טרם מותה העניקה האם לילדיה המבוגרים (אח ואחות) באופן שווה זכויות חכירה במגרש שעל חלקו מתגורר האח. באפריל 2013 חתמו האחים על הסכם שמטרתו לפרק את השיתוף בנכס כך שאחד מהם ירכוש את זכויותיו של השני: לאח תהיה הזדמנות לעשות זאת עד יולי 2013, ולאחר מכן תעבור הזכות לאחותו.
לייעוץ בתחום:
בנובמבר 2013, לאחר שעברה ההזדמנות של האח לרכוש את חלקה של אחותו, חתמו האחים על הסכם המכר שקבע כי האחות תרכוש את החלקה של האח תמורת 370,000 שקל (מחצית שווי השמאות של המגרש), ומסכום זה ישולמו חובות הרובצים על הנכס וחלקו של התובע בהוצאות הסדרת הזכויות.
אלא שכחצי שנה לאחר מכן הגיש האח תביעה כנגד אחותו לבית משפט לענייני משפחה בקרית גת וביקש לבטל את הסכם המכר.
בתביעה נטען כי התובע הוחתם על ההסכם תוך ניצול מצוקתו הנפשית ומצבו הכלכלי הרעוע. מדובר בקשיש נכה שלא הבין על מה חתם, וגם לא הוסברו לו המשמעויות של העסקה שתותיר אותו בלא כלום לאחר כיסוי החובות, המסים וההוצאות.
נטען כי שני ההסכמים היו בעצם תעלול של הנתבעת, שידעה היטב כי אחיה חסר כל ולעולם לא יצליח לרכוש את זכויותיה בנכס. לבסוף נטען כי הותרת ההסכם על כנו תותיר את התובע, שמתגורר במקום, ללא קורת גג.
האחות הנתבעת טענה מנגד כי פעלה בהתאם להוראות ההסכם הראשון שנחתם מרצונו של התובע לאחר שהבין היטב מה הוסכם. הנתבעת הוסיפה כי בניגוד לחזות שמנסה התובע לשוות לעצמו, מדובר באיש עסקים ממולח שלנכותו מתאונת עבודה בעבר אין קשר למצבו הקוגניטיבי ולמידת ההבנה שלו את העסקה.
הנתבעת טענה כי התובע מעוניין לחזור בו מהעסקה רק בגלל שהבין שהיא לא משתלמת לו כלכלית אולם טענה זו אינה מקנה זכות לביטול הסכם. היא ציינה כי טענותיו של התובע על הפגמים שנפלו בכריתת ההסכם חסרות שחר ואינן עומדות בתנאים הקבועים בחוק החוזים.
לפי צרכיו האישיים
לאחר שסקרה בהרחבה את חומר הראיות וטענות הצדדים, הגיעה השופטת פאני גילת-כהןלמסקנה כי הדין עם הנתבעת. השופטת מצאה כי התובע לא הצליח להוכיח כי בעת ההתקשרות החוזית היה במצוקה או סבל מחולשה שכלית או גופנית חמורה וקיצונית המצדיקה התערבות בית המשפט בחוזה.
"לא שוכנעתי, כי נפל פגם בכריתת הסכם המכר" כתבה השופטת והוסיפה "עקרונות היסוד בדיני החוזים, שעניינם הוא חופש החוזים והחובה לכבד הסכמים, מחזקים אף הם במקרה דנן את המסקנה, כי יש לדחות את טענות התובע, אף אם לאחר מעשה התברר לו שפירוק השיתוף בנכס באופן אחר מזה שעליו הוסכם בין הצדדים, יתאים יותר לצרכיו האישיים".
לבסוף השופטת סיכמה כי לאחר שהתובע בחר שלא לרכוש את זכויותיה של הנתבעת בנכס במסגרת פרק הזמן שהוגדר בהסכם, הנתבעת הייתה לרכוש את חלקו כפי שהוסכם, ואין עילה לביטול ההסכם.
התביעה נדחתה והתובע חויב לשלם לאחותו 7500 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ תובע: עו"ד יצחק בן יצחק
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יגאל בן חיים
עורכי דין חוזים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד רועי ויסמן עוסק בדיני חוזים ומשפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.