בפני בית הדין הוגשה תביעה לבטל את הסמכות של בית הדין לדון בתביעת רכוש מזונות ומשמורת הילדים שנכרכה בתביעת גירושין, שהוגשה בפני בית הדין.
הטענה היא שלבית הדין אין סמכות לדון בכריכה, כיון שתביעת הגירושין והכריכה אינה כנה, מהטעם שהבעל או ו/או ב"כ לא המציאו לצד השני את כתב התביעה מיד לאחר הגשתה, ורק מזכיר בית הדין יידע את האישה בדבר התביעה, וגם בטענה שגם לאחר תביעת הגירושין המשיך הבעל לנהל במקביל משא ומתן לשלום בית, והמשיך להתגורר באותה דירה עם האישה גם לאחר תביעת הגירושין.
בנוסף טוענת ב"כ אישה שגם כריכת המזונות והרכוש אינה כנה, כיון שהבעל לא ציין את כל הכנסותיו, ואת כל הפרטים המלאים על רכושו, ודי בזה כדי ללמד שהבעל מעונין להטעות את ביה"ד, ולפיכך דין הכריכה להתבטל.
בית הדין בהחלטתו קבע שאין בטענות האישה כלום, ויש לבית הדין סמכות לדון הן בתביעת הרכוש והן בתביעת המזונות, מכיוון שסמכותו של ביה"ד לדון בענייני נישואין וגירושין הם בשיפוטו הבלעדי של ביה"ד, אך החוק מרחיב את הסמכות של ביה"ד אף בדברים שהם כלל לא בענייני מעמד האישי, כגון מזונות, במקום שכרכו בתביעת הגירושין את שאר הדברים, והסיבה לכך היא כדי לרכז את ההתדיינות בתחומי המחלוקות השונים במסגרת דיונית אחת בבית הדין הרבני, ולהכריע בכל עניני הגירושין תחת קורת גג אחד.
אך כדי למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על ידי אחד מבני הזוג, יצרה הפסיקה את המבחן המשולש: תביעת גירושין כנה, כריכה כנה, וכריכה כדין, אך אם התביעה היא רק כסות עיניים כדי להשמיט את הסמכות מתחת רגלי בית המשפט האזרחי, אין היא מצליחה בהשמטה זו, ובית המשפט עדיין מוסמך לדון בתביעת המזונות.
הווה אומר שמטרת המבחן המשולש היא לקבוע שתביעת הגירושין הייתה אכן במטרה להתגרש, ולא כדי לסכל יתרון משפטי מהצד השני, אף שאין בכוונתו להתגרש בשעת הגשת התביעה.
בית הדין סתר את טענות האישה אחת לאחת
בדבר הטענה שהבעל לא המציא לאישה את תביעת הגירושין, קבע בית הדין שחובת המצאה של בעל דין אחד לשני, לפי תקנות הדיון בבית דין רבני כלל לא מוטל על צד המגיש את התביעה ליידע את הצד שכנגד, ודי שמזכירות בית הדין היא תמסור את כתב התביעה לידי הצד השני.
על כן, טענת האישה שאי המצאת תביעת הגירושין ע"י הבעל לידי האישה אינה כדין, וע"כ יש לראותה כתביעת גירושין בלתי כנה, אינה נכונה, ואף שלמרות האמור הרי שהפסיקה הראתה שגם בתביעת גירושין בבית הדין יש חובת המצאה גם מהתובע בבית דין רבני, מ"מ אין זה חובת המצאה פיזית, אלא המצאה מהותית, והוא ליידע את הצד השני על פתיחת תביעת גירושין, ורק במקרה קיצון של העלמה מכוונת של הגשת התביעה באופן של סיכול היכולת של הצד השני להיוודע לתביעה, או כגון אי גילוי על התביעה במשך זמן ממושך ולא סביר, אז אי המצאה נותנת אינדיקציה שאין תביעת גירושין כנה.
