מנורת חנוכה בבית הכנסת: בין פרסום הנס לזכר למקדש

הצורך בהדלקה ציבורית

כבר בתקופת הגאונים, בסוף המאה הי"ב, ניתן למצוא עדויות למנהג הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת. אמנם, לא ברור מה הניע את יצירת המנהג, אך ניתן לשער כי הצורך לפרסם את הנס באופן נרחב, במיוחד בתקופות שבהן הייתה סכנה בהדלקה בחוץ, הוביל להכנסת המנהג לבית הכנסת.

בספר המנהיג של רבי אברהם ב"ר נתן הירחי, בן אותה התקופה, כותב כי אין חיוב להדליק בבית הכנסת, אלא שנהגו לעשות כן "לפרסם את הנס... לפי שכולם מתקבצים שם".

מפרסום הנס לזכר למקדש

במהלך הדורות, התפתח הדיון סביב מנהג ההדלקה בבית הכנסת, ונוספו לו טעמים והסברים נוספים: הוצאת מי שאינו בקי או זריז בהלכות חנוכה (הכלבו), ר' דוד ב"ר לוי מנרבונא בעל ספר המכתם, כותב שנהגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת כדי להרגיל את הציבור בנוסח הברכות לקראת ההדלקה בבית, או כדי לאפשר לאלו שאין להם בית לברך את ברכות הראיה.

אולם, ההסבר שהפך לדומיננטי יותר עם השנים הוא הקשר למנורת המקדש. רבינו פרץ , במאה ה-13, כתב כי יש להניח את המנורה בבית הכנסת בצד הדרומי "דומיא דמנורה דמקדש". טענה זו, שנתמכה על ידי פוסקים נוספים כמו בעל הטורים, הובילה להעמקת הקשר בין מנורת חנוכה בבית הכנסת למנורת המקדש, ולתפיסה הרואה בהדלקה בבית הכנסת כהנהגה לזכר המקדש.

הדלקה עם ברכה במסיבות ואירועים בימי החנוכה

המנהג להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת העלה שאלה אחרת. האם ניתן לקיים הדלקת נרות חנוכה בברכה באירועים או כינוסים המתקיימים בחנוכה, אירועים שיש שבהם פרסום הנס, וברוב עם הדרת מלך? ישנם פוסקים המאפשרים, יש המחייבים ויש השוללים. בין השוללים הוא הרב שמואל הלוי ואזנר, שכותב (שו”ת שבט-הלוי ח”ד סה):

"עיקר הטעם כמו שכתב הכלבו משום הידור מצוה פרסום הנס וזכר למקדש, ואם כן אולי לא נתייסד המנהג רק בבית הכנסת, דיש בזה דמיון להדלקת מנורה במקדש, ואיכא בזה זכר למקדש. והא ראיה, דפליגי בזה הפוסקים אם להדליק בבית הכנסת מזרח מערב או צפון דרום, ואם אמרו בבית הכנסת דנעשה כאחד ממנהגי בית הכנסת הקדושים – מנא ליה להוסיף במה שאינו דומה? ומהאי טעמא נראה דהקפידו להדליק בבית הכנסת בין מנחה לערבית, לעשות דמיון להדלקת מנורה של מקדש, שבאה הדלקתה אחרי תמיד של בין הערביים לפני הקטרת האימורים כל הלילה"