להיות אמן זה כייף, אבל גם מאתגר.
בשביל לעשות אמנות צריך להשתמש בכח העגול שלך, זה שאחראי על מעוף ויצירתיות, על יציאה מחוץ לקופסה. אבל כדי שהיצירה תצא אל הפועל, בזמן, בהתאם לדרישות הלקוח, צריך דווקא להשתמש בכח המרובע, זה שעוזר לך להתאים את עצמנו למציאות שבחוץ, זה שאחראי על עקביות, וסדר, ועמידה בזמנים.
האמנות היא לוליינות שמרקדת על שתי חתונות. החתונה העגולה במרחב הרוח כדי ליזום ולהמציא, והחתונה המרובעת שנותנת ביטוי ממשי ומאפשרת לאחרים למצוא את עצמם בתוך היצירה. הלוך ושוב. יותר מידי ריבוע יפגע ביצירתיות, יותר מידי עיגול יפגע בביצוע. כמו בלוליינות, קל לאבד שיווי משקל...
הרבה פעמים השראה באה בצורה עגולה ואקראית, מתוך הקצב הפנימי ופחות מתחשבת בדרישות החיצוניות. לא פשוט לעבוד לפי לוח זמנים מוגדר, להתאים את עצמך לדרישות הלקוח, לעבוד בצורה מסודרת. בנוסף, בקרב אמנים יש אחוזים גבוהים יותר של אנשים עם הפרעת קשב (ADHD) מה שמשפיע על שליטה במצב הרוח, ניהול זמן, ארגון משימות, יכולת ריכוז, התעלמות מהסחות דעת, התארגנות יעילה, איפוק ושליטה עצמית. כל זה יכול להתנקז לקושי בעמידה בזמנים, או במילה אחרת – דחיינות.
מה עושים?
קבלו את עצמכם – לדחיינות יש הגיון פנימי משל עצמה. גם אם היא מזיקה, אין הצדקה להלקאה עצמית. זה גם לא עובד. מבינים שמדובר בהתמודדות טבעית שנובעת מהאופי המורכב של התחום. יש מה לעשות.
השאירו לעצמכם מרחבים עגולים – נטרו את התפקוד שלכם והחליטו באילו תחומים אתם רוצים ויכולים להישאר עגולים לגמרי, לזרום ולא להיצמד ללוחות זמנים. חשוב לתת לעיגול שלנו ביטוי בלי ללחוץ אותו.
רתמו את הדחיינות לטובתכם – ברגע האחרון להגשת משימה האנרגיות עולות וקל יותר לבצע דברים טוב. יש משימות שעדיף להשאיר לרגע האחרון. אפשר לעשות זאת בצורה מושכלת שלא תגבה מחיר יקר מידי.
הביטו לשעמום בעיניים – כשמשימה משעממת, להירתע מהשעמום. פשוט מודעים לכך שכרגע חווה מפגש עם שעמום (ריבוע בלי עיגול) ויודעים שניתן להכיל את השעמום. כמו דקירה אצל רופא שיניים, זה חולף.
הזמינו השראה – אמנם היא עגולה וגחמנית, אבל ככל שנתרגל לא לפחד מהריבוע, הוא דווקא זה שיכול לאפשר השראה. קובעים זמן למשימה, מתחילים עם הדברים שמסביב, חושפים את עצמנו באופן יזום לדברים מעוררי השראה. זוכרים שהריבוע "עובד אצל העיגול": נותן לו חומרי גלם, נותן לו מידע בסיסי שעמו עושים יצירה, ומאפשר ביטוי. העיגול והריבוע הם כמו מגנט, בידנו לגרום שהם ימשכו או ידחו אחד את השני.
הגבירו מסוגלות – קל יותר להשתמש בעיגול שלנו ולעבוד מתוך חשק, תשוקה והתלהבות. לפעמים נדמה לנו שזה המנוע היחיד שיש לנו, אבל זה לא נכון. בהרבה תחומים בחיים אנחנו משתמשים בריבוע שלנו ויודעים לעשות דברים גם בלי חשק גדול – ניזכר במקומות האלה ונעלה אצל עצמנו את הביטחון ביכולת להתרבע.
הסתפקו במועט – העיגול אוהב שדברים מושלמים. נזכיר לו ששלמות היא "עצם העובדה שרעיון יוצא אל הפועל למרות שאיננו מושלם". הכוס אמורה להיות ריקה, כל טיפה שבחצי המלאה היא חידוש מפתיע.
פרקו משימה לחלקים קטנים – יצירה היא שלם שגדול מסך חלקיו. אם ה"שלם" גורם לכם ללכת לאיבוד, חלקו אותו לחלקים קטנים ומוגדרים – כל חלק קטן הוא יעד שניתן "לחגוג" בפני עצמו את השלמתו.
חבקו כישלונות – יש בדרך הרבה טעויות, הן חלק מהדרך והן גם הזדמנות לצמיחה ולמידה. מביטים בפחד מכשלון בהומור, כמו שאמר מישהו: אני כל כך לומד מטעויות של עצמי, שאני שוקל לעשות עוד כמה...
התאימו את שיטות העבודה לאופי שלכם – אל תילחמו בטבע שלכם, זה מיותר והרסני. אם אתם זקוקים למסגרת חזקה, שבצו את המשימות ביומן, העבירו אותם מהעיגול לתוך משבצות של הריבוע. לכל משימה יש זמן ומה שנכנס נכנס ("שיטת הכוורת"). אם אתם זקוקים ליותר מרחב, תתנהלו בזמן שלכם בחופשיות ותשתמשו במספר מסויים של חלונות זמן שמוגדרים למשימה כלשהי (שיטת הארגזים").
תרגלו הערכת זמן – שערו מה הזמן שנדרש למשימה כלשהי, הפעילו טיימר ותעצרו בסיום. עם הזמן תשכללו את היכולת שלכם להעריך נכוחה את הזמן הדרוש לכל משימה.
זהו מסיחי דעת – שימו לב בימים הקרובים מי הם "זוללי הזמן" או "מסיחי הדעת" הגדולים שלכם. השתמשו בכלים שיכולים להפחית אותם, כמו חוסמי אתרים, אטמי אזניים, השקטת טלפון, טיימר, השמעת מוזיקה.
תתפטרו ממשימות מעיקות – שיטת "2 דקות" מתאימה עבור משימות קטנות ו"מעצבנות". קבלו החלטה עקרונית שמשימה שזמן הביצוע שלהן אורך פחות מזמן זה – תבוצענה לאלתר.
בסיכום: השתמשו בשאלות מ.ל..א. (מה, למה, איך) והשיבו לעצמכם על השאלות הבאת: מה היעד שלכם? האם הוא ברור ומוגדר? האם המטרה הסופית שלו בהירה לכם? למה יעד זה חשוב לכם? אילו רגשות עולים בכם כשאתם באים לבצע אותו? האם אתם דואגים שלא תצליחו לעשות את המשימה בצורה טובה? האם אתם חוששים משעמום? האם אין לכם חשק/השראה?
ואיך בפועל אתם מתכננים לעשות זאת? מה תכנית העבודה שלכם? האם היעד מחולק למשימות קטנות? האם ברור לכם באיזה זמן ייעשה כל חלק? האם מתאימה לכם שיטת הארגזים או שיטת הכוורת? לאילו משימות מתאימה שיטת "2 דקות"?
חיים דיין, הוא עו"ס קליני ודוקטורנט, יו"ר מכון הקשב (לתגובות:haymdayan@gmail.com)