ביקורת: השבוע המאכזב של השבועונים

השערים

´משפחה´ לקחו סיפור פעוט והפכו אותו לראשית. אך גם הם, כדי להעצים את האפקט, שלחו צלם/גרפיקאי שיקשקש מילים על איזה פלקט, שתהיה תמונה פרובוקטיבית. סוג של צילום אילוסטרציה. בצמוד למלל אינסופי, ש.. אפעס, הוציא את החשק והעניין לקרוא את הכתבה.

´בקהילה´ מחפשים גם פרובוקציות, וראיון עם שלושה אתיופים הופך לראשית של המגזין. גם שם, כדי להעצים את האפקט, לקחו אותם להצטלם כחום היום על רקע מדברי. זה מצטלם טוב, זה מעמיק את ההבדל ומנציח את הפער. אז יאללה חגיגה. סליחה, ´מסמך´.

´שעה טובה´, העיתון הפרובוקטיבי, מביא בשער את סיפורו של הגר ממאה שערים. ומה יותר מתאים מהכותרת: "הגר ממאה שערים מדבר". כן, הוא גר והוא יודע לדבר. אחלה כותרת. מדהים.

ובמילה אחת, מאכזבים.

המגזינים

הכתבה הטובה ביותר

הנושא אומנם מוצה מכל כיוון, שוב ושוב אנחנו מקבלים כתבות אינסופיות על הגרעין האירני וגרורותיו. אך חגי הוברמן, הגדיל השבוע ראש ב´בקהילה´, ובכתבה המגזינית הראשונה שלו בשבועון, העניק סקירה מקיפה על המלחמה והניסיונות להכשיל את פרויקט הגרעין של אירן. המבינים בתחום נקראו להשמיע את דעתם ולהפגין את ידיעותיהם, ואנחנו קיבלנו סיקור מרתק ומעניין (אין קשר בין הבחירה לבין זה שהכתבה קיבלה את הלוגו השבועי של "פרויקט מיוחד").

השבים לא שווים

אהרון גרנות-גרנביץ´ (או גרנביץ´-גרנות כפי שבשער), יצא עם הצלם אליהו קובין לרמות השבים, שם עמלים התושבים לגרש מהמקום משפחה של בעלי תשובה, שהקימה להם קהילה דתית ביישוב. השתעממנו מכך שבכל שמונת התמונות בכתבה (וגם בתמונת השער), נמצא האיש המגורש איתי בכר. כישורי צילום של קובין? לא בכתבה הזו. העובדה שלקחו סיפור חדשותי, שפכו מלל כפול ועצום כדי למלאות כתבה מגזינית, לא הועילה. מעבר לגילוי על השלט המפוברק (לעורך: היה יותר חזק אם קובין היה מרסס "יהודי מגרש חרדי ועוד איך", כפי שאמר לו אחד התושבים), שהגניב בפינו חיוך, וניסיונותיו הכושלים של גרנות להוציא מאנשים קללות על החרדים - בלי יכולת לדווח על מה שהם אומרים ("החל פיה נוטף שירות ותשבחות ממיטב הלקסיקון השטרימרי", ציטוט מגרנות על אישה שקיללה אותם) שהסמיקו את פנינו, לא למדנו הרבה חדש (קצת נתונים על המקום, יכול היה להוסיף עניין). אחרי הכול, זה סיפור משוחזר של גרנות, וכפי שהוא העיד על עצמו. המסקנה? יש השקעה, אך היא לא במקום.

בנוסף, בבוקסה על ביקורו ברמת אביב, כותב גרנות: "אני המסתובב בדרך כלל במהלך הכנת הכתבות ללא כובע - חבשתי את כובעי החסידי ואף הגבהתי את גרביי התחובות במכנסיי עד למקסימום...", ובתמונה המצורפת? גרנות ללא הכובע, וגרביים במיקומם הנורמאלי. מה יהיה על הדיוק שנעלם? חבל.

