לפני שבועיים פוצצו פעילי ימין הצגה שנערכה בתיאטרון הקמארי - כמחאה על החרם של אנשי תיאטרון ואמנות על העיר אריאל.
הפעילים הגיעו להצגה "אוי, אלוקים". דקות ספורות לאחר שהתחילה, הם החלו לקרוא קריאות ביניים לעבר השחקנים והקהל, כגון: "שמאלנים, גזענים, עושים אפרטהייד ליהודים. לא הייתם מעזים להחרים ערבים. תתביישו".
למחרת האירוע, שרת התרבות והספורט לימור לבנת פצחה בריקוד מה יפית. בראיונות לכלי-התקשורת היא גינתה את התנהגות פעילי הימין.
"מדובר במעשה פסול שכן ישנן דרכים אחרות להביע מחאה", אמרה לבנת והוסיפה כי "חרמות ואלימות הם סוגי מחאה בלתי לגיטימיים".
אלא שדברים לחוד ומעשים לחוד, מסתבר. לידי "כיכר השבת" הגיע תצלום מעיתון "ידיעות אחרונות" מכ"א טבת תשמ"ח.
העיתון מדווח על הצגת "סינדרום ירושלים" שגרמה לסערה רבה בשנת 88, בעיקר בקרב אנשי הימין שראו במחזה - פגיעה באידאולוגיה היהודית.
העיתון מדווח על הקרנה של המחזה שנערכה בתל-אביב ושגרמה לסערה, כשמספר פוליטיקאים מהימין פוצצו אותה, בקריאות קולניות לעברם של המציגים.
אחת "המפוצצות" הייתה לא פחות ולא יותר לימור לבנת, אז פעילת "חירות", כיום שרת החינוך. "ראיתי רק קטעים מההצגה משום שהשוטרים ואנשי הביטחון סילקו אותי מהאולם בגסות, למרות שלא עשיתי פרובוקציה".
האם מדובר "במעשה פסול שכן ישנן דרכים אחרות להביע מחאה" (כלשונה בשבוע שעבר)? על כך נצטט לכך את דבריה של לבנת, אז, ל"ידיעות אחרונות": "אני בעד דמוקרטיה ובעד חופש ביטוי, אבל הצגה כזאת, אם רוצים, שיעלו בתיאטרון פרטי".
בתנועת "ארץ-ישראל שלנו" אומרים הערב בתגובה: "נפתח בקמפיין נגד לבנת הצבועה שתקפה את חבר-הכנסת הכנסת מיכאל בן-ארי ואת איתמר בן-גביר על פיצוץ המחאה בקמארי בעוד שהיא התפרצה בעבר בהבימה ואף התגאתה שצעקה ונגררה החוצה. מתברר שמדובר בעוד זיקית מהליכוד, שמחליפה צבעים והשקפות עולם ליד הגה השלטון. עם ישראל זקוק למנהיגים עם יושרה. לבנת וחבריה אף-פעם לא היו שם".
