בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום, אישר בית הדין הרבני הגדול החלטה שקיבל בית הדין האזורי בתל אביב, וחייב צעירה חרדית להתגרש מבעלה, בטענה שמיד לאחר החתונה התגלה לו שהיא סובלת מסכיזופרניה. עם זאת, נקבע כי הבעל עדיין יצטרך לשלם לה כשליש מהכתובה, 50 אלף שקל, מאחר שלא הוכח שידעה על המחלה לפני הנישואים.
על פי הדיווח באתר 'פסק דין', בערעור שהגישה האישה היא ביקשה לחייב את בעלה בשלום בית בטענה שהוריו הם שלחצו עליו להתגרש. היא הכחישה שהיא מתמודדת עם מחלת נפש וסיפרה שחוותה בלבול ואי שקט יום-יומיים לאחר החתונה משום שנלחצה מהסיטואציה.
במסגרת הפרידה קבעו בני הזוג, כי שווי הדירה המשותפת יועבר לבעל. אבל בית הדין הרבני קבע: ההסכם המקפח נחתם כשהיא הייתה במצב נפשי קשה וכי הוא אינו הוגן לאור המצב בו הייתה.
לדבריה, היא טופלה במשך תקופה קצרה בתרופות אבל הטיפול פחת בהדרגה עד שהופסק לחלוטין, וכיום היא בריאה ואיתנה. האישה הבהירה, כי לא הייתה חולה בעבר כך שלא "רימתה" את בעלה כפי שקבע בית הדין האזורי.
עוד היא טענה, כי בית הדין פסק שמדובר במחלה תורשתית רק על סמך דבריה שלפיהם גם דודתה לקתה במחלת נפש, ומבלי לבדוק את הדברים. אלא שבפועל, ציינה, דודתה פשוט התמוטטה מאפיסת כוחות לאחר שנאלצה לטפל ב-16 ילדים קטנים ומה שאירע לה לא מוכיח שיש במשפחה היסטוריה של מחלות נפש.
מנגד התעקש הבעל, שהיא הסתירה ממנו שהייתה חולה עוד לפני החתונה. לדבריו, כבר בחדר הייחוד הוא חש שהיא מוזרה ולא מחוברת למציאות, ולאחר מכן החמיר המצב והלך והיא הייתה במצב פסיכוטי קשה. הוא ציין, שהוא חושש שהמחלה תתפרץ שוב, ובנסיבות אלה ההלכה תומכת בחיוב בקבלת גט ללא מזונות וכתובה.
נשיא בית הדין הגדול, הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף, והדיינים הרב יצחק אלמליח והרב יעקב זמיר, הגיעו למסקנה שבית הדין האזורי צדק בכך שחייב את האישה בגט, אך שגה כשפטר את הבעל כליל מתשלום הכתובה.
הדיינים לא הסכימו כי יש כאן מקרה ברור של "מקח טעות", כיוון שעד שהמחלה לא התפרצה אי אפשר היה לדעת שהיא קיננה בנפש האישה, ואין ראיות לכך שאכן היא הייתה חולה לפני כן.
עוד נקבע, כי בית הדין האזורי הסתמך רק על דבריה של האישה לגבי מחלתה של דודתה, אלא שספק אם אישה צעירה יודעת לאבחן מחלות נפש ואת סיבותיהן. בפסק הדין צוין שבית הדין האזורי לא זימן את הדודה לעדות ולא הובאו חוות דעת רפואיות המעידות על כך שיש חשש למחלה משפחתית תורשתית.
לפיכך סברו דייני ההרכב בבית הדין הגדול, שאמנם בני הזוג צריכים להתגרש, והאישה לא זכאית למזונות, אבל עם זאת צריך לפסוק לה חלק מהכתובה על דרך הפשרה. לאחר בחינה של עמדת ההלכה לגבי שיעור הפשרה, הוסכם כי מן הראוי לחייב את הבעל בכשליש מהכתובה, ובסך הכול ב-50 אלף שקל.