בחדשות ´בקהילה´, סוקר מוטי רובינשטיין את הסיפור בקצרה ולא מדווח כי זו אינה הפעם הראשונה שבכר מגורש, משוחח עם אחד התושבים ומביא את פנייתו של גפני ליועץ המשפטי לממשלה על המקרה - שהובא ב´משפחה´ במסגרת, זאת בנוסף לכמה מילים שאומר גפני לכתב העיתון. בנוסף, בכתבה החדשותית ב´בקהילה´ מופיע צילום של המסמך שקיבלה משפחת בכר, בעוד ב´משפחה´ שהיה במקום - זה איננו. פספוס.

בחדשות ´שעה טובה´, מדווח שלמה ברזל בהרחבה על הסיפור (יותר מ´בקהילה´ אך לא נסחף כמו ´משפחה´), משוחח עם איתי בכר, מדווח כי זו לא הפעם הראשונה ומשוחח גם עם הרב ששלח אברכים לכולל של איתי בכר. יפה.

אני שחרחורת

מה יכולים אתיופים לעשות, אם לא להאשים? להתראיין ל´בקהילה´ ולהמשיך להאשים. זו התחושה שעולה מהשיחה של יצחק הורוויץ עם שלוש בכירים סלש רבנים בעדה האתיופית בישראל. הם מקוננים נגד כולם, מתלוננים שלא "התייעצו איתם" וטוענים שאצלם הכול בסדר, רק אנחנו האשמים. נו באמת. היינו פותחים את זה, אבל אולי הרב יעקב ב. פרידמן יעשה את זה טוב יותר מתי שהוא, אז נשאיר לו את העבודה השחורה (אופס, בלא כוונה).

הגר מדבר

שלמה גיל מ´שעה טובה´, יצא לשוחח עם הגר ממאה שערים, ר´ דוד יוסף סוליך. רעיון יפה, לשמוע דווקא ממי שעבר את זה, את כל ההליך ועוד בבית דין של ´העדה החרדית´, איך זה, איך מרגישים מה עובר על המתגייר, ולמה אי אפשר לסמוך על גיורי צה"ל והרבנות. אבל שוב, היינו שמחים לוותר על הערותיו והסבריו של גיל בסוגריים. לדוגמא: גיל שואל את ר´ דוד יוסף למה בחר דווקא את דרכה של ´העדה החרדית´. ציטוט: "ראשית כל, ה´עדה´ נתנה לי את המשקפיים הראשונות שלי ליהדות (איזו הגדרה מתוקה, ש.ג.)". נו באמת, אנו קוראים את הכתבה בשביל למצוא הגדרות מתוקות? מה נהיה? וזה רק סוגריים אחד מיני עשרות אחרים המשובצים לכל אורך הכתבה. מיותר ומזיק.

דנינו ברותחין

סוג של כתבה אקטואלית במגזין ´משפחה´ על המפכ"ל הנבחר, יוחנן דנינו. כותרת הכתבה כפי שנראית "ב-ניצב", הכותרת האמיתית, "רב-ניצב", אלא שתמונה קטנה הוגדלה, איבדה את איכותה ופיקסליה, והסתירה את ה"ר" בצורה רשלנית. ובכתבה? יאיר וסרמן משרטט את דמותו היהודית של השוטר מספר 1. כתבה של הלל ושבח למפכ"ל, כאילו והוא לא דתי לשעבר. מילא, רק על השאלה הכי חשובה לא קיבלנו תשובה. הוא טוב לחרדים או לא?

ב´בקהילה´, הכתבה על דנינו ממוקמת במקומה הנכון, ב´בקהילה פלוס´. מוטי רובינשטיין סוקר בעיקר את עברו של האיש, ומשוחח עם רבו לשעבר, הרב חיים דרוקמן, אצלו הוא למד. רובינשטיין מצטט את "אחד הפרשנים", היינו שמחים לדעת מי זה הפרשן כדי לדעת כיצד להתייחס לדברים.

