התיקון להוראת השעה (תקופת ניסיון) בחוק הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה אשר נכנס השבוע לתוקף, למרות שעומד ותלוי נגדו בג"ץ, מטרתו לסייע לבני הזוג ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בדרכי שלום, בכך שמחייב פתיחת הליך גישור לפני הגשת תביעת הגירושים, וע"י כך למנוע את המאבקים המשפטיים המתמשכים אשר לרוב יש בהם פנים מכוערות.
השאלה האם באמת בכך תיחסך התדיינות מכוערת הקיימת היום בבתי המשפט למשפחה, ובבתי הדין הרבניים, אשר יש בה רצון בין הזוגות המתגרשים להזיק ולנקום אחד לשני ככל האפשר, ולפתור המון משברים כבר בתחילת הדרך, ויוכל ע"י כך להביא להפחתת מספר התביעות והדיונים המשפטיים המקשים על סכסוך הגירושין.
ויש שסברו שחלק ממטרת החוק הוא למנוע את הסיבוך הקיים היום ב"מרוץ הסמכויות" בין בתי הדין הרבניים לבתי משפט לענייני משפחה, אשר גורם התדיינויות רבות בשאלת "הסמכות העניינית", ולפעמים המרוץ הזה גורם להחרפת הסכסוך בין בני הזוג, או שמא צודקים עורכי הדין לענייני משפחה המתפרנסים מקיומו של הסכסוך בין בני זוג מתגרשים, ומתנגדים בחריפות לחוק החדש, וטוענים כי מדובר בחוק פופוליסטי שעבר במחטף, וטענתם שהפוך חוק זה יגרום ליותר מריבות בין בני זוג, ולאנדרלמוסיה בכל נושא הגירושין ומה שכרוך בו.
מה גם שספק גדול בכלל אם מערכת יחידות הסיוע שליד בתי המשפט ובתי הדין ערוכה להתמודד עם נטל כזה, ואולי גם הפירצות שנותרו אם היכנס לתוקף של חוק זה ינוצלו לרעה, יש הרואים שהחוק עצמו מהווה הבעת אי אימון בעורכי הדין לענייני משפחה התקווה של העו"ד שמישהו יתעורר, בין אם בג"ץ, ובין במקום אחר, במערכת, ויבטל את הוראת השעה לטענתם חסרת האחריות הזו.
בישראל יש כידוע נתון עגום אחד מכל שלשה זוגות נשואים מתגרש, ומשום כך הענף של תחום המשפחה נהפך לתחום כלכלי אשר ממנו מתפרנסים עורכי דין רבים, ועסק אשר מגלגל מיליונים רבים.
החוק החדש שנכנס לתוקף טורף את הקלפים, ועתיד לשנות את כלל המשחק של הליכי הגירושים, עד היום בני זוג שרצו להתגרש יכלו לגשת כל אחד מהם לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה, ולהגיש תביעה של גירושין מזונות מדור ועוד, החוק החדש לטענת המחוקקים מקדים תרופה למכה, ומחייב זוגות לפני הגשת תביעה לגירושים, "בהליך מקדים" שהוא הגשת בקשה לישוב הסכסוך ביחידת הסיוע של בתי הדין ובתי המשפט לענייני משפחה, כאשר אליו יוזמנו בני הזוג כשהמטרה להגיע להבנות והסכמות בדרך של גישור ולמזער נזקים ולעבור את התהליך בצורה הטובה ביותר.
המצב עד היום היה שהתקיים הליך משפטי שנפתח אם הגשת "כתבי טענות" של צד אחד נגד הצד השני בבית משפט לענייני משפחה, וכתבי תביעה בנושאי מזונות אישה, מזונות ילדים, משמורת, הסדרי ראיה, חלוקת רכוש, פירוק שיתוף, או איזון משאבים, או הגשת בקשה בבית דין רבני לתביעת גירושים הכרוכה בנושאים המפורטים לעיל,
לאחר כניסת החוק לתוקף לא יתקיימו בשלב הראשון דיונים בבתי משפט ובתי הדין, אלא במקרים מיוחדים כגון אלימות במשפחה.
