תש"ע = תמה שנת עמנואל.
את השנה שחלפה אנחנו נזכור למשך שנים רבות. גם שעמנואל תהפוך ממועצה מקומית לעיר ואם בישראל. הנושא הטעון של האפליה על רקע עדתי רבץ לו בתוכנו שנים רבות. כל אברך ספרדי ממוצע חש אותו על בשרו, וכל אברך אשכנזי ממוצע ניסה לעזור לשכנו הספרדי להתקבל לאנשהו.
סיפור האפליה בעמנואל הגם שהפך אח"כ למאבק נגד הבג"ץ – העיר את הנושא מרבצו. לפתע הוצרכנו כולנו להתמודד עם עובדות שהיו ידועות לנו, עם סיפורים שהכרנו. אולי זה הרווח היחידי שהפיקה הפרשה הזו.
אבל לסיכומה של שנה, הסיפור האמיתי לדעתי התחולל דווקא בתקשורת החרדית. התקשורת שרק בשנים האחרונות קיבלה צורה משלה, והפכה לתקשורת תחרותית עם אמות מידה מקצועיים.
השנה נאלצו העיתונאיים והוגי הדעות החרדיים להתמודד עם קונפליקט אמיתי. מצד אחד – הפרשה בכללותה הציפה את בעיית האפליה והגזענות, ומצד שני היא הפכה מהר מאוד לסיפור של ´בג"ץ נגד גדולי ישראל´.
מי שצפה מן הצד על עבודת התקשורת החרדית בימיה הסוערים של הפרשה, הבחין בוודאי איך כל מדיה תפסה לה צד בסיפור הזה, רובה ככולה השתיקה כמעט לחלוטין את הבעיה עצמה, אותה בעיה שכולנו יודעים ומכירים על קיומה, לא דובר על אפליה ולא על גזענות, נוח היה לכלי המדיה הללו להתכסות תחת הטעות שעשו העותרים שפנו לבג"ץ, ולהיאחז בדעתם של גדולי ישראל שהורו נחרצות ´נלך לכלא בנערנו ובזקננו´ – ובצדק, אך האם העלאת הכאב והקושי של הציבור הספרדי החרדי – היא סתירה לדברי גדולי ישראל? התשובה היא – לא, ובכל זאת, אמרו לעצמם אנשי תקשורת חרדים רבים, למה לנו להתעסק עם משהו שלא נוח לנו איתו – אם אפשר להתחמק ממנו באלגנטיות?
ומן הצד השני, היו כלי תקשורת שעשו בדיוק הפוך. הם בחרו לדבר רק על האפליה הגזענית, לתת במה נרחבת לעותרים, להציג את הפרשה כפי שהיא הייתה עד הרגע שבג"ץ נכנס לתמונה, כאילו אדמונד לוי לא קיים, ואם הוא קיים הרי הוא חפץ בטובתנו, הגם שהיו רבנים שאכן צידדו בעמדה הזו, עדיין תפקידה של תקשורת היא לתת התייחסות אמתית לתמונה הכוללת.
אבל הייתה גם דרך שלישית. ולאחר מעשה, עם סיכום השנה, אין ספק שזו הדרך הנכונה שהמדיה החרדית הייתה צריכה לבחור בה. לתת את כל הבמה האפשרית להצפת הבעיה הכאובה שנקראת אפליה גזענית. הגם שלא נוח להתעסק בה, הפרשה הזו הציבה את אפליית הציבור הספרדי החרדי – בחלון הראווה, ואין לאן לברוח. ומצד שני, העותרים כשלעצמם פנו לבג"ץ, ועשו מעשה שגדולי ישראל מכל החוגים והעדות – השמיעו את מחאתם המרצת, וכעיתונאים הנשמעים לדעת תורה, חלה חובה להישמע לדעת גדולי הדור, ולמחות נגד העתירה לבג"ץ.
אני כעיתונאי ואיש רדיו חרדי-ספרדי בחרתי בדרך הזו, והיא לא הייתה קלה, העותרים ואנשיהם ראו בדרך הזו כ´התחנפות לאשכנזים´, ואילו הנתבעים זעקו שוב ושוב ´אין אפליה´.. ומי שכבר ניסה להבין את הקונפליקט הזה בא ואמר כי "זה לא חכמה להיות מהאו"ם"...
לסיכומה של שנה ועשיית חשבון נפש, השנה הזו אכן העמידה את המדיה החרדית בפני צומת דרכים מורכבת. וגם אחרי שעברנו את הצומת, האפליה הגזענית נכון לעכשיו עדיין קיימת. ואני קורא כל חבריי וידידי לעבודה העיתונאית, אל תתעלמו מהבעיה. ולמי שלא מתעלם ממנה – אני רוצה להזכיר כי הבג"ץ עדיין ממתין לנו באחד הצמתים בשנה הבאה.
ולכם, הקוראים והמאזינים באשר אתם, הבה נתאחד, בני איש אחד אנחנו.
האם שנה הבאה תהיה שנת עקירת אפליה? ימים יגידו.