93% מהנאשמים בישראל מורשעים לבסוף

ביקשנו מעורכי דין פליליים מהשורה הראשונה להסביר לנו היכן אכן עומדים הדברים עליהם מפורט בדו"ח:

תנאי אסירים:

"דוח הסניגוריה הציבורית נותן ביטוי פעם נוספת למצב הידוע לכל של התנאים הקשים ולמעשה לתת התנאים בהם חיים אסירים בישראל", אומרת עורכת הדין רלי אבישר רווה, מומחית לזכויות אסירים. "אחרי עשרות שנים של הזנחה קשה בכל הנוגע לתנאי האסירים, ניתן לפני כשנה פסק דין תקדימי בעניין מרחב המחיה של האסירים, אשר התייחס באופן מקיף ומעמיק לסוגיית הצפיפות במתקני הכליאה ומרחב המחייה הנתון לאסירים ועצורים. בג״צ הורה על הוצאת צו מוחלט המחייב את המדינה להגדיל את שטח המחיה של אסיר ל- 4.5 מ״ר, כאשר הסטנדרט המקובל במדינות המערב נע בין 6-12 מ״ר לאסיר. מדובר בצעד יחיד אך משמעותי התורם לשיפור המצב הקשה בו מצויים האסירים. המדינה אמנם גיבשה תוכנית ליישום פסק הדין, אך לפיה תעמוד ביעדה רק בעוד תשע שנים לכל הפחות".

"המצב הנוכחי מהווה פגיעה קשה ומתמשכת בליבתה של הזכות לכבוד וקיום מינימלי בכבוד. ישנה חובה לפעול בכל המישורים לשיפור מידי של המצב, בעיקר תוך צמצום מספר הכלואים והעצורים, בדרך של הפחתה משמעותית בהטלת עונשי מאסר (כאשר ישראל משתמשת בעונשי המאסר בצורה נרחבת בהרבה מדמוקרטיות אחרות במערב למעט ארה״ב) ושינוי מדיניות המעצרים הנרחבת. זאת, יחד עם הרחבת השימוש במנגנון השחרור המוקדם וכן באמצעות שיפוץ והרחבת מתקני הכליאה הקיימים תוך שיפור משמעותי בתנאים הסניטריים וההיגיינים במתקנים הקיימים", מסבירה עו"ד אבישר רווה.

ייצוג חשודים:

"במסגרת עבודתי," אומר עורך דין דוד בן ישי, מומחה לדין פלילי, "אני נפגש עם חשודים רבים אשר מוצאים עצמם עצורים ושלולי חירות בפעם הראשונה בחייהם, כאשר כל חייהם ניהלו אורח חיים נורמטיבי לחלוטין .

מעצרים אלו נובעים בד"כ על בסיס חשד סביר או יסוד סביר בעוצמה מסוימת, הנמדדת בעיני הגורם שמורה על המעצר. לדעתי, במקרים רבים ניתן היה להסתפק באמצעי חקירתי אחר שעוצמת הפגיעה שלו פחותה מאמצעי המעצר. כלל יסוד בסיסי הינו כי מעצר הימים הוא כלי חקירתי בלבד, הוא אינו מקדמה על חשבון העונש ואינו אמצעי ענישה, תכליתו לתת למשטרה את היכולת למצות את החקירה מבלי שזו תשובש.

חרף האמור, נדמה כי במדינת ישראל היד "קלה על ההדק" בכל הקשור לסוגיית המעצר. לראייה ניתן להיווכח בדו"חות סטטיסטיים שחושפים כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בכמות המעצרים שהסתיימו ללא הגשת כתב אישום. קרי, נשללה חירותו של האדם.

