רבנו רבי יוסף חיים ב"ר אליהו ב"ר משה חיים נולד בשנת תקצ"ה (1835) בבגדד ונפטר בה בי"ג באלול תרס"ט (1909). נודע בבבל ובתפוצות המזרח כלמדן מופלג ומחבר פורה בכל ענפי היהדות, עוד לפני שזורחת השמש – מקדים אותה עמוד השחר, מבשר לעולם על האור העומד להגיע. השמים עודם חשוכים אך הבוקר מתחיל להפציע. כך, בטרם זרח אורו של רבינו יוסף חיים מבגדד – כבר הוכשרה הקרקע לבואו לעולם: כשנה טרם הולדתו של רבינו, כשהוריו עדיין מצפים לישועה ולפרי בטן, זכו להתבשר מפי קדשו של הגה"ק המקובל מוהר"ר יעקב אבוחצירא זלה"ה, על כך שיוולד להם בן זכר קדוש מרחם בעשר קדושות, אשר עתיד להאיר עיני כל ישראל בתורה.
הרב יוסף חיים ב"ר אליהו ב"ר משה חיים נולד בבגדאד ביום שני כז באב תקצ"ד עוד בהיותו צעיר לימים נתגלו בו כשרונות נעלים ואצילות נפש. לאחר שקיבל את חינוכו ב"חדר" למד תורה אצל דודו, אחי אמו, הרב דוד חי מאיר יוסף ניסים סלמאן מעתוק. בתר"ח (1848) הוא נכנס ללמוד בבית המדרש לרבנים "בית זלכה". הצטיין בשקידתו, בחריפותו ובזכרונו הנפלא, בור סיד שאינו מאבד טיפה. בתקופה זאת למד תורה מפי ראש בית מדרש זה הרב עבדאללה סומך והפך לתלמידו המובהק. כעבור שנים מספר עזב הרי"ח את בית המדרש, התבודד בעליית ביתו, שהכילה את ספרייתו הגדולה, והגה בתורה יומם ולילה. בתרי"א (1851) נשא לאישה את רחל בת יחזקאל שלום (אחי זקינו הרמ"ח), שילדה לו בן ובת.
עוד מילדותו. למד אצל הרב עבדאללה סומך אך רוב ימיו למד עם אביו, הרב אליהו חיים, רבה הראשי של בגדד. היה דרשן מופלא שהצליח לרתק את כל שומעיו, תלמידי חכמים והציבור הרחב, כאחד. נודע כלמדן מתמיד ומסור במיוחד, ששלט בכל ענפי היצירה התורנית. היה מגדולי המקובלים ושילב בין קבלה להלכה. היה פוסק רב-השפעה בעיראק וסביבותיה; פרס, הודו וארץ ישראל. ספרו הידוע, "בן איש חי", הוא מעין קיצור שולחן ערוך המשלב אגדה והלכה. כתב ספרים רבים בכל תחומי התורה: הלכה, דרוש, מוסר, קבלה, פירושים לתנ"ך ואפילו ספר חידות לחידוד המחשבה. לאחר מותו של הראשון לציון יעקב שאול אלישר, הוצע התפקיד לרב יוסף חיים, אך הוא סירב.
ארץ ישראל
הרי"ח ידוע כאוהב ארץ ישראל, תמך הרבה בידי שליחיה שביקרו בבבל לעיתים קרובות ואסף כספים רבים למען העניים שם. הוא נתן את הסכמתו על קופות הצדקה של ירושלים, 21 ובהשפעתו נדב הגביר הבגדאדי יוסף אברהם שלום מכלכותה את כל הונו לישיבת "פורת יוסף" שבירושלים העתיקה.22 את רוב ספריו הדפיס בירושלים כדברי השופט גד פרומקין: "בדפוסו של אבא (ר' ישראל דוב פרומקין) נדפסו בקביעות ספריו של הרב יוסף חיים - רבה של בגדאד. כתב היד היה מגיע בדואר העותומני כארבעים יום לאחר יציאתו מבגדאד, כי הדואר כשאר המשאות היה טעון על דבשת גמלים והיה מהלך הרבה ימים דרך המדבר. כתב יד זה, שלא ככתב יד של רבנים אחרים, היה ברור, כתוב על צד אחד של הגליון, אבל פועלים מועטים בלבד יכולים לקוראו, כי נכתב בכתב ספרדים, כביכול, באותיות רש"י"
בשנת תרכ"ט (1869) החליט הרי"ח לעלות בעצמו לארץ ישראל שאליה שאף ולטובתה פעל כל ימי חייו. הסכנות הגדולות והקשיים הרבים הכרוכים במסע קשה ומייגע זה לא הניאוהו מכך. ביום השלישי כה בניסן תרכ"ט יצא לדרך עם אחיו הרב יחזקאל. ביום יב באייר הם הגיעו לדמשק ומשם באו ירושלימה והתאכסנו בבית קרובם ר' שלמה יהודה. כל חכמי ירושלים, רבניה, חסידיה וגביריה ערכו לו קבלת פנים חגיגית ונקשרו אליו בקשרי חיבה. מכאן נסע להשתטח על קברי הצדיקים בארץ ישראל, בייחוד על קבר בניהו בן יהוידע, שלהשתטחות על קברו יש ערך מיוחד לפי הסוד, ועל שמו קרא הרי"ח כמה מספריו.
