בקרוב השמאל יהיה ללא שלטון וללא תקשורת // יהודה