לעתים, נדמה כי עניין שלילת החירות של פלוני הינו נושא זניח אל מול האינטרס הציבורי בגינו יש לאפשר למשטרה לחקור. אלא שמאידך יש לתת את הדעת לחוויית המעצר ושלילת החירות הקשה, ההשפלה, הנזק והפגיעה האדירה שמעצר כזה גורם לכל מעגלי החיים של העצור. למעשה מבחינה זאת, עצם העובדה כי אדם עצור, מהווה מכה קשה מבחינתו. שכן האדם הרגיל, מעצם המעצר, כבר מסיק בדבר האשמה ומאיין את "חזקת החפות", ומשכך המעצר עצמו כבר גורם נזק קשה ולעתים גם בלתי הפיך הן ברמה האישית של העצור והן במעגלי חייו."

אלימות על ידי שוטרים:

"לאור ניסיוני ולמרבה הצער, בתקופה האחרונה מח"ש לא חוקרת תלונות שנדרשות להיחקר אל מול תלונות מיידיות שמוגשות על ידי אותם שוטרים שהתלוננו כלפיהם שנחזות להיות צא ראה וקדש", כך אומר עורך דין איל בסרגליק, מומחה ומרצה למשפט פלילי ומשמעתי, יו"ר הוועדה לעניינים פליליים של לשכת עורכי הדין. "במיוחד הדברים נכונים במקרי אלימות. לא יעלה על הדעת כי תיקים שכאלו לא יחקרו ודווקא המשטרה שמח"ש אמון על בדיקתה, תתעלם מפעילות פלילית שבוצעה על ידי שוטרים בניגוד לחוק. על מח"ש לחקור באופן שוויוני ובהתאם לחוק כל חשד שמגבש עבירה בסמכותה, ולא להיצמד לחקירה בתיקי הדגל המתוקשרים בלבד. אין ולא יכולה להיות הצדקה לכך שתלונות המוגשות למח"ש על ידי אזרחים המלינים על אלימות שוטרים, או עבירה פלילית של שוטרים שבהן יש אינטרס ציבורי מובהק לא יחקרו או יופסק בירורן ללא הצדקה".

משפטים חוזרים:

"העילות למתן משפט חוזר הן דווקניות מאוד וקשה לחצות את המשוכה הזאת כדי להיות זכאי לו", אומר עורך דין לירן זילברמן, מומחה במשפט חוזר," לא בכדי הוגשו עד היום לדעתי 14-15 בקשות, מספר בקשות מועט במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. אני סבור שעל מנת לעשות שינוי מהותי, דרוש תיקון חקיקה. תיקון החקיקה צריך להיעשות לא בראיה מכריעה או בעדות מכריעה שלא ניתן היה להשיג אותה בעבר, אלא באמת באפשרות, אפילו במידה של ודאות קרובה, להטות את הכף. המצב המשפטי היום, הוא כזה הדורש להציג ראיה שקשה להתווכח עמה, על מנת להיות זכאים למשפט חוזר וזה לא פשוט כלל. אני סבור שצריכים, לכל הפחות, לקבוע בחוק שיתקיים דיון, בכל בקשה למשפט חוזר, בו יוצגו הראיות ובית המשפט יקבל החלטה על סמך איזון מסוים. לפעמים העוצמה של ראיה או עדות היא בהסבר שלה ולא בנייר היבש."

על אף תמונת המצב העגומה המוצגת בדו"ח הפרקליטות, ישנה גם הפקת לקחים ומבט קדימה. הדו"ח מקפיד לחזור ולהדגיש את פעילותה של הסניגוריה בייצוג חשודים ונאשמים חסרי אמצעים. הדו"ח, על חלקיו, השונים מדגיש גם את הצורך בחיזוק ההגנה על זכויות הפרט, נושא שלדבריו אמור להיות בראש מעיינה של החברה הישראלית. הדו"ח מצביע בפרט על כמות המעצרים והמאסרים של קטינים, הנובעת לדבריו מחוסר מסגרות מתאימות לאלה הסובלים מקשיים נפשיים ולקויות שונות. תופעות שניתן וכדאי לפעול על מנת לצמצמן.