מזה זמן רב שרוחש סכסוך בין דיירי בניין מגורים בן 6 קומות בחיפה, על רקע השימוש הבלעדי שערכו שניים מהשכנים בקומת העמודים העליונה ובשני מקומות חנייה.
ניסיונות ההידברות של הדיירים עם השכנים שניכסו להם את הרכוש המשותף לא הובילו להסכמה ובשנת 2013 הם הגישו בשל כך תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה.
ייעוץ בתחום:
הדיירים טענו כי גם להם יש זכות להשתמש בחניות ובקומת העמודים שלא הוצמדו לדירות של הנתבעים ונחשבים לרכוש משותף לכולם.
משלא הצליחו להגיע להסדר כלשהו, הגישו הדיירים בשנת 2013 תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, כדי שיכריז על קומת העמודים ועל החניות, שלא הוצמדו לדירות השכנים, כרכוש המשותף של הבניין.
התובעים טענו כי בהסכמי הרכישה של הנתבעים אין אזכור לכך שקומת העמודים הוצמדה לדירותיהם, וכי ההסכמים מציינים הצמדה של מקום חניה אחד לדירה, בעוד שהנתבעים עושים שימוש בארבע חניות בבניין.
אלא שבעקבות החלטה שניתנה 8 שנים קודם לכן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין, שקבעה כי לא הוכח שקומת העמודים נחשבת לרכוש משותף, קיבלו הנתבעים צו לרישום קומת העמודים על שמם, ובהתאם טענו שהתובעים מנועים כעת מלהעלות טענות הסותרות את הצו.
הנתבעים טענו כי הקומה וגם ארבע החניות הוצמדו לדירתם כדין על ידי חברת הקבלן ממנה רכשו את הדירות, כפי שניתן להיווכח בהערה המופיעה בהסכם, שבה החברה הודיעה כי היא עשויה להצמיד חלקים מהרכוש המשותף לדירותיהם.
נציגי החברה הקבלנית "בניחד מהנדסים" אישרו שידעו על המחלוקות לגבי הרכוש המשותף, והודו כי לא יידעו את התובעים מראש על הכוונה להצמיד את החניות וקומת העמודים לדירות הנתבעים.
גם הקבלן כפוף לחוק
השופט סארי ג'יוסי דחה את טענת הנתבעים לפיה התובעים מנועים מלתקוף את צו הרישום, תוך שציין כי המפקחת עצמה הבהירה שהחלטתה אינה מסיימת את ההתדיינות בין הצדדים בנוגע לזכויותיהם.
מכאן, עבר השופט לעיין בהסכמי הרכישה של הנתבעים ומצא שהתובעים צדקו. בהסכמים נכתב בבירור שהנתבעים רכשו מקום חניה אחד לכל דירה ואין כל אזכור של קומת העמודים.
השופט לא התעלם מההערה שהפנו אליה הנתבעים, אך לטעמו הם לא יכלו להסתמך עליה בהתחשב בניסוחה העמום והכוללני.
השופט הבהיר כי חוק המכר נועד למנוע מצב בו רוכשי דירה לא יידעו מראש על הוצאת חלקים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה מסוימת, ועל כן חברת הקבלן לא הייתה רשאית להצמיד דבר מבלי לבדוק קודם כל עם יתר הדיירים.
תשריט בניין שהגישה הקבלנית לצורך קבלת היתר הבנייה והתייחס לקומת העמודים כקומה משותפת, חיזק את מסקנתו של השופט.
השופט הוסיף כי מאחר שדיירי הבניין לא ערכו תקנון משלהם, חל עליהם התקנון המצוי בחוק המקרקעין, שגם הוא קובע כי האזורים ה"ציבוריים" בבניין נחשבים לרכוש משותף.
התוצאה היא שהשופט קיבל את התביעה, והורה לתקן את הרישום בפנקס הבתים המשותפים, כך ששתי החניות, שלא הוצמדו לדירות הנתבעים, וקומת העמודים העליונה יירשמו כרכוש משותף. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד שי הררי עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.