• אבירי החופש •
שמערל, בכדי לחסוך ממך את משפט היזע הידוע "את כל המלל הזה יכולת לסכם במשפט אחד, ולמה זיבלת אותי", אז הנה, אעשה לך את העבודה. במשפט אחד: "מעתה עד ביאת המשיח, לא תהיינה עיתונות חופשית ומקצועית נטו בארצנו הקטנטונת". אז יאאלה ביי, נדבייר.
ובהרחבה:
פעם, לפני הרבה זמן, היו שלושה עיתונים מרכזיים, בכפר הקטן שהכיל כמה מליוני אנשים, המורכבים מאיזה מליון סוגי מוצא: פרסי, טורקי, תימני, מרוקאי אסלי, מרוקאי שורשי, ומרוקאי סחוג. אשכנזי טהור, אשכנזי מעורב, אשכנזי מוקה. הונגרי, פולני, או בכלל חצי-חצי.
העיתונים התיימרו לזעוק, כל אחד בתורו הוא, על היותו לוחם החופש, לוחם הידע, ולוחם למען האנושיות כולה. שלושתם התכסחו בינם לבין עצמם. אינטרסים מסויימים של הראשון גרמו לעיתון להסתיר מעיני קוראיו מחקר רב-השקעה של צוות עיתונאים בכירים, מחקר אשר פורסם לאחר מכן בעיתון המתחרה, מאותה סיבה אינטרסית נגועה. לעיתון השלישי נותר רק לגלות למה הראשון הסתיר את מה שהשני גילה, ולשרטט את שקי האינטרסים שסחבו שניהם גם יחד, אך לא היה בנמצא עיתון רביעי שיתאמץ לגלות מה האינטרס של השלישי במאמץ העילאי שלו לגלות את שחיתות שניהם.
הצד השווה בכל שלושת העיתונים: החברות הגדולות במשק, היו חסינות בדרך כלל ממתקפות תקשורתיות. וזאת מחמת ה´אבא´ של האינטרס: הפרסומות. כל אחד ידע בתורו, שאם יצייץ נגד ´בזק´ בתקופת המונופול, יחתכו לו בכיס השמאלי באופן שלא ניתן לתפירה חוזרת, ואיך יקנה חלות לשבת. אולם ה´אינטרס´ אמור לקבל פחד אימים, באותו רגע ששוק הנייח ייפתח לרווחה. או אז, שלמוני ´הוט´-שמוט יביאו אינטרס כלכלי מוצדק יותר ומשומן יותר, שיאפשר להוציא מחקר נגד ´בזק´ הוותיקה מהמגירה המאובקת שלא נפתחה מזה יובל שנים. המחקר הינו אותו מחקר, שום דבר לא השתנה שם. מה שזז מצד לצד, הוא ה´אינטרס´.
בכפר הקטן ההוא, עמד האינטרס משום מה, בצד השמאלי של המפה. אלו ידעו להשחיר את הצד הימני במריחות אדומות די אכזריות כפי שרק לוחמי האינטרס ידעו לצבוע.
• וידוי אישי •
קם לו מליונר בבוקר בהיר אחד, ומכריז: יש לי כסף, אין לי אינטרסים. אקים לי עיתון שייצג את כולם, באותה מידה שווה, וסוף לשחיתות שלושת הגדולים. ´ישראל-היום´, אינה ישראל של אתמול – הצהיר. ´היום אפשר וצריך לבנות עיתון מקצועי על טהרת האמת, הצדק ההיסטורי והאקטואלי´.
זה עבד נחמד בשעה ש´ישראל-היום´ היו צריכים לכבוש את כתר המלכות. אינטרס זה הכריח אותם לגלות מידת אחידות לכל המגזרים, מילה רעה נגד הימין, תמורת מילה רעה נגד השמאל. כאשר האינטרס הושג, ובהצלחה מרובה, הוסרו המסכות, והאינטרסים נהפכו לגלויים יותר.
לצערי הייתי עיתונאי בשנים המוקדמות בחיי, שנות הבוסר, שנות התום והמצח הנקי. כשפסעתי למפגש הראשון במערכת עיתון, עדיין חשבתי שהעיתונות די נקייה. ידעתי אמנם שישנם מדורי יח"צ, פרסומות סמויות על הסגווי בדמות יום כיף של אהרן גרנות ברבי עקיבא הסואן, אבל בגדול, נטיתי להאמין שהכתבות המרכזיות שאנו משלמים עליהם במכולת ממיטב כספינו, הם נטולות אינטרסים, ומלאות ידע עשיר או אקטואלי בוער, שהעיתון המקצועי מביא אל פתחי.
שנתיים במקצוע נתנו לי מספיק כלי עבודה בסיסיים, לדעת לקרוא ´בין-השורות´. לדעת לראות את נפתוליו של הכתב המוכשר, שהאינטרס המוצק מדבר מתוך גרונו, באותה שעה האינטרס נכנס למלחמה פסיכולוגית קשה עם כותב השורות, כאשר האינטרס מנסה להידחף בשורות הגלויות, ולצעוק, תראו אותי, זה אני, ואני שחור משחור, ובסופה של המלחמה העקובה אינטרסים הדדיים בין הכותב ל´אינטרס´, האינטרס נדחף בכוח ל´בין השורות´.