כמו כן לא יוגשו בין בבתי הדין הרבני ובין בבתי המשפט יותר כתבי טענות מפורטים, אלא רק בקשה לישוב הסכסוך, או כל תביעה בעניני משפחה, אשר תוגש ליחידת הסיוע הקרובה לערכאה השיפוטית באמצעות טופס בקשה לישוב הסכסוך, כאשר הטופס לא יכלול פרטים על הסכסוך, אלא רק פרטים אינפורמטיביים ואובייקטיבים לגבי בני הזוג, כאשר אז יוזמנו הצדדים לפגישה ביחידת הסיוע שליד בית משפט לענייני משפחה או של בתי הדין הרבני, ולצדדים ניתנה תקופה של 45 יום (ואפשר להאריך בעוד 15 יום) אשר במהלכה יתקיימו ארבע פגישות מהו"ת (מידע היכרות ותיאום) של גישור חובה, ואז יכול כל צד להחליט אם הוא ממשיך בגישור או לא, נוכחות המפגשים הינה חובה בדיוק כמו הנוכחות בדיוני בית המשפט, ובמידה שאחד הצדדים לא יגיע למפגשים, הוא עלול להסתכן בפסיקה נגדו להוצאות משפט.
הפגישה הראשונה לא כוללת את עורכי דין, ואמורה לתת אך ורק מידע על ההליך, מבלי לספק מידע משפטי, בפגישות הבאות יכולים העובדת הסוציאלית או בעלי הדין לבקש ליווי של עורך דין, כאשר תפקידו של העו"ד בשלב הזה הוא רק ללוות ולייעץ, ו"להחזיק לו את היד", מה יאמר ומה לא יאמר בפגישות, כדי שלא ילחצו אותו להגיע להסכם, כמו כן הם ימשיכו ללוות את הסכסוך מאחורי הקלעים כדי לסייע ללקוחות תוך שקילות היתרונות והחסרונות שבהצעת הפשרה של יחידת הסיוע.
במהלך הפגישות יינתנו לצדדים מידע על ההשלכות של ניהול הליכים משפטיים בסכסוך, השלכות שישפיעו לרעה על הבית על הילדים על המצב הכלכלי, שהתחליף הטוב הוא ליישב את הסכסוך בדרכי שלום ובהסכמה, בתוך עשרה ימים מתום פגישות המהו"ת מחויבים הצדדים להודיע האם ברצונם להמשיך ולנסות ליישב את הסכסוך מחוץ לערכאה השיפוטית, במידה ואחד מהם או שניהם אינם מסכימים ניתן יהיה להמשיך בערכאה השיפוטית. במקרה והזוג יחליט שברצונם להמשיך בערכאה המשפטית יהיה אפשר להגיש את התביעה.
במהלך התקופה של ה"גישור", ישנו "עיכוב הליכים", אך אי אפשר להגיש תביעות, רק "סעדיים זמניים" למזונות זמניים, או שמירת קשר עם קטין, או סעד דחוף לכל שאר הסעדים הזמניים אותם אנו מכירים, כגון עיכוב יציאה מן הארץ, עו"ד טוב ידע לשים על כל בקשה כותרת נכונה שיחשב לסעד דחוף, וכן יצא לדרך עם התיק.
מרוץ הסמכויות הידוע שהיה בין בני זוג המתגרשים המסתפקים לאן להגיש את התביעה, בבתי הדין הרבני, או בבתי משפט לענייני משפחה, ימשיך ויהיה, ע"י כך שלאיפה שיוגש ראשון הבקשה לישוב הסכסוך שם יתנהל התיק, וכל צד שיחשוב שיש לו עדיפות לנהל את תיקו בבית הדין או בבית המשפט, ינסה להקדים את משנהו במרוץ הסמכויות.
לטענת עו"ד העומס על "יחידת הסיוע" יהיה גדול עד מאוד, ויתר על כן תתאפר "הברחת רכוש" בטרם הגירושין, מניעת קשר עם הילדים, אי תשלום מזונות, ומעשים חד צדדיים שונים,
המעניין לראות מה יהיה אישה שחוותה אלימות וקבלה לזכותה צו הרחקה, האם תוכל לשבת בפגישות הללו, האם המחוקק חשב על זה.
ימים יגידו אם החוק יועיל או יזיק, בטוחני שאם בני זוג מעוניינים בגישור הם יפנו לגישור עם ובלי החוק החדש, ומי שהגישור אינו מתאים לו – ימשיך לנהל הליכים משפטיים, מערכת בתי המשפט ומרכזי הסיוע לקחו על עצמם משימה גדולה מאוד, "אולי גדולה מדי", יתכן והעומס בבתי משפט בהתחלה צפוי לרדת, אך עדיין לא ברור האם המערכת החדשה תוכל להשתלט על היקף המקרים והתיקים בלחץ הזמנים שנקבעו בתקנות, יש שאומרים שלבסוף כל מטרת הפגישות היא "לסמן וי", וא"כ אולי כדאי לוותר על החוק.
עדכון חוק זה נכתב על ידי עו"ד לדיני משפחה יהושע דוב פלדשטיין, ממשרד אסידון וינד פלדשטיין.
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.