בעלי סוכנות הביטוח "אצולה הון וביטוח" הקימו אתר אינטרנט, ובעזרת חברה מקצועית לקידום אתרים, השקיעו זמן ומשאבים רבים בכתיבה ובפרסום כתבות מקוריות באתר על מנת לקדמו במנוע החיפוש של "גוגל".
לשאלות בנושא זכויות יוצרים:
פנו ל-עורך דין קניין רוחני
לדבריהם, במשך תקופה ארוכה האתר הופיע בעמודים הראשונים בתוצאות מנוע החיפוש, אך בשלב מסוים הם הבחינו כי המיקום הלך והתדרדר בעת הקשת מילות המפתח הרלוונטיות. בדיקה שערכו גילתה כי הפגיעה בדירוג האתר נגרמה מכיוון שמנוע החיפוש זיהה תכנים מרכזיים באתרם כתכנים "משוכפלים" הקיימים באתר נוסף של חברה מתחרה.
בעקבות הגילוי המרעיש, שלחו בעלי "אצולה" מכתב התראה לבעל החברה המתחרה, בו דרשו ממנו לחדול מהפרת זכויות היוצרים על הכתבות ולשלם להם פיצוי על נזקיהם.
בשנת 2013, משדרישותיהם לא נענו, הם הגישו נגדו תביעה לפיצוי של 300 אלף שקל על הפרת זכויות יוצרים והתעשרות שלא כדין על חשבונם. התובעים טענו כי הנתבע עשה שימוש לא מורשה ביצירותיהם המקוריות בכדי למנף את אתר האינטרנט שלו, תוך מחיקת שמותיהם ככותבי הכתבות והתהדרות ביצירות כאילו היו שלו.
לטענת התובעים, ההעתקה גרמה להם נזק רב שבא לידי ביטוי בפגיעה בתוצאות החיפוש, וכתוצאה מכך, במספר הלקוחות הפונים אליהם דרך האתר.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי לא הוכח כיצד הגיע המידע שפורסם באתרו. מעבר לכך, מדובר בכתבות טכניות, הנוקבות במונחים מקצועיים שהם נחלת הכלל, ולתובעים אין עליו זכויות יוצרים בלעדיות.
בכל מקרה, הנתבע סיפר כי תנועת הגולשים באתרו לא הביאה לגיוס לקוחות חדשים. בנוסף הוא טען כי לאחר שהתובעים פנו אליו הוא החליף את התוכן באתרו.
במהלך הדיון הנתבע הודה שהתוכן הועתק מהתובעים, והצדדים הסכימו לדון בשאלת היקף ההעתקה וגובה הפיצוי לו זכאים התובעים.
התובעים טענו כי הנתבע העתיק מהם חמש כתבות ופרסם אותן בשני אתרים שונים, כך שמדובר בעשר הפרות. לעומת זאת, הנתבע טען שיש לראות את כל הפרסומים כהפרה אחת בלבד, מה גם שאחד האתרים הוא "אתר מראה", שנבנה על-ידי חברת בניית האתרים ששכר כחלק מהקמת האתר, ללא ידיעתו.
הפרת הזכות המוסרית
השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט קיבלה את גרסת הנתבע, לפיה הקמת אתר "המראה" נעשתה כחלק מתהליך הקמת האתר הרשמי של הסוכנות שבבעלותו. לדבריה, לפי תהליך בניית האתר שהוצג לה, השימוש באתר "המראה" היווה שלב ביניים לפרק זמן מוגבל, כך שלא ניתן להתייחס לפרסומים בו כהפרה נפרדת ועצמאית מהפרסומים באתר הרשמי.
ואולם, השופטת דחתה את טענת הנתבע לפיה יש לראות בכתבות כמכלול אחד, וקיבלה את טענת התובעים כי כל אחת מהכתבות – העוסקות בסוגי ביטוחים שונים – מקנה זכות עצמאית לפיצוי.
מכאן, הבהירה השופטת כי בשים לב לכך שהכתבות פורסמו למספר שבועות בלבד, מדובר בהפרות הנמצאות ברף התחתון, מה גם שהתובעים לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים בפועל.
לפיכך, הנתבע חויב לפצות את התובעים בסך של 50,000 שקל על הפרת זכותם המוסרית והפגיעה בקניינם הרוחני, ולשאת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי.
עורכי דין דיני זכויות יוצרים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין יעקב מנור עוסק בקניין רוחני
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.