לעניין הטענה שהבעל הותיר חרך צר של תקוה לחזור ולשקם את חיי הנישואין, אין בה כדי לפגום במידת רצינותו להתגרש במקרה שהפתח הנ"ל לא מתממש, העובדה כי הגירושין נתבעו על ידי הבעל באורח חלופי, דהיינו במקרה בו האישה לא תסכים לשלום בית, עדיין אינה שוללת את הכנות שבה, וכך דרכה בדרך כלל של תביעת גירושין בבית דין, תחילה יש ניסיון לפשר בין בעלי הדין, ורק כאשר נוכח בי"ד לדעת כי גבה טורא ביניהם אז הולכים על מהלך של גירושין, ובדרך כלל תביעת גירושין היא חלופית, וע"כ כשאחד הצדדים מדבר על סיכוי לשלום תיאורטי גם אחרי תביעת הגירושין, אין זה סותר לכנות תביעת הגירושין, וגם העובדה שבני הזוג ממשיכים להתגורר באותה בית גם לאחר התביעה, אין בזה כדי להעיד על חוסר כנות של הצד התובע בתביעת הגירושין שלו, וכדי לאבחן חוסר כנות יש צורך בגיבוי של התנהגות הסותרת מהותית את תביעת הגירושין, כגון שהצד התובע גירושין קנה לצד השני מתנה יקרה.
ולטענה שכריכת המזונות לא נעשתה כדין, מאחר שלא פורטו צרכי הילדים החודשיים, ולא הורחבו הפרטים בעניין, קבע בית הדין שאין בטענה הזו כדי להוכיח חסר כנות בכריכה "הכנות אינה מתייחסת לרצונו של הבעל לשלם מזונות, אלא לכנות הכריכה, דהיינו אם הבעל מתכון בכנות להתדיין לפני בית הדין בנושא המזונות", ובמקרה שהבעל כתב סכום מזונות שלדעתו די בהם למכלול צורכיהם של הילדים, יש בזה ראיה פוזיטיבית להוכחת הכנות מצדו, ואם יש לאישה דרישה נוספת למזונות, הן שייכות לחלק הדיוני של התביעה, ולא לחלק המקדמי של קניית סמכות.
ולעניין הטענה כי הכריכה מחוסרת כנות, מפני שהבעל השמיט בכתב התביעה חלק מרכושו וכמותו חלק מהכנסתו, קבע בית הדין שלפיו לא כל אי פירוט נכסים היא סתירה לכנות הכריכה, וכל זמן שאין "ענין חריג" ומשמעות נסתרת להשמטת הנכס, אין ליחס להשמטתו כוונת חוסר כנות, כגון אם הבעל השמיט נכס שלטענתו כלל אני שייך לאישה ואינו נכלל הנכס באיזון משאבים, כיון שהנכס היה שייך לבעל מלפני הנישואין, אין בזה כדי לפגום בתהליך הכריכה, ורק העלמת פרטים מתוך כוונת זדון יכול לפגום בכריכה, וכתב תביעה שאינו מפרט את מכלול הזכויות הרוכשיות אינו מעיד על חוסר כנות, ואפשר לעלות את היעדר פירוט התביעה בהלך הדיונים, אך ברור שזה לא יפגום בכנות הכריכה.
הנלמד בפסיקה זו א) שאף שבתביעת גירושין בבית דין אין חובת המצאה מצד התובע, אך במקרה שהייתה העלמה מכוונת של הגשת התביעה באופן של סיכול היכולת של הצד השני להיוודע לתביעה או כגון אי גילוי על התביעה זמן ממושך ולא סביר, אז יחשב הדבר לתביעת גירושין לא כנה
ב) העובדה שהצד שמגיש את תביעת הגירושין מותיר חרך צר של תקווה לחזור ולשקם את חיי הנישואין, אין בה כדי לפגום במידת רצינותו להתגרש
ג) כשנכרך תביעת מזונות בתביעת הגירושין ולא הורחב בתביעה כל צורכי הילדים ולא הורחבו הפרטים אין זה פוגם בכריכה, ואם לאישה יש דרישות נוספות, הן שייכות לחלק הדיוני של התביעה ולא לחלק המקדמי של קניית הסמכות
ד) כשאדם כורך בתביעת גירושין תביעת רכוש ופירט את עיקר הרכוש וההכנסות, אף שיש פגם וחוסר דיוק בפירוט של הרכוש שלו, אין בזה כדי לפגום במידת הכנות של הכריכה, חוץ אם יש משמעות רבה שהיא נסתרת להשמטת הנכס.
עדכון פסיקה זו נכתב על ידי עו"ד לדיני משפחה וממונות יהושע דוב פלדשטיין
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים,