רבי יהוסף הנגיד הי"ד | שורות לזכרו לרגל יום ההילולא

אביו, רבי שמואל, כתב לו באחד ממכתביו המפורסמים:

"על כל דרכיך, ירא יוצרך וצורך, קנה בינה ושכל כי תבונה תהילתך והשכל הדרך. ירא אמך ודבר טוב לדודך ושארך וכבד את חברך והתאהב לכל גברא, וטרם קנותך הון - קנה שם טוב בעירך. יהוסף תן לכל דורש כל בו, ואם אין - ענהו מענה רך, ותן חלק לכל חסר, בהונך."

שונאיו המוסלמים העלילו עליו עלילות שווא, עינם הייתה צרה בהצלחתו ובמעמדו, וחתרו נגד מעמדו המדיני. ערבי קנאי פרסם כרוז לעמו ולמלכו, בו הוא מתאונן על כך שהיהודים תפסו את כל המשרות המכובדות ומנשלים את המוסלמים. הוא גם מתלונן על רמת החיים הגבוהה של היהודים, וכותב:

"כשהגעתי לגרנדה ראיתי כי הכל בידי היהודים. הם חילקו ביניהם את הבירה ואת ערי השדה. בכל מקום מושל אחד מהם. הם גובים מסים, חיים חיי מותרות ומתגנדרים בבגדי תפארת. לא מהחכמה היא לתת אמון בבוגדים אלה, בעוד שהמוסלמים מוכרחים להסתפק במועט. היהודים עורכים משתאות שמנים."

על יוסף הנגיד הוא כותב: "הוא לועג למוסלמים ולדתם". את כרוזו הוא מסיים במילים: "מהרו לשחוט אותו, את האיל השמן הזה, ואל תחוסו על קרוביו וידידיו."

אף על פי שהאמיר באדיס לא שיתף פעולה עם קטרוגו של הקנאי, הוא המשיך לרחוש יראת כבוד ליוסף הנגיד והגן עליו. למרות זאת, המוני העם המוסתים איימו על יוסף, אך האמיר המשיך להגן עליו.

לאחר זמן מה, כאשר עלה מושל אלמריה על גרנדה, הפיצו שונאיו של יוסף שמועה כי יוסף הזמין את המוסלמים לתקוף את העיר. ההמון המוסת פרץ לארמונו של יוסף. הוא התחבא והתחפש בבגדים אחרים, אך אחד מהמתנפלים הכירו, סימן את המקום לפורעים, והם התנפלו עליו בשצף קצף והרגוהו במקום. את גופו תלו בשער העיר.

הראב"ד העיד עליו כי היו לו כל המידות הטובות כמו אביו הקדוש, וכמעט כל רבני ספרד היו תלמידים שלו. רבי משה אבן עזרא כותב: "הוא ואביו נתנו לנו את חן לאומתנו והביאו לנו הצלחה מרובה במשך שלושים וחמש שנה."

אשתו ובנו הצליחו להימלט מהפורעים. רבי יצחק אבן גיאת אספם לביתו וחינך את בנו.