על פי חוק הירושה ניתן להגיש התנגדות לצוואה של אדם שנפטר בנימוקים הקבועים בחוק, והם חוסר כשירות לעשות צוואה, השפעה בלתי הוגנת, השתתפות בעריכת הצוואה, טעות, הטעייה, תחבולה, איום וכפייה.
לייעוץ בענייני ירושה:
במונח "חוסר כשירות" אנו מתכוונים האם המצווה הבין את טיבה של צוואה. למעשה מדובר בהליך של בדיקת מסמכים רפואי כדי לקבוע את כושרו הקוגניטיבי של המצווה לעשיית צוואה. ברוב המקרים מדובר במחלות זקנה מנטליות (דמנציה), ואילו בשאר המקרים מדובר במחלות נפש המשפיעות על עושה הצוואה.
כך קרה בעניין תיק עיזבון 37420-03-16 ב' נגד אלמונים. המנוח היה איש עשיר ובעל רכוש רב, וציווה בצוואתו את דירתו וכן שליש מחשבון הבנק שלו לשכנה שטיפלה בו במסירות בשנותיו האחרונות. את יתרת רכושו ציווה לשני בניו. הבנים הגישו התנגדות לצוואה וטענו לחוסר כשירות של המנוח (אביהם) לעשות צוואה, וכן טענו כי השכנה השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת לערוך צוואה לטובתה. התנגדותם של הבנים לצוואה נדחתה.
אולם בצוואתו המנוח התייחס לתרחיש נוסף והסיף תנאי – הידוע בעגה המשפטית כ"תניית סילוקין". המנוח צייוה כי אם ילדיו יתנגדו לקיום הצוואה כפי שהיא, הרי שהם לא יירשו כל חלק מעזבונו, והשכנה תקבל את מלוא הרכוש.
ביהמ"ש לענייני משפחה בתל-אביב דחה את ההתנגדות לצוואה וקיבל תביעתה של השכנה. סגן הנשיא השופט נפתלי שילה קבע כי ניתן להגיש תביעה להפעלת הוראת הסילוקין מן הירושה על פי בצוואה, וזאת משום שהבנים פעלו בחוסר תום לב.
הבנים טענו להצדקת ההתנהגות שמדובר בזכות חוקית להתנגד לצוואה, כי עשו שימוש בתום לב בזכות זו, וכי היה יסוד סביר לכל טענות ההתנגדות. לשיטתם, היו בידם ראיות שאביהם היה חסר ישע וכן כי השכנה אפילו הורחקה בצו על ידי המשטרה.
רצונו הברור של המנוח
השופט שילה קיבל את התביעה וקבע כי הבנים מסולקים מעיזבון אביהם המנוח ואת כל אשר ירשו על פי צוואתו תקבל השכנה. בנוסף, הבנים חויבו בהוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
וזה היה נימוקו: "היה על הבנים לקחת בחשבון, לאור תניית הסילוקין, כי עליהם לפעול בתום לב ולא לעלות טענות חסרות שחר. משלא עשו כן, עליהם 'לשלם את מחיר' התנהלותם. ודוק: אין מדובר במתן עונש למתנגדים אלא בקיום רצנו הברור והמפורש של המנוח. כפי שקבע כב' השופט ברק: 'הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם'".
השופט הוסיף כי "לדאבון הלב, רואים אנו התנגדויות חסרות יסוד שמוגשות חדשות לבקרים. הכלי של 'תניית סילוקין' הוא כלי ראוי שיש לעשות בו שימוש ויש להמליץ על 'הכנסתו' לצוואות. ייתכן כי ככל שירבה השימוש בכלי זה והציבור יפנים, כי יש מחיר כואב להתנגדויות סרק, תקטן התופעה המצערת והרווחת של הגשת התנגדויות חסרות בסיס, שמבזות את הנפטר וגורמות לבזבוז זמן שיפוטי יקר".
חשוב לדעת כי תניית סילוקין זו אינה קיימת בחוק הירושה. על אף שהמחוקק הקדיש פרק רב ונרחב להוראות הצוואה, אין בחוק כל הוראה מסוג זה. מדובר למעשה בחריגה מהוראות החוק עד כדי פגיעה בזכות הגישה לערכאות.
סעיף כזה למעשה מונע מהיורש להגיש התנגדות מחשש שיבולע לו כמו במקרה זה, שהרי למרות שהחוק הקנה לו את הזכות להגיש התנגדות לצוואה? אולם, לא רק בזה טמונה הבעיה הקשה.
הבעיה העיקרית שניצבת בפני מי שמבקש להגיש התנגדות לצוואה , הוא חומר הראיות הדל שיש בידו או אפילו הוא חסר ראיות מוחלט בזמן הקצר העומד לרשותו להגיש התנגדות (14 יום) בדרך כלל, למתנגד לצוואה אין ידיעה על שלבי עריכת הצוואה, הוא אינו מכיר את העדים לצוואה ואת עורך הדין שעשה את הצוואה. כיצד יוכל להתנגד בטענת השתתפות בעריכה? הראיות לכך יתגלו בעת המשפט, בשלב חקירת העדים ועורך הדין הזוכה על פי הצוואה ואחרים. בכך, למעשה, המתנגד לצוואה "מהמר" על הרכוש המובטח לו בצוואה.
יתרה מזו, זמנו השיפוטי של ביהמ"ש לא ייחסך כי הבן הנדרש להמר יעדיף להשפיע על אביו (המצווה) להעביר לו מנכסיו עוד בימי חייו. בכך האב יישאר ללא רכוש והבן יינצל מהתנייה הקבועה בצוואה, שכן לא תהיה עוד בעלת משמעות.
הוא הדין בקשר לכשירות הקוגניטיבית של המנוח לעשות צוואה שהרי אין למתנגד מסמכים רפואים וגם לא יוכל לקבל.
למעשה כל העובדות ייחשפו ויתגלו רק בהליך משפטי.
עורכי דין דיני צוואות • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין אורי צפת עוסק בירושות וצוואות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.