רבי משה שפירא, דמות ייחודית בנוף החסידות, נולד בסביבות שנת תק"ך לרבי פינחס מקוריץ, תלמידו של הבעל שם טוב. הוא זכה לראות את פני המגיד הגדול ממזריץ', וגדל וחונך בסביבה חסידית טהורה. למרות זאת, בחר רבי משה שלא ללכת בדרך האדמו"רות, אלא שאף להיות סופר סת"ם, ואף שימש כרב בסלאוויטא ללא קבלת שכר. אהבתו הגדולה של רבי משה היתה נתונה לספרים, ובהם מצא את ייעודו האמיתי.
אביו, רבי פנחס, יעץ לו להקים בית דפוס - אומנות שהיתה קרובה לליבו. סלאוויטא, נחלתו של הנסיך גושקו, היתה ידועה כמקום של בתי דפוס, והנסיך, שהעריך את רבי משה, סייע לו בקבלת רישיון להקמת בית הדפוס.
רבי משה לא הסתפק בהקמת בית דפוס בלבד, אלא הקים גם בית יציקה לאותיות אותן חרט בעצמו. הוא היה אומן מופלא במלאכה זו, והשקיע את כל מרצו ביצירת אותיות יפות ומאירות עיניים. הוא דאג לכל פרט ופרט בתהליך ההדפסה: בחר בנייר משובח, הגיה את הטקסטים בקפדנות, והקפיד על גליונות רחבים. ספריו, שיצאו לאור מבית הדפוס בסלאוויטא, זכו להערכה רבה בקרב גדולי הדור.
הרב מלאדי, מחבר ספר ה"תניא", היה הראשון שהדפיס את ספרו בבית הדפוס של רבי משה. כשראה את איכות ההדפסה המרשימה, ביקר אצל רבי משה מספר פעמים לחזק את רוחו ולברכו. גם רבנים חשובים אחרים, כמו הרב מאפטה והגאון ר"מ מרגליות, שיבחו את יופיו ואיכותו של הדפוס.
רבי משה לא רק הדפיס ספרים, אלא גם חקר ופיתח שיטות חדשות בתחום. כשהתברך בעושר, החל לצקת אותיות מכסף במקום עופרת, לטובת הידור המצווה ולשיפור איכות ההדפסה. הוא אף התעמק בחקירות ובניסויים כימיים, ופיתח תערובת מיוחדת ליצירת נייר לבן, בניגוד לנייר הכחלחל שהיה נהוג באותם ימים. מלבד פעילותו בבית הדפוס, היה רבי משה ידוע גם במעשי החסד שלו. הוא בנה בית כנסת, התקין מקווה, ותמך בנזקקים. ביתו היה פתוח לרווחה, ובני משפחתו היו סמוכים על שולחנו ועסקו בבית הדפוס.
תקופה קשה עברה על רבי משה ומשפחתו בשל עלילות שווא. מלשינים, שניצלו את עליית תנועת ההשכלה והמתח בינה לבין החסידות, הפיצו שמועות כזב על רבי משה ובניו, וטענו שהם מדפיסים כתבים אסורים. מקרה טרגי, בו תלה עצמו כורך ספרים בבית הדפוס, שימש את המלשינים להאשים את רבי משה ברצח. הם טענו שהוא רצח את הכורך כדי למנוע ממנו לחשוף סודות של החסידות. בנוסף, טענו המלשינים שרבי משה ובניו מתערבים עם "שונים" ומדפיסים כתבים "שיש בהם מינות למלכות". עלילות אלו הובילו למאסר בניו של רבי משה, רבי שמואל ורבי פינחס, ולגירושם. לבסוף, הוצא צו מעצר גם נגד רבי משה עצמו. צו המעצר הגיע בט' כסליו תקצ"ה, בעת שרבי משה נפטר בביתו.
מורשתו של רבי משה שפירא ממשיכה לחיות עד היום, דרך ספריו המהודרים שנחשבים למופת של יופי ואיכות. כיום ספרי הדפוס נחשבים ליקרי ערך, מחמת המיוחדות של בית הדפוס שהיה שייך ליהודים חסידים צדיקים, והן מצד הנוסטלגיה של הדפוס. סיפורו של רבי משה הוא סיפור מרתק על אהבת ספרים, מסירות נפש, ועל אדם שבחר ללכת בדרכו הייחודית, תוך שילוב בין אמונה יצירה ועשייה למען הכלל.