האם אזרחית זרה, שביצעה בעצמה ברית מילה לבנה בן הארבע, תוך כדי התנגדותו ועם שימוש במספריים פשוטות שלא עברו חיטוי, וללא הפניה לגורם רפואי תורשע בפלילים? האם ניתן לייחס לאישה עבירות חמורות כמו תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין והתעללות בקטין?
אלו הן השאלות שעמדו במרכז דיון מרתק שנערך בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כנגד הנאשמת, אזרחית זרה מאריתראה השוהה בישראל כ-10 שנים (באופן חוקי), הוגש כתב אישום לפיה היא מלה את בנה בן הארבע וגרמה לו לנזקים גופניים. נזקים אשר התגלו רק על ידי הגננת, כעבור שלושה ימים (כאשר הילד הגיע למוסד החינוכי), ואשר אף הובילו להשמתו הזמנית במשמורת חיצונית.
המדינה סברה כי אין ספק שיש להרשיע את האם במיוחס לה. נטען כי ברית המילה בוצעה כעונש לילד. האמא טענה מנגד כי ברית המילה הינה חלק מתרבותה ולראיה היא אף מלה ככה את בנה הבכור.
הכרעת הדין שתתואר להלן הינה חשובה שכן אלימות כנגד קטינים איננה לצערנו נדירה במחוזותינו. על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של המשטרה, מדי שנה נפתחים בישראל למעלה מ-10,000 תיקים בגין אלימות נגד קטינים, ומקורם של כ-33% מהם באלימות בתוך המשפחה. עם זאת, כפי שנראה להלן, למרות שחשוב לבחון כל מקרה במלוא הרצינות, לא תמיד האירועים בבית צריכים להוביל לכדי הרשעה פלילית.
האם חבלה של ממש בנסיבות מחמירות?
הסוגיה העיקרית אשר עמדה במחלוקת בין הנאשמת לבין המדינה בתיק הייתה – האם ברית המילה קיימה את היסודות הנדרשים להרשעה בעבירה של חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. כידוע, מדובר בעבירה שדורשת גם יסוד עובדתי (האם המעשים גרמו לחבלה חמורה) וגם יסוד נפשי (האם נעשו מתוך מניע לגרום לחבלה).
מן הכלל אל הפרט, בית המשפט נדרש לבחון האם ברית המילה גרמה לילד לחבלה חמורה והאם האמא בצעה בו את ההליך הכירורגי החובבני מתוך כוונה להענישו על עשיית צרכיו במכנסיים.
לאחר שבית המשפט בחן את הדברים, נקבע כי שני היסודות לא התקיימו. ראשית, הוכח על ידי חוות דעת רפואית שלא נגרמו לילד נזקים בריאותיים חמורים. כמו כן, לא הוכח ההקשר ה"עונשי". למעשה, העדות היחידה לכך שברית המילה בוצעה כעונש על עשיית צרכים במכנסיים הייתה עדות שמועה מצד אישה אשר קלטה את הילד למשמורתה לאחר האירוע (וכן שתי עדויות שמיעה נוספות שמשקלן נמוך).
בחקירה שנערכה לקטין על ידי חוקרת ילדים מוסמכת, ואשר התבצעה בשני מפגשים, אשר בשני מהם החוקרת נדרשה לבחון בדיוק את הסוגיה הזו (האם עונש או לא?), הממצאים לא תמכו בגרסת השמועה הנ"ל.
האם התעללות בקטין?
בית המשפט דחה את טענות המדינה גם בנוגע לאישום בדבר התעללות בקטין. כידוע, מדובר בעבירה לפי סעיף 358ג' לחוק העונשין הקובעת עונש מאסר בן שבע שנים בגין התעללות בקטין ועונש של תשע שנות מאסר בגין התעללות בקטין על ידי אחראי עליו.
אמנם המחוקק לא מגדיר מהי "התעללות גופנית" בקטין, אך הפסיקה יצקה בביטוי תוכן לאורך השנים. פסק הדין המנחה לעניין זה ניתן בשנת 2000 על ידי בית המשפט העליון (ע"פ 4596/98) ובו נקבע כי התעללות גופנית לפי עבירה של התעללות בקטין היא בין היתר "התנהגות הטומנת בחובה אכזריות, הטלת אימה או השפלה".
המדינה ביקשה לטעון כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירה מכיוון שהיא לא לקחה את בנה לטיפול רפואי לאחר הברית המאולתרת, וזאת למרות מצבו הבריאותי בעקבות האירוע. נטען אף שהנאשמת לא הרשתה לבן זוגה לקחת את הילד לטיפול רפואי.
בית המשפט בחן היטב את המקרה וקבע כי אין לקבל את גרסת המדינה לדברים. בהכרעת הדין צוין כי ברית המילה הביתית לא עלתה כדי "אכזריות, בהטלת פחד ואימה משמעותיים על הקורבן, בהשפלה וביזוי בולטים של הקורבן, או בפוטנציאל חמור במיוחד של פגיעה בו" (כפי שדורש פסק הדין המנחה).
נקבע כי מדובר לכל היותר ב"מחדל חד פעמי" ויתרה מזו – ברית המילה לא גרמה לחבלה חמורה. מכיוון שלא הוכח הקשר שבין הברית לענישה בשל עשיית צרכים במכנסיים, בית המשפט זיכה את הנאשמת גם מסעיף זה.
הרשעה בשתי עבירות אחרות
בית המשפט זיכה את הנאשמת מהעבירות החמורות אשר יוחסו לה בכתב האישום. קרי, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין והתעללות בקטין. עם זאת, חשוב לציין כי בית המשפט מצא לנכון להרשיעה בשתי עבירות אחרות.
ראשית, למרות שהעבירה לא הופיעה בכתב האישום, בית המשפט הרשיע את הנאשמת בעבירה של הפרת חובה של הורה. עבירה לפי סעיף 337 לחוק העונשין. זאת משום שהיא ביצעה את ברית המילה בחוסר אחריות. ללא נקיטה באמצעי זהירות בסיסיים, ללא סיוע מצד אדם נוסף, מבלי לחטא את כלי החיתוך ומבלי לחטא את אזור הפציעה. הרשעה בעבירה שלא מופיעה בכתב האישום היא מעשה שאיננו שכיח אך אשר נמצא בסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
כמו כן, הנאשמת הורשעה גם בעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו בעקבות מאבקה בשוטרים שהגיעו לקחת את הילדים מביתה לאחר שהוגשה תלונה בגין ברית המילה.
לסיכום,
הכרעת הדין הנ"ל הינה חשובה משום שהיא מדגישה את אחריותם הפלילית של הורים כלפי ילדיהם הקטינים. כפי שניתן ללמוד מהכרעת הדין, למרות הזיכוי ממרבית העבירות, הורה איננו רשאי להתנהל כלפי ילדיו ככל העולה על רוחו. הורים חייבים להבין כי אחריותם על ילדיהם דורשת מהם לשים את טובת הקטינים בראש מעייניהם, וכי במידה שהם יפרו את חובתם הנ"ל (וגרוע מכך – יבצעו עבירות פליליות חמורות), הם עלולים להידרש לתת את הדין.