חכמה בגויים: האם אין בעולם שני דברים שזהים לחלוטין?

לייבניץ היה חריג בנוף הפילוסופיה. בעוד השיטות הפילוסופיות השונות חיפשו את האחדות, לייבניץ הבליט דווקא את הריבוי הוא קבע עקרון של 'זהות הבלתי נבדלים', כלומר שני דברים יכולים להיות שניים רק ע"י כך שמושגיהם שונים זה מזה בעצם היותם שנים מן ההכרח שיהיו בעלי תכונות שונות.

למשל שני אטומי מימן נפרדים שכל אחד מהם מכיל בדיוק פרוטון ואלקטרון אחד וכן כל יתר החלקיקים המרכיבים את האטום הם שווים.

לייבניץ קובע שאין הדבר אפשרי וכל אטום שונה במשהו ממשנהו. לטענתו - אילו היו שני דברים זהים לחלוטין אין להם כל זכות להיות שניים. במילים אחרות: אם נניח כי א' וב' שווים בכל תכונותיהם ובכל זאת שונים הם מבחינה מספרית הרי היינו צריכים לייחס לא' שינוי מב' אלמלא כן היה א' ב' כשאנו אומרים שכל מה שמצוי בא' נמצא גם בב' עלינו לומר שב' שונה מב' כשם שא' שונה מב' ואבסורד הוא לומר שב' זהה לא' אך שונה היא מב' כלומר, שני דברים יכולים להיות שניים רק על ידי כך שמושגיהם שונים זה מזה , כלומר שני הדברים באשר הם שניים מן ההכרח שיהיו בעלי תכונות שונות. 

שתי טיפות מים

האם טענתו של הפילוסוף מובאת כבר בחז"ל?

רבא מגדולי אמוראי בבל כבר מביא  את הרעיון שאין שני דברים זהים.

אמר הקב"ה לאיוב הרבה נימין בראתי באדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהיו שתים יונקות מגומא אחת שאלמלא שתיים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם, הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה כדי שלא יהיו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד שאלמלא שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות.

תיאום גרסאות

סיפור מענין בהקשר זה מספרים על הגר"א מעשה ושמע עדותם של שני עדים בדיון בבית הדין, פתאום קם הגר"א והכריז עליהם כי הם עדי שקר הם, ואכן לא נותרה לעדים ברירה והם הודו בכך, תלמידיו של הגר"א השתוממו 'וכי רוח הקודש בבית מדרשנו'? מנין ידע זאת כי עדי שקר הם.

ויען להם הגר"א למדתי זאת ממשנה מפורשת ואחר כך מכניסים את העד השני ובודקים אותו אם נמצאו דבריהן מכוונים (סנהדרין כ"ט א) יש לבדוק כדי למצוא שדבריהם מכוונים לדבר אחד. כי עדות של שני בני אדם ויותר יכולה להיות מכוונת בערך לדבר אחד אך לא בדייקנות מוחלטת כאשר שמעתי שהעד השני חוזר על דבריו של העד הראשון בדייקנות מרבית הבנתי שהכינו היטב את עדותם.