הרב רפאל מאיר פאניז'ל, שכונה "מרפ"א", נולד בשנת ה'תקס"ד (1804) בפאזארדז'יק, עיר בבולגריה שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית. בגיל שלוש, בשנת ה'תקס"ז (1807), עלה לארץ ישראל עם הוריו והתיישב בירושלים.
בהיותו בן 15, בשנת ה'תקע"ט (1819), התייתם מאביו ונאלץ להתמודד עם חיים של בדידות ועוני. בשנת ה'תקפ"א (1821), נישא לווינזיאנה, בת הרב אשר הלוי, שהיה מגדולי רבני ירושלים.
בגיל 27, יצא הרב פאניז'ל למסע שליחות נרחב מטעם רבני ירושלים שארך מספר שנים. הוא ביקר בקהילות יהודיות רבות בצפון אפריקה - לוב, תוניסיה, אלג'יריה ומרוקו - ופעל למען עניי ירושלים. בשנת ה'תר"י (1840) נסע לערי איטליה בשליחות ישיבת חברון. בשהותו ברומא, הצליח להשכין שלום בין שני פלגים מסוכסכים בקהילה היהודית, והוזמן לפגישה עם האפיפיור בוותיקן, שם ראה שרידים מכלי המקדש.
בשנת ה'תר"ם (1880), מונה הרב פאניז'ל לתפקיד ראשון לציון, תפקיד רבני בכיר שהיה אחראי על הקהילה היהודית הספרדית בארץ ישראל. הוא מילא את מקומו של חותנו, הרב יעקב שאול אלישר, שוויתר על התפקיד בשל גילו.
תשע שנים מאוחר יותר, בשנת ה'תרמ"ט (1889), קודם לתפקיד החכם באשי הרשמי, תואר שהוענק לרב הראשי של האימפריה העות'מאנית, הודות למאמציו של הרב משה הלוי, החכם באשי של טורקיה. אליעזר בן-יהודה תיאר את הופעתו המרשימה של הרב פאניז'ל: גבה קומה, זקוף, לבוש בגדי שרד רשמיים, ומקרין אווירת שררה יהודית.
הרב פאניז'ל הלך לעולמו בירושלים בי"ד בטבת ה'תרנ"ג (2 בינואר 1893) לאחר מחלה קצרה, בגיל 89. חותנו, ה"יש"א ברכה", ירש את תפקידו כראשון לציון. הרב פאניז'ל נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
בנוסף לפעילותו הציבורית הענפה, הרב פאניז'ל היה גם פורה מבחינה ספרותית. בשנת ה'תרמ"ז (1887), הדפיס את ספרו "לב מרפ"א" - אוסף של פסקי הלכה, שאלות ותשובות, חידושים ודברי תורה. חיבר גם את הספר "לשון מרפ"א", ספר שו"ת הלכתי, וכן הערות וציונים על הרמב"ם.
הנסיכים הבריטיים בשולחן הסדר
בשנת תרמ"א (1881), ערב חג הפסח, התכוננה ירושלים לבואם של שני נסיכים בריטיים. הנסיך ג'ורג' (לימים ג'ורג' החמישי) והנסיך רוברט, נכדיה של המלכה ויקטוריה. התרגשות גדולה אחזה בתושבי ירושלים, יהודים וערבים כאחד, נוכח ביקורם המלכותי.
עם הגיעם, ביקרו הנסיכים במקומות הקדושים בירושלים, ואף נסעו לחברון, בליווי הקונסול הבריטי, המושל התורכי של ירושלים ויועצו היהודי, יוסף אפנדי קריגר. יוסף אפנדי קריגר היה, ככל הנראה, היהודי הראשון שקיבל אישור מהשלטון העות'מאני לבקר במערת המכפלה, אתר שאליו יהודים אחרים לא הורשו להיכנס.
לכבוד ליל הסדר, הביעו הנסיכים את רצונם להשתתף בסדר פסח בבית יהודי, כדי לחוות את הטקס המיוחד. הקונסול הבריטי פנה אל הראשון לציון, הרב רפאל מאיר פאניז'ל, וביקש ממנו לארח את הנסיכים בביתו, והרב נענה בשמחה.
ההכנות בביתו המרווח של הרב פאניז'ל ברובע היהודי היו נרחבות. הבית קושט ורוהט לכבוד האורחים החשובים, והמשרתים עמדו מוכנים לקבל את פניהם. בין המוזמנים הרבים היו רבנים, חכמים ונכבדים, ביניהם הרב יעקב שאול אלישר, לימים הראשון לציון אחרי פטירת הרב פאניז'ל.
בליל הסדר ישבו הנסיכים ליד הרב פאניז'ל, כשהם מוקפים במוזמנים נוספים. הוגשו להם הגדות של פסח באנגלית, ויוסף אפנדי קריגר, שהיה בקי בעשר שפות, סיפק להם הסברים.
הרב אלישר, שהיה פייטן מוכשר, חיבר פיוט מיוחד לכבוד הנסיכים, "לכבוד נכדי המלכה המבורכת במעשיה היפים לטובת היהודים", שנכתב על קלף באותיות מוזהבות, ותורגם לאנגלית.
הרב פאניז'ל העניק את הפיוט במתנה לנסיכים, והם קיבלו אותו בשמחה, והודו לרב על הכבוד והאירוח. לצערנו, תוכן הפיוט המלא אבד, ונותר ממנו רק בית אחד: "פרינץ ג'ורג' הנסיך הראשון, ומשנהו רוברט אלוף דישון".
עם שובם לאנגליה, סיפרו הנסיכים להוריהם על האירוח המכובד שקיבלו, ולכבוד הרב פאניז'ל שלחו לו את תמונתם החתומה. הנסיך ג'ורג' הוכתר בשנת 1910 כמלך ג'ורג' החמישי, והוא זה שאישר את הצהרת בלפור ב-1917, מהלך היסטורי שהיה בעל השפעה מכרעת על עתיד העם היהודי בארץ ישראל.