במשך מספר שנים שכל מדינת ישראל רוחשת. האומנם, הנשיא, האזרח מספר אחת, הורשע בדברים שהשתיקה יפה להם? כלי-התקשורת החילוניים לא חסו, ופרסמו טקסטים מביכים וצורמים.
הרבה מאד זמן קודם שבכלל הוברר אם יש דברים בגו, נשפך והותר דמו, שלא לדבר על העיסוק חסר הבושה בנושאים שאינם מהוגנים וראויים להיאמר ולהיכתב..
ואני הקטן, ישבתי והרהרתי בליבי, האם אנו שמגדירים עצמינו כחרדים, היינו נוהגים אחרת, ולוואי שלא נגיע למקרה שבו תגיע התשובה, אולם השאלה הקשה העסיקה אותי לעיתים תכופות, ובייחוד לאור הסיקור הצפוף, העולה ופורח של האתרים החרדים.
היום נפל דבר, פרשית העסקן והדובר המושלם ´דודי זילברשלג´ התפוצצה לה בקול רעש גדול, הרבה מאד תככים ואינטריגות מעורבים ומשולבים בה, והאמת הישרה רחוקה עד מאד מלהתגלות עדיין.
האתרים החילונים עטו כמוצאי שלל רב, והביאו בארוכה את השתלשלות העניינים, ואני אצתי בחשש מה לבדוק, האומנם, אנו כמותם, הנהגתינו כהנהגתם, שהלוא חרדים אנו, נכנסתי לאתרים החרדים ונפלו פני.
בכותרת מבישה עד מאוד, כותרת שבוש אני אפילו לחזור עליה, נפתחה כתבה עמוסה אי ניקיון מילולי ואי-ניקיון ידיים, הובאה הפרשה בארוכה. והאתר עוד הצטדק: "כאתר חרדי האמון על ´הצנע לכת´, הצגת הדברים נעשית, כמובן, תוך הימנעות מכניסה לפרטי דברים שהצנעה יפה להם".
ריבונא דכולא עלמא, הכול כתבתם כבר, ואת השאר הרחבתם בפורום, ואתם לא בושים להיות כחזיר המניף טלפיו ואמר כשר אני? וכי מה ההבדל בינינו לבין כלי-התקשורת החילונים.
אחח המהמתי לעצמי בכאב, בשעת מבחן נכשלנו. כמה מביך.
רפרפתי שוב בכאב בסימניות ונכנסתי לאתר "כיכר השבת", ושבה אלי רוחי, בכותרת עדינה נכתב: "אלא שבנקודה הזו, התקבלה במערכת ´כיכר השבת´ הוראה חד-משמעית מאת וועדת הרבנים: אל תסקרו את הפרשה. אתר חרדי אינו רשאי להביא בפני קוראיו חומרים מן הסוג הזה
"כל החומרים שהוכנו בעניין, ומעבר להודעה זו, לא יהיה כל עיסוק נוסף בנושא, ללא שום התחכמויות".
ואני התרגשתי. אמרתי בליבי, ראו מה בין בני לבין חמי, מה ההבדל בינינו לאתרים החילונים, אשרינו שיש לנו רבנים, רבנים שמונעים מאיתנו להפוך את הציבור החרדי להיות ככל אחינו החילונים המולעטים בזבל תקשורתי ובעיסוק בביבים ומי שופכין.
איננו כמותם, ואנו גאים בזה בכותרת ראשית. אם בפרשת קצב, אחד האתרים החילונים לא השיג מספיק חומר - הוא החביא את הנושא בכותרת קטנה, אצלנו גאים בה בכותרת ראשית.
איננו רוצים לעסוק בזה, כי יש לנו רבנים. גאוות יחידה מילאה את כל כולי, לא התאפקתי ונתיישבתי מיידית לכתוב את הטור הזה מעומק ליבי וברוב התרגשות.
אשרינו!