לדבריהם, מתצהירו של עורך הדין שכתב את הצוואה עבור בני הזוג עולה כי הסעיף המתייחס ליורשים לא נכתב לבקשת המנוחים, אלא מדובר בסעיף סטנדרטי שהוא נוהג לכתוב בצוואות.
הם הוסיפו כי היחסים בין בני הזוג למשפחתם היו תקינים ואין סיבה להניח שהם רצו במכוון לנשל את קרוביהם. לטענתם, הדרה מהעיזבון צריכה להיעשות באופן מפורש, ברור וחד משמעי.
היורשים תמכו בבקשה וציינו כי אין בצוואה סעיף שיורי הקובע את אופן חלוקת העיזבון ולכן הוראות הצוואה לא חלות על הדירה.
האפוטרופוס הכללי התנגד לבקשה. לדבריו, מהתנגדות שהוגשה בעבר ביחס לצוואה עולה כי בין היורשים לבין בני הזוג היה נתק. הוא הדגיש כי הצוואה קובעת במפורש כי היורשים לא יהיו זכאים לחלק מהעיזבון והעברת הדירה למטרות ציבוריות תהלום בצורה טובה יותר את רצון המנוחים. בנסיבות אלה ביקש האפוטרופוס לכלול את הדירה ב"קופת גמילות החסדים" של העיזבון.
כשהצוואה שותקת
השופטת אייזנברג הבהירה כי במלאכת פרשנות צוואה האינטרס היחיד שיש להביא בחשבון הוא רצון המצווה.
לדבריה, מנוסח הצוואה עולה שאין בה בכלל הוראות לגבי נכסים עתידיים שיירכשו על ידי בני הזוג ולכן היא למעשה "שותקת" בעניין הדירה שבמחלוקת.
השופטת קיבלה את טענת היורשים כי הסעיף בצוואה המעניק להם שקל אחד הוא סטנדרטי ולא עמדה מאחוריו כוונה של המנוחים לנשל אותם. "הדרה מירושה צריכה להיעשות באופן מפורש וחד משמעי", כתבה השופטת וציינה כי אין בצוואה כל התייחסות ליורשים בשמם ואין בה משפט כלשהו על מערכת היחסים בינם לבין המנוחים.
היא הוסיפה כי הטענות לנתק בין האחיינים לבין בני הזוג לא בוססו. לדבריה, התחקות אחר רצון המנוחים מלמדת כי הם העדיפו לצוות את רכושם למעשי צדקה וחסד ולא ליורשיהם על פי דין, אך מכאן לא ניתן להסיק כי הם ביקשו לנשל את יורשיהם.
השופטת סיכמה כי לא ניתן להתחקות אחר רצונם המשוער של המנוחים ביחס לדירה ולכן הפתרון נמצא מחוץ לצוואה – באמצעות צו הירושה על פי דין.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי יורשיו של המנוח יקבלו את הדירה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המבקשים: עו"ד מרים מהלה
- ב"כ המשיבים: עו"ד איילת טרסר אבס
עורכי דין צוואה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין רונית ברנט עוסקת בירושות וצוואות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.