וההבדלים? ב´משפחה´ מצוטט חברו של דנינו מהעבר בשם ד´, האומר כי "לא הייתי מנחש שהוא יהיה יום אחד מפכ"ל". ב´בקהילה´, מצוטט גם חברו של דנינו, אך בשמו המלא - גבי הרמן, האומר: "לא הייתי מעלה על דעתי. חשבתי שהוא יהיה איש עסקים, אולי עורך דין, אבל מפכ"ל? על זה לא הייתי מהמר".

שני מגזינים, כתבה אחת

´משפחה´ ו´שעה טובה´, מפרסמים השבוע כתבה על תולדותיו של הרב שמאי גינזבורג, עם צאתו לאור של ספר חדש על תולדותיו המרתקות. בעוד ´שעה טובה´ בחר להתמקד בעובדות על בעל ה´אמרי אמת´, אותו משב"ק הרב שמאי, בחרו ב´משפחה´ להתמקד ב"פרק העלום והמרתק בחייו", הפרק העוסק בימים בהם שימש כשליח הסוכנות להעלאת יהודים לארץ. אין ספק, בחירה מוצלחת של ´משפחה´. אם כבר משהו מעניין, אז זה הסיפורים מהסוכנות והעלאת היהודים.

השטעטל של בקהילה

יצחק הלוי (הורוויץ), בכתבה השנייה שלו במגזין, הצפין לעמק יזרעאל, לשטעטל של יענקל. החיוך של יענקלה בתמונות, כובש. הסיפור של המוזיאון שהקים, חמוד. היה רק חסר לנו כתובת מדויקת, כדי שנבין שאנחנו אמורים לבוא ולבקר שם. אהה, אנחנו גם לא ממש אמידים בשביל שנשקיע, אבל הכתבה מאוד משכנעת, כך שבטוח יש כבר תור אצל יענקל´ה של חבר´ה שרוצים להשקיע אצלו בבניית העיירה.

משפחה? הגניזה!

מאות קוראי ´הגניזה´, לבטח השתעממו השבוע בקוראם את כתבתו השנייה של אהרון גרנות במגזין ´משפחה´. גרנות, ביקר בכת ´האמיש´, שאת סיפורה קיבלנו כאן בבלוג, לפני שבועות ספורים. מתי גרנות ביקר שם (או "חדר למעוז הכת", כאילו ואין שם סיורים מודרכים. הגזמתם), אנחנו לא יודעים, אך סביר להניח שהפוסט כאן, היווה השראה מסוימת לכתבה. ועל-כך שאפו לנו.

לעניין הכתבה, מתוך 15 תמונות, גרנות מופיע בשלוש. שזה המון! הבנו שהם זה "כמעט כמונו". הכתבה עצמה, כמי שיצאה מידיו של גרנות, מעניינת, אם כי בחלק מן הדברים יש סתירה בין מה שהוא כתב לבין מה שפורסם כאן ב´הגניזה´. טעות צורמת במיוחד מצאנו בכתבה: "לך למשל יש כפתורים בחולצה. אסור ללבוש חולצה בעלת כפתורים", מצטט גרנות את עמוס מהכת. אך אבוי, בתמונה הפותחת את הכתבה, נראים חברי הכת כשחולצותיהם... מכופתרות. וגם כאן, אם היינו מקבלים קצת נתונים ומספרים, זה היה מוסיף רק טוב לכתבה.

החכמנו

רבות דובר וסופר אודות המופתים שסבבו את האדמו"ר מלעלוב זצ"ל, אך פעם ראשונה ששמענו על כך שחזה את נפילת ממשלת רבין והמהפך שעשה מנחם בגין. אורי פולק מביא השבוע את הדברים במגזין ´שעה טובה´. "הם יורדים, כבר יורדים, לא תהיה להם תקומה", אמר האדמו"ר, כשרק חמישה חודשים אחר-כך הובנו דבריו. אשרינו שזכינו. (הסקירה על מה שאירע, מדי קצרה. קצת יותר פרטים ומעט יותר הרחבה, היה מושלם).