אתה חוננתנו
כשהיה ילד כבן שמונה, התווכח רבי יוסף חיים עם אחותו הצעירה מי יחזיק את נר ההבדלה. שמע אביהם את דבריהם וביקש להכריע. פנה ואמר לבנו: אם החזקת הנר היא בשביל הנאה גרידא - אם כן אחותך קודמת כי היא קטנה ממך, ואולם אם אתה מבין מהו עניין ההבדלה
הרי שזכות הקדימה שייכת לך. זיק של פקחות ניצת בעיניו של הילד ומיד קפץ ואמר "אכן זהו שאמרו חכמים אם אין דעה - הבדלה מניין"? אם כך, אמר לו אביו, אשאל אותך אפוא מדוע סדר ההבדלה הוא ברכת הגפן, ריח, נר והבדלה? ותוך כדי דיבור, השיב הילד המחוכם "העניין פשוט מאוד. חכמים סידרו את הברכות לפי תואר פני האדם מלמטה למעלה, בתחילה ברכת הגפן שהיא כנגד הפה, לאחריה ברכת הבשמים שהיא כנגד האף, ולאחריה נר המכוון לעיניים ולבסוף הבדלה שתכונתה היא בדעה שבמוח. וכבר לימדתני אבי שיהודי צריך תמיד לשאוף ולעלות מעלה מעלה".
תל פיות
על אף שרבי יוסף חיים לא נשא בשום תפקיד רשמי, שולחנו הפך לתל תלפיות כסמכות הלכתית מובהקת, כאשר מכל קצווי העולם הריצו אליו איגרות; מסינגפור ומבומבי. מאירן ומכלכותא. מערי ארביסטאן וכורדיסטאן. מווילנא ומתוניס. מירושלים ומצפת. איגרות ומכתבים שעסקו בשאלות אקטואליה, בכל שטחי החיים; בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר ובחכמות מדעיות קשות ומסובכות. כך למשל, נשאל לגבי מיקומו של גן העדן התחתון, לאחר שאנשי המדע הקיפו לטענתם - את כל כדור הארץ, ולא מצאו מה שביקשו - למצוא בגן עדן...
ועל כך הוא משיב לשואל: "אתה חושב שחכמי הטבע והתוכנים סיבבו כל היבשה וכל הים אשר בכדור הארץ, וע"פ מהלכם ממש. וראייתם בחוש הראות בכל מקום ומקום עשו צורת הכדור הנקרא 'גלוב' {'גלובוס'), אינו כאשר אתה חושב, כי באמת זה ברור וידוע שלא הלכו לסוף צד הדרום כולו, ולא לסוף צד הצפון כולו. מפני שאי אפשר לאדם שילך רחוק מקו השווה מחמת הקור, כי לפני קרתו מי יעמוד, וגם לסוף צדדי מזרח ומערב לא הלכו. אלא נקוט האי מילתא פסיקתא, דחכמי הטבע
והתוכנים אשר הם ייסדו וציירו את תמונת הכדור, לא ראו ולא הלכו להלאה מעשרה מעלות ממעלות השמש בציר הצפוני והדרומי בכדור הארץ הן בים הן ביבשה. ולא עוד אלא, גם קצה המזרח וקצה המערב לא דרכה רגלם, ולא ידעו מידתם. ואם תראה נותנים מידה ושיעור בכדור הארץ, כל זה בנוי על פי השערת השכל שמדמין מילתא למילתא, מן המקצת שרואין בעיניהם. והמשכיל יבין מדעתו דכל השערות אלו אע"פ שתמצאם ברורים כשמש הם עלולים לסתירה, ואפשר שיעמוד משכיל אחד ויחדש דבר אשר בו יפול כל הבניין".
שאלות היפותטיות כאלו ואחרות, הובהלו אל מעונו של רבי יוסף חיים, שלא נרתע מלהשיב לגופו של עניין, אף בנושאים אשר נחשבו כממנו והלאה. תוך שהוא מגלה התמצאות מקיפה והתמחות מדעית נדירה ברפואה, אסטרונומיה, פיסיקה ואסטרטגיה, במטאורולוגיה ובכלכלה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרו רב האיכות והכמות ספר שאלות ותשובות 'רב פעלים'. בספר זה, כבשאר ספריו, מתוודעים אנו אל גאונותו העצומה וחריפותו הרבה, ויתרה מזאת בקיאותו המדהימה בכל מכמני התורה, בספריהם של כל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים.
(הדברים נלקטו מתוך הריח"מ אברהם ב"י – המבשר ועוד)