מוצאי שבת, השעה: 20:29. הכותרת באתר וואלה מבשרת על 70,000 מפגינים ברחבי הארץ. הכתבים, יהושע בריינר וקובי מנדל, גם מדווחים על החלוקה בין הערים: 15 אלף איש הפגינו בחיפה ומספר דומה בב"ש, 12 אלף בעפולה ו-10,000 בנתניה.
עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שבשעה 21:28, בדיוק שעה לאחר מכן, מדווח כתב אחר של וואלה במבזק מיוחד, כי מספר המפגינים בעפולה עלה ל-5,000(!) ועל זה אמר מי שאמר: "לאן נעלמו עוד 7,000..."
וזה עוד לא הכל: כמה דקות קודם לכותרת על "ההצלחה של המחאה", דיווחה הכותרת הראשית של 'וואלה' על "אכזבה מהעובדה שמספר המפגינים בבאר שבע עמד רק 2,000 - 3,000".
איך בבת אחת השתנתה התמונה? כנראה שבתוך כמה דקות הגיעו עוד 13 אלף איש. אין עוד הסבר אחר.
סתירה פנימית
בכלל, ההבדלים בין כלי התקשורת השונים, הגיעו ללא פחות ממאות אחוזים, שהנפיקו גרסאות שונות לשאלה, כמה מפגינים היו בכל עיר.
כך בנוגע להפגנה בחיפה למשל, טענה כותרת אחת ל-30,000 מפגינים, כותרת שנייה ל-24,000 וכותרת שלישית ל-15,000. כנ"ל בבאר שבע, שם עמדו הדיווחים בין 5,000 עד 15,000, וכן ביתר הערים בארץ.
אם רוצים לדעת מה היה בחיפה באמת, כדאי דווקא להקשיב לדיווחו של צבי טסלר, כתב רדיו קול חי שנשלח מייד עם צאת השבת לסקר את ההפגנה בחיפה: "שמעתי בדרך את הדיווחים על עשרות האלפים, וחשבתי שיהיו לי בעיות חניה. להפתעתי, הגעתי עד למגרש חניה ממש בצמוד להפגנה, וגם הוא היה ריק ברובו.
"הגעתי למקום, ונדהמתי לגלות כי כל ההפגנה המדוברת משתרעת על פני שטח של 150 מטרים. על פי האומדן שלי, לא ייתכן שהיו שם יותר יותר מ-2,000 איש, לומר שהיו 3,000 איש זו כבר הגזמה...
"עמד לידי כתב ערוץ 2 שסיקר גם הוא את ההפגנה, שמעתי אותו מדווח בפאתוס "כרגע נמצאים כאן כ-30,000 מפגינים", שאלתי אותו, "תגיד, אתה רואה כמוני לא יותר מ-2,000 איש. למה אתה מדווח על 30,000?" בתגובה הוא גימגם משהו כמו שמקודם היו יותר..."
טסלר גם מוסיף, שגם אלו שהיו - לא בטוח שהם מוחים: "זה אזור בילויים, הם מיקמו במה עם הופעה באמצע הרחוב, ומי שהיה שם בא לשמוע. לא ראיתי שם יותר מכמה מאות אנשים בודדים שנראה שבאו למחות".
לדבריו, גם אלו שכן באו למחות, היו בעיקר אנשי שמאל יהודים ולהבדיל ערבים, נערים חברי תנועת הנוער העובד והלומד שארגנה את האירוע, ואנשי תנועות שמאל קיצוני כמו חד"ש וקומוניסטים.
עיתונות מגוייסת
הסיפור הזה, מעלה זכרונות שנדמה כי נעלמו יחד עם נפילת הקומוניזם. אלא שאלו מסתבר, שבו לכאן ב-2011 כאשר ללא בושה ניתן להביא לציבור עובדות שבמקרה הטוב אין כל קשר בינם לבן המציאות, במקרה הפחות טוב - המציאות פשוט הפוכה לחלוטין.
"אם ניתן לנתח את צירוף כל הנתונים דלעיל", אומר ל'כיכר השבת' איש תקשורת ותיק העוקב מקרוב אחרי המחאה, "עושה רושם כי תנועת המחאה נמצאת במשבר קשה. אם יש צורך להביא זמרים מובילים כדי למשוך קהל, וגם אחרי זה עדיין יש צורך לנפח ולהכפיל פי עשר את מספר המפגינים האמיתי כדי להציג משהו שבקושי נחשב כמחאה המונית, סימן שהעסק לא מתרומם".