פתאום גיליתי, שכלי המדידה שאמור לקבוע את מידת כישורי העיתונאי, הוא במידה רבה, ואולי אף במידה קריטית, בכמה הוא מוכשר להסתיר ולהעלים את האינטרס המרכזי בעזרת גיבובי משפטים מצוחצחים ומגרים, בטיפוח לק של אקטואליה צחה כנברשת בית הכנסת הגדול.
ברגע שקלטתי את הענין לעומק, עברה עלי תקופה משעממת ונוראית, מין תחושה של בילוי במרפסת המשקיף לגיהנום. העיתון שהיווה שסתום לשעמום, איבד מערכו. אם בתחילה עוד קניתי עיתונים רק בכדי לגלות את האינטרס ש´בין-השורות´, ולגלות את הרוע בהתגלמותו, מין תחביב יצירתי מפתה וחנוקי בבת אחת, אזי עם הזמן נהפך התחביב לסיוט, כאשר התחלתי להרהר בפשר העולם המושחת הזה, שכולו אינטרסים מכוסים במסכות של היי, אהלן, נעים וסחתיין. כשאחרים ראו היי, אני ראיתי מחט. כאשר קוראים תמימים ראו אקטואליה טהורה, אני ראיתי סכינים שלופים. כשהנער ראה פרגון לליצמן, אני ראיתי חרב לפרוש. ואידך זיל, זיל ללא שוב.
• הקול קול צדק, והידים ידי אינטרס •
את הידוע אין צורך ´לגנוז´, ובכל זאת, מעולם לא תראו תחקיר כלשהו על גוף שמפרנס את אדוני העיתונים בעמודי פרסום, יהיה הסיליקון בחלב ´תנובה´ מסוכן ככל שיהיה, אלא אם כן מחלבות ´טרה´ תבטיח את מעמדה בזמן הנכון ובמקום הנכון. או אז, אדוני הצדק ישמיעו קול של צדק, וצבע של צדק אך באינטרס מוסתר, אינטרס שכולו שקר שנטבל בליל שישי במיץ ´צפרדע´ עירוני הממוקם ליד ´דגי רוזנר´ במאה שערים, לפני הצתתו על ידי סיקריקי הישוב הישן.
נמצינו למדים עמוק ההזייה של העולם הגשמי האינטרסנטי. קלוט, כאשר מדברים איתך על שחיתות, דע לך, שכוח גדול יותר של שחיתות עמוקה והרסנית יותר גרם לתחקיר הזה שמדבר נגד שחיתות לראות אור, ולהשחית באינטרס צבוע את התמימים שבינינו. ובמילה אחת, אם נתמצת לשמערל, ´המושחתים מדברים נגד שחיתות´. ומי מושחת יותר?
כאשר ´ישראל היום´ מפרסם בעיתון (שאמור לראות אור מחר – שישי) תחקיר נגד דודי זילברשלג, וכאשר מפרסמי התחקיר (לוחם הצדק מוטי גילת וחבר מרעיו) הם בדיוק אלו הטיפוסים הנגועים שיודעים להתגאות מעל כל במה אפשרית, ולזעוק את נקיון כפיהם בהצדקת המעבר שלהם מ´ידיעות´ ה´נגוע´ ל´ישראל היום´ הנקי, רק בגלל שגל אינטרסים של בריוני ´ידיעות´ החניק את כתבות התחקיר שהכינו בשעתו, והנה כאן הם משוחררים למען הצדק והחור באווזון המתרחב, בשעה זו בדיוק יש לקרוא את מכלול המפה, ולחשוף את האינטרס של ´ישראל היום´ לדבר נגד זילברשלג.
דודי הינו איש של אהוד אולמרט, שנוא נפשם, וככזה הוא יאכל אותה.
כאשר האינטרס הוא ללכלך על החרדים ורבניהם שמדברים נגד היציאה של בני התורה לעבודה, אזי אין טוב כמו זילברשלג, לבוא ולהלקות עימו את הרבנים. אז הוא יוצג כאביר הצדק שלוחם מלחמת הנאורות הדמוקרטית נגד חיילות החשכות הפנאטית. נגיעה אחת באינטרס, כשצריכים להלקות את אולמרט ותומכיו, ואופס, האובייקט משמש את האינטרס החדש.
• חוזר לכוילל •
אני לעומת זאת אהיה שקוף, ואגלה לכם את האינטרס שלי במאמר נוטף זיעה זו. הוא פשוט למדי, והוא יתבטא בשורות עצמם, ממש לא בינם.
כאשר סלדתי מכתיבת ברייל עיוורת, כתיבה שאומרת ´וויי´ ומתכוונת ´איקס´, בחרתי בכתיבה פרסומית, שם לפחות הקורא יודע שאני מנסה למכור לו ´לוקשים´ שלאחר הפסח, ירצה יקנה, לא ירצה יתן ל´חסדי נעמי´.
אבל אופס, איפה בדיוק אפרסם את הקמפיינים שלי, בעיתון כמובן, לא לפני שאוודא שהם לא יכתבו נגדי ונגד הקמפיין שלי מילה אחת רעה, גם אם המוצר חתיכת ´מי יודע מה´. וואלה, שוב חזרתי לשחיתות, שוב אני טובל בנהר של אינטרסים. לא נותר לי אלא לחזור ולסכם במשפט אחד: "הכותב הינו עיתונאי לשעבר, פרסומאי כהיום, ומובטל ממחר בבוקר".
די לשחיתות.
(מקור: בלוג "הגניזה")