קליינמן נגד אייכמן

זלמן רודרמן ב´בקהילה´ פגש את יוסף קליינמן, שהיה צעיר העדים במשפטו של אייכמן ומביא את סיפורו מהגיהנום באושוויץ. מפעים ומעניין. מלבד כך שפרסום הכתבה בסמוך ליום הקדיש הכללי היה כנראה ראוי יותר, בפרט שהמפגש המתואר לקמן, שהחזיר את קליינמן לכותרות, אירע כבר בשבוע שעבר בטרם ירד המגזין הקודם לדפוס, גם לא יפה לסקרן אותנו ולכתוב: "לבקשת מארגני יום העיון, ייחד קליינמן דברים גם לחוויה האישית הלא קלה שחווה תוך כדי מסירת עדותו במשפט, לפני 50 שנה". מה איתנו? לנו לא מגיע לשמוע את החוויה הזו? כן, זה מעניין. החמצה שכזאת.

המלחמה על המים

א. נתנאל ב´משפחה´ מגישה לנו כתבה על המלחמה של מצרים על נהר הנילוס, השני באורכו בעולם. מסתבר, שלא רק שהנהר מתייבש אלא שבע מתוך תשע המדינות שחולקות את גבולותיהן עם הנהר, דורשות להסיר את שליטת המצרים על עורק המים שלהם. כתבה מעניינת, מלאה בכותרות ("מלחמת מים", "המכה ה-11", "נשיכת הנילוס", "מי מריבה" ועוד), אך גם לוקה בחוסר דיוק. "ושוב ניצבים על שפת היאור שני צדדים: פרעה (מובארק), החרטומים (התקשורת המצרית) ו... היהודים (ה´אשמים´ כרגיל)", נכתב באחת הכותרות. כשלמעשה, לא אלו שני הצדדים בסיפור, כי זה בעיקר מצרים מול שאר המדינות. אך בכותרת בחרו להציג את זה כאילו זה מצרים מול היהודים, בגלל שחלק מהתקשורת המצרית מאשימה את ישראל בייבושו של הנילוס. נו, חלש.

בית חולים? מעבדה!

מצמרר לקרוא ב´שעה טובה´ את מה שעבר על מיימון שמול בבית החולים קפלן ברחובות. איך שבשעת לילה מאוחרת, עבר מחקר בגופו שנעשה ללא הסכמת בני המשפחה, ובעקבותיו נפטר. זו לא הפעם הראשונה שמבית החולים הזה יוצאים סיפורים שכאלה, רק חבל שההד לסיפור ניתן רק ב´שעה טובה´. מן הראוי, ששאר השבועונים יעסקו גם הם בסיפור. איננו חפצים בהרוגים נוספים.

החדשות

פולארד

כבר כמה חודשים שיונתן פולארד יושב 25 שנה בכלא האמריקני. לאחר ראיון שערך עמו לפני מספר שבועות אהרון גרנות ב´משפחה´, נותנים השבוע ב´בקהילה´ את תשובת המשקל, ומביאים בכותרת הראשית של העיתון, שיחה עם רעייתו, אסתר פולארד, בעקבות החלטת ראש הממשלה לפנות לנשיא ארה"ב. אבל גולת הכותרת של הנושא, הוא ללא ספק "איגרתו הגלויה" של הרב יעקב ב. פרידמן לנשיא האמריקני. אין ספק, איגרת משובחת, רק חבל שהיא לא תורגמה לאנגלית. בשביל הנשיא.

גפני המלך

מינימום מלך, זה התואר שאמור להיות מוצמד ליו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, אם לשפוט לפי הכתבה של אברהם מן ב´בקהילה´. "בתרגילים פרלמנטריים מבריקים הצליח גפני להוציא מהחוק גזירות שונות ולהביא רשימה של הישגים נוספים". וזה רק ציטוט אחד מהכתבה המלאה בשבחים לגפני, גם מפיהם של חברי כנסת אחרים, ועל רשימת ההישגים שלו בראשם הבטחת הכנסה לאברכים. ניתן לחשוב, כאילו ואת הכתבה הכין יועץ התקשורת המבריק של גפני. עד כדי כך.

