בימי החנוכה שוב אנו מתפלפלים ‘בסוגיה דחנוכה’ ומן הדינים העולים לדינא מדברי הגמרא, ולא פעם אנו תמהים מדוע אין מסכת או משנה מיוחדת שעוסקת בדיני חנוכה, מדוע 'רבי' מחבר המשנה השמיט את דיני חנוכה, למעט רמז קטן בסוף פרק הכונס לעניין נר חנוכה שהזיק?
כמה תירוצים בכמה אופנים
החיד"א בספרו דברים אחדים דרוש ל"ב כתב: נזרקה מפי החבורה חקור דבר, אמאי רבינו הקדוש לא שנה במשנה דיני חנוכה, והויא לשנות לפחות פרק אחד מדיני חנוכה, ובו בפרק נענה הרב החסיד כמהר"ר יוסף בן סימון ז"ל דמגילת תענית נשנית קודם המשנה, וכדתנן במשנה פרק ב' דתענית כל הכתוב במגילת תענית דלא למיספד, וכבר במגילת תענית קתני דיני חנוכה, והם הברייתות שהביאו בגמ', ומש"ה לא הוצרך רבינו הקדוש לשנות דיני חנוכה.
רי"ח אבן סאמון כתב שהדלקת נרות חנוכה גרמה להרג יהודים בתקופת טריאנוס, והעלה חשש שגם כתיבת דיני חנוכה במשנה עלולה לעורר גזירות דומות. אחרים טענו כי הרומאים ראו בחג החנוכה סמל לשאיפה היהודית לעצמאות, ולכן רבי נמנע מלפרסם את הלכות החג מחשש למרד.
החתם סופר (גיטין ע"ח ע"א) וז"ל ואל תתמה שבשום מקום לא נזכר במשנה שיניח אדם תפילין, ושבגד של ד' כנפות חייב בציצית, ושחייב אדם להדליק נר חנוכה, אלא משום דבזמן המשנה היה רגילים בכך ולא היה צריכים להזכירו. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות במנחות פ"ג דלכן לא תני במשנה דחייב אדם להלביש ציצית או תפילין, לפי שהיה הדברים האלו מפורסמים בימי המשנה, א"כ ה"ה לענין חנוכה.
יש שהוסיפו שטעם זה מתיישב במיוחד עם העובדה שרבי יהודה הנשיא חי בסמוך לחורבן בית שני, וייתכן שהדברים היו עדיין מושרשים בזיכרון העם.
בספר חוט המשולש מביא בשם החתם סופר טעם אחר מדוע לא הזכיר רבי במשנה את נס חנוכה, כיון דרבי מבית דוד קאתי, וכתיב בהו לא יסור שבט מיהודה, והיה לו הקפדה שהם העמידו מלך מן הכוהנים.
ובשו"ת מהריא"ץ תלמידו של החתם סופר מפקפק השואל היתכן לחשוב כך על רבינו הקדוש שיבטל בגלל זה כל דיני חנוכה מהמשנה, (בגמ' הוריות י"ד ע"א משמע שרבי לא רצה להזכיר שמו של ר"מ בגלל שרצה לבזותו, שאני התם שהזכיר את ההלכות אבל לא בשמו) ותירץ כיוון שהחשמונאים נטלו את המלכות שלא כהוגן ומפני כבודם של החשמונאים לא הזכיר את חנוכה.
החשש שחג חנוכה יתבטל
רעיון מפתיע כתבו בכמה ספרים (עיין חסדי אבות לנכדו של הרב יהושע מקוטנא), שרבי יהודה הנשיא באופן מכוון לא הכניס את הלכות חנוכה למשנה, כיוון שמעיקר הדין בטל חג החנוכה. דברים אלו מבוססים על הגמרא במסכת ראש השנה (יח ע"ב) האומרת שההלכה היא שבטלה "מגילת תענית", דהיינו, כל המועדים שנזכרו במגילה בטלים ואין דינם כימי שמחה. על כך שואלת הגמרא (שם), מדוע אם כן גם חג החנוכה לא התבטל כשאר מועדי מגילת תענית? ועונה: ...אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא...
רש"י שם מפרש: כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו.