בית משפט השלום בתל אביב הביא לסיום פרשה עגומה בה עורך דין מעל באמון לקוחותיו, וחייב את משרדו להשיב ללקוחות לשעבר כספים שנגבו מהם ביתר.
לשאלות על יחסי עורך דין-לקוח:
פנו ל-עורך דין אתיקה מקצועית
לפני כ-12 שנים התקשרו בעלי עסק משפחתי בתחום האופנה עם עורך הדין במטרה שייצג אותם במספר הליכים משפטיים.
אלא שלטענתם, עורך הדין הפר את חובתו לייצג אותם בנאמנות ובמסירות בשלושה מקרים שונים.
בשנת 2014 הגישו בעלי העסק תביעה נגד עורך הדין ואשתו – עורכת דין שניהלה איתו בשותפות את משרדם – על סך 300 אלף שקל.
התובעים סיפרו כיצד גבה מהם הנתבע 65,718 אלף שקל עבור אגרת בית משפט, ולמרות זאת שילם רק מחצית ממנה לבית המשפט. לדבריהם, רשלנותו של הנתבע כמעט והביאה למחיקת התביעה, ואילצה אותם להשלים את הסכום החסר מכיסם.
בנוסף, לדבריהם, הנתבע העביר להם במועד כלשהו 40,000 שקל עבור הסכם פשרה שערך בשמם, הסכם שמעולם לא הוצג להם למרות דרישותיהם חוזרות ונשנות מצדם. לטענתם, בפועל הנתבע גבה מהצד השני להסכם פשרה כ-300,000 שקל – סכום גבוה משמעותית מזה שמסר להם.
כמו כן, התובעים סיפרו שבתיק אחר בו ביקשו שייצג אותם בפני הרשם לסימני מסחר, הנתבע החתים אותם על הסכם לפיו שכר הטרחה ייגבה בסופו של התיק. למרות ההסכם, טענו התובעים שבפועל נדרשו לשלם 22,000 שקל במזומן, בעוד שהנתבע כלל לא פנה לרשם, ובחר להתעלם מפניותיהם בנושא.
מנגד, הנתבע טען שמדובר בתביעה מופרכת ומוגזמת ללא בסיס עובדתי ומשפטי, והכחיש שגבה את הסכומים הנזכרים.
לדברי הנתבע, הסכם הפשרה לא נערך בכתב, והושג לאחר שאחד התובעים נתן את הסכמתו לסכום המוצע.
הנתבע ציין שמתוך הסכום שהתקבל עבור ההסכם – 50,000 שקל – הוא הפחית רק 10,000 שקל עבור שכר טרחתו, כך שלמעשה התובעים חייבים לו 2,500 שקל בכפוף להסכם שכירת שירותיו תמורת שכר טרחה בשיעור של 25%.
לסיכום דבריו, הדגיש הנתבע שלאשתו אין כל קשר מקצועי עם התובעים, ומכאן שבכל מקרה אין מקום לחייבה באופן אישי.
"מעל באמון"
"אמון מלא בין עו"ד ללקוח היא נשמת אפו של המקצוע וקשה להעלות על הדעת כיצד ניתן לקיים יחסי עו"ד לקוח בלעדי אמון זה", כתבה השופטת הבכירה דורית קוברסקי.
השופטת קיבלה את טענת התובעים, לפיה הנתבע הפר את אמונם כאשר העמיד את תביעתם בסכנת מחיקה לאחר שלא דאג לשלם את מלוא האגרה, וזאת על אף שגבה את עלותה מראש.
כמו כן, על סמך הקלטות שצירפו התובעים, התרשמה השופטת שהנתבע אכן גבה מהם 22,000 שקל במזומן, וזאת למרות הסיכום על תשלום שכר הטרחה בסוף הטיפול בתיק.
עם זאת, דחתה השופטת את טענת התובעים לפיה הנתבע גבה כ-300 אלף שקל מצד להסכם פשרה שערך בשמם, מהטעם שהתובעים ביססו את תביעתם על דרך ההשערה, ללא כל בסיס ראייתי, ואף נמנעו מלזמן לעדות את אותו צד שני להסכם הפשרה.
מכיוון שהסכום שהתקבל בפשרה כלל לא הוכח, דחתה השופטת גם את בקשת הנתבע לקבל שכר טרחה נוסף עבור ההסכם.
לסיכום דבריה, הורתה השופטת לנתבע וכך גם לאשתו הנתבעת, מתוקף היותה שותפה מלאה במשרד, לשלם לתובעים 59,845 שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים צוינו בפסק הדין
לעורכי דין אתיקה מקצועית • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורך דין יעקב בטש ממשרד עוה"ד זאבי-בטש העוסק באתיקה מקצועית ודיני חוזים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.