ב´משפחה´ לעומת זאת, בחרו להתמקד בחוק האברכים ובהודעה המתוחכמת של ראש הממשלה בעניין. אריה ארליך, סוקר בפרוטרוט את החוק על שלל היבטיו, ומפרגן בהכרה לגפני.

משפחה רומז בקהילה מדווח

קוראי ´משפחה´ נאלצו להסתפק ברמז של ארליך בעוד קוראי ´בקהילה´ קיבלו את השם המפורש. "בערבו של יום ראשון השבוע עלה נציג חרדי לשידור באחד מכלי התקשורת ותקף את ראש הממשלה נתניהו", מדווח ארליך ב´משפחה´. ומי התוקף? הוא נותר עלום שם, אולי בגלל הקטע הבא. "באותה שעה בדיוק, ישב מי שהוביל את מהלך הפשרה מטעם הנציגות החרדית, ונשימתו כמעט ונעתקה ממנו, בשל הצחוק המתגלגל שפרץ מפיו. היה זה ח"כ משה גפני, ששמע את הח"כ (מנציג זה נהיה ח"כ, א.ש.) החרדי כשהוא תוקף את ראש הממשלה והגיב בשעשוע מוחלט. ´הוא לא מבין כי מדובר בהישג היסטורי מדהים´". ומי הח"כ התוקף? הס מלהזכיר. קוראי ´בקהילה´, דווקא קיבלו דיווח על שמו של התוקף. "שלושת היומונים החרדיים לא סיקרו ולו מילה את הנושא עד לאחר אישור הממשלה. גם אז הופיעה בכל אחד מהם החלטת הממשלה כפי שהיא, ללא כל תגובה, למרות שהייתה כזו של יו"ר סיעת יהדות התורה הרב מנחם מוזס, שבלבל את כולם, בעיקר את ´האויב´, כאשר תקף ביום שישי את נתניהו ואץ גזירותיו נגד האברכים". אז דבר ראשון, זה מוזס. דבר שני, מדוע בחר ארליך להציג זאת כאילו ומוזס לא מבין במה מדובר, בעוד ב´בקהילה´ משמע שזה חלק מהתרגיל? ל´משפחה´ הפתרונים.

עימות פנימי

משום-מה רק ב´שעה טובה´ ישנה התייחסות למה שקרה השבוע בסיעת ש"ס. אורי פולק בוחר להציג את הדברים בצורה חד משמעית כי מדובר ב"עימות בש"ס", אבל עימות סמוי. לטענת פולק, העימות לא ייעלם אלא יהפוך ל´טמון קרקע´, מאחר ושני השרים - ישי ואטיאס, מבינים כי טובתם היא הורדת פרופיל. חבל שלא ´בקהילה´ ולא ´משפחה´ נוגעים בנושא. זה לא רק פוליטיקה, זה פוליטיקה במפלגה חרדית. בדק בית דחוף, כיצד קורה שכזה דבר לא מדווח.

הרופא המלאך

ב´משפחה´ השקיעו בכתבה ארוכה על פטירתו של ד"ר שלמה אדלר ז"ל, מי שהיה רופאם של לא מעט מגדולי ישראל. אריה דייטש, סיקר בענייניות את גדולתו של הרופא, הסיפורים שנלוו לתפקידו, כמו גם את תולדותיו ופטירתו.

ב´בקהילה´, ההתייחסות לפטירתו היא בקצרה, במדור ´בכו להולך´, בעיקר כמו של עוד רופא שנפטר. משב"קים מקבלים כתבה חדשותית, אבל הרופא של גדולי הדור, מקבל קטע במדור המתים. תמוה משהו.

ב´שעה טובה´, שלמה הלפרין מדווח בהרחבה על הרופא, ומרחיב בסיפורים אודותיו, ונותן הגדרה קולעת על האיש. "´דוקטור אדלר´ לא היה רופא, הוא נהיה יהודי שמרפא". קנינו את ההגרה המדויקת.

