רבי אברהם יעקב פרידמן (השני), זצ"ל הידוע בכינויו "האביר יעקב" שיום פטירתו חל בתאריך ה’ טבת - נולד בח' אב תרמ"ד בעיירה סדיגורה. אביו, רבי ישראל, השקיע רבות בחינוכו של אברהם יעקב הצעיר. הוא הפקיד את חינוכו בידי זקני החסידים, שלימדוהו את תורת החסידות והנחילו לו את דרך האמונה והתפילה. כבר מגיל צעיר ניכרו בו ניצוצות של מנהיגות רוחנית.
בגיל 11, התארס אברהם יעקב עם בלומה רייזל, בתו של רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ, ונישא לה בי"ז באב תרס"ב בקופיטשניץ. נישואיהם היו אירוע משמח ומרגש, שהפגיש בין שתי משפחות חסידיות חשובות.
שנות המלחמה והעלייה לארץ
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ אברהם יעקב, יחד עם אדמו"רים נוספים, לנדוד לווינה. תקופה זו הייתה רצופה קשיים ומבחנים, שהגיעו לשיאם עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית (האנשלוס). הנאצים, במטרה להשפיל את היהודים, אילצו אותו ואת רבנים אחרים לטאטא את רחובות וינה. היה זה רגע קשה ומעליב, אך אברהם יעקב, באמונה איתנה הבטיח שאם יזכה לעלות לארץ ישראל, יטאטא את רחובותיה באהבה.
חלומו של אברהם יעקב התגשם בכ"ג באלול תרצ"ח (1938), כאשר עלה לארץ ישראל וקבע את ביתו בתל אביב. הוא היה מראשי אגודת ישראל וחבר במועצת גדולי התורה, ואף כיהן תקופה קצרה כנשיאה. הוא האמין באחדות ישראל, וקרא לקירוב לבבות בין כל חלקי העם.
פעילות ציבורית
רבי אברהם יעקב נמנה בין ראשי אגודת ישראל, ועוד קודם לכן יסד יחד עם אדמו"רים נוספים לבית רוז'ין את "אגודת החרדים" בצ'רנוביץ. משך שנים רבות נמנה בין חברי מועצת גדולי התורה ומשך תקופה קצרה כיהן כנשיאה. הוא שאף לאחדות בין כל שומרי התורה, והיה מרבה לנאום בדבר חשיבות קירובם של חברי תנועת המזרחי.
אהבתו לארץ ישראל
אהבתו של רבי אברהם יעקב לארץ ישראל הייתה עמוקה ומושרשת. היא ניכרה לא רק בדבריו, אלא גם במעשיו. הוא עודד יהודים לעלות לארץ, והאמין כי התיישבותם בה תביא לעיצוב דמותה הרוחנית על יסודות התורה.
בעת שהותו בסדיגורה במהלך מלחמת העולם הראשונה, סירב לעלות על רכבת שתיקח אותו לאמריקה. הוא היה נחוש בדעתו להישאר באירופה, בתקווה לעשות את דרכו לארץ ישראל.
כאשר הגיע לארץ ישראל, שאל אותו אחד מחסידיו על תחושותיו. תשובתו של רבי אברהם יעקב הייתה קצרה: "באמת, אין זו מעלה גדולה כל כך, וכי יש מקום אחר לחיות בו?".
לאחר עלייתו ארצה, קיים רבי אברהם יעקב את הבטחתו מימי וינה. מדי בוקר, היה יוצא לטאטא את המדרכה הסמוכה לביתו בתל אביב. הוא עשה זאת מתוך אהבה לארץ הקודש, וכאות תודה על הזכות לחיות בה. רק כאשר הבחין כי חסידיו מתחילים לשים לב למעשיו, הפסיק מלטאטא.
רבי אברהם יעקב פרידמן (השני) נפטר בה' בטבת תשכ"א ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק בגבעתיים. דברי תורתו כונסו לספר "אביר יעקב", וזכרו ממשיך להוות מקור השראה לחסידים רבים.
הדיבור האחרון שנשמע מפי קודשו היה "יהודים צריכים לגשם". היה זה בנר שביעי של חנוכה, כאשר הועבר לניתוח קשה שממנו לא שב להכרתו. גם ברגעים קשים אלו לא הסיח דעתו מצרכי עם ישראל, ומשראה שהשמים כוסו עננים, הפטיר בשביעות רצון את המילים הללו.