ליפקין, בלום ומוקטעה

שני עיתונאים חרדים, בנימין ליפקין עורך ´בקהילה´ ואבי בלום פרשן ´קו עיתונות´, ביקרו השבוע אצל אבו מאן במוקטעה ברמאללה. שניהם הגישו טורים על הביקור. את מי אהבנו יותר? מול ההגדרות של אבי בלום, פשוט נמסנו. מהגדרה להגדרה, הבחור משתבח ומגיש טור ענייני על הביקור במקום. "רמאללה, דומה לבחור מודרני מישיבה פרומרית: מטופח אך לא מגונדר", הגדרה ענקית. ליפקין, לעומת בלום, מגיע מרקע חב"די, וזה מורגש בכל שורה ושורה בטורו. אין ספק שליפקין הוא אמן המילה, אבל בלום הוא אמן ההגדרה, אותנו זה כבש.

ומה עושה מי שלא הוזמן? תוקף. אריה ארליך מ´משפחה´, עקץ את ליפקין בתוכניתו ברדיו, בעוד בעיתון הם התעלמו לחלוטין מהביקור. וב´שעה טובה´, ממש הכריזו מלחמה. ´א. ארצי´ בטור עצבני, מגדיר את הביקור כ"קהות חושים", בניסיון לעקוץ הוא כותב "עיתונאים חרדיים" במירכאות, "האוכל היה מבושל ברוטב של דם יהודי", הוא כותב וכולו נסער. שמא בגלל שלא הוזמן, או שמא זה המשך של הטור מהשבוע שעבר?

עוינות חדשותית

כאילו לא די בכתבתו של גרנות במגזין ´משפחה´ על השנאה ברמות השבים וניסיונותיו הכושלים למצוא שונאים ברמת אביב, קמה עלינו גם שרה פרדס בגיליון החדשות, ומביאה את סיפורם של ששה אברכים שבחרו להתגורר ב"ישובים אקסקלוסיביים" ונתקלים בהתנכלות ושנאה. זה כבר טו-מאץ´. אכלו לי, שתו לי, שונאים אותי. כמה אפשר.

רק ב...

רק ב´משפחה´ תקראו על היוזמה של סער וברק נגד שותפות עם החרדים והכרעת נתניהו בעד, על מצבו של הרב יששכר מאיר, על המצב בבית החולים ביקור חולים (בהרחבה), ועל אברכים שניטלו עבורם מלגות לימודים מהממשל האמריקני שנתבעים על עשרות אלפי דולרים.

רק ב´בקהילה´ תקראו על תעשיית המודיעין של ישראל, שנטען השבוע כי נחשפה בלבנון, על צוואותיו של הגר"נ גשטטנר זצ"ל, על ביטול השידוך שגרר פיצוי של 18 אלף שקל, על החבר´ה שעשו שבת בטרמינל בנתב"ג כי נחתו דקות ספורות לפני שבת, וגם קצת על נצרת עילית - שחלילה לא נשכח.

רק ב´שעה טובה´ תקראו על המארב שהטמינו אנשי השב"כ לרב דוד חי הכהן מבת ים, על העיר החדשה לערבים שמתכנן אטיאס בגליל, על מלחמת המרכולים בבני ברק, על קרב העיתונים בבית שמש, וקטעים נרחבים (הכתבה עליו בת שישה עמודים בחדשות! מטורף!) מהספר שיצא על אהרון קרוב, שנפצע הכי קשה בעופרת יצוקה וחזר לחיים ונולדה לו בת. (קוראי ´קו עיתונות´ קראו זאת כבר בשבוע שעבר).

אהבנו (או: LIKE)

למרות הבנאליות שבכתבה על שמות בפרשת שמות, אהבנו את כתבתה של שרה פכטר ב´בקהילה´ שעוסקת בעיקר בשמות הזויים ומוזרים שאנשים נותנים לילדים שלהם. נחמד לדעת שאתה נורמאלי ביחס לאחרים.דמן בלבן. רק כשמסביבך יהום השלג, עד כדי מיאוס, אתה יכול להרשות לעצמך לצחקק על הירושלמים המצפים בכל מערכת חורפית לבואם של הפתיתים הלבנים. אבל, זה בסדר. לראות את התמונות, את הלבן, את השלג, וליהנות. גם תיאוריו של דוד דמן מהלבן הבוהק, מקסימים. האם זה חיקוי לכתבות המצולמות של ´בקהילה´? כך נדמה.גבירץ מסייר: א.ד. גבירץ מביא ב´שעה טובה´ את סיפורו של העיתונאי שאול מייזליש, המקיים בבני ברק סיורים לקבוצות חילונים. בירושלים, הסיורים במגמת ירידה, בעקבות התנגדות תושבי מאה שערים. רעיון שבכללותו מבורך.גיליון החדשות של ´בקהילה´, ידוע בייחודיותו בהבאת סיפורים שונים מבתיהם של גדולי ישראל, במסווה חדשותי. השבוע, קיבלנו שפע של ידיעות, קצרות וארוכות, מעניינות יותר וכאלה שאינם מעניינות כלל. שזה יפה. הרבה חומר זה תמיד טוב. רק חבל שעיבוי החומר מגיע בעיקר בנושאים כאלה ופחות בנושאים חדשותיים גרידא כפוליטיקה והמסתעף.ארי סלומון משתדרג, ומקבל מדור חדש "סוגרים שבוע". שש ידיעות, מעניינות ומוגשות בקצרה עניינית. נראה מבטיח.שתי כתבות חשובות מתפרסמות במהדורה השבועית של ´משפחה´. הראשונה עוסקת בדירות הרפאים הרבות הפזורות בירושלים, אותם מתכננת העירייה להשכיר. והשנייה עוסקת ברשימת המוסדות החרדיים שבהם גגות אסבסט - העשוי מחומר מסרטן, שנשימתו עלולה לגרום למחלות רבות. אסור להזניח את הנושא! זו סכנה!

לא אהבנו (או: UNLIKE)

שערי החדשות בכל השבועונים - איומים. ´בקהילה´ העמיס מלל, כמעט מכל הכתבות, עד שלא נותר מה לקרוא בעיתון עצמו. ´משפחה´ בכותרת ראשית אימתנית, על טורו של אליטוב בעמ´ 16, ו´שעה טובה´, סתם משעמם ומלל מתחת לכותרת הראשית שמסכם את כל הכתבה. הגיע הזמן לשינוי ושיפור.לא, לא אהבנו, ש´בקהילה´ שבים על טעותם כמי ששב אל קיאו. השבוע הם שוב מצרפים את ´בקהילה פלוס´ לחלק החדשות. למה? בשביל מה? שבוע שעבר זה היה מעולה. חדש ימינו כקדם!´תשמעו סיפור´? קבלו יח"צ. לרוע מזלנו ולמרבה הצער, המדור ´תשמעו סיפור´ ב´משפחה´ מקבל תפנית חדה לאחרונה, ומתגלה יותר ויותר כמדור יח"צ לאישים שונים מאשר כמדור שאמור להביא סיפורים טובים ומעניינים. חבל.החום המיס את הגשם? המדור ´מקומי´ של ´בקהילה´, שבשבוע שעבר קיבל שדרוג בשם והפך ל"גשם מקומי", נעלם השבוע והידיעות פוזרו לאורך העיתון. כן, כנראה זה חלק ממסע השדרוג שלא נגמר.ב´משפחה´ כמו ב´משפחה´, כשמתרחשת פאדיחה, חוזרים עליה שוב ושוב, כדי שנחשוב שמדובר במשהו שנעשה בתחילה בכוונה. כך אנו מקבלים השבוע שוב את המדור ´שטח אש´, כשעליו חתום אליעזר שולמן, ולא ´חנוך לברון´, שם העט.דב בן נון, כבר נחשף בשבוע שעבר בשמו "אליהו גוט". אז מה קרה השבוע? למה שוב טור מבן נון? מספיק מדור הדעות נהרס, והקריקטורה נעלמה.

פורסם בבלוג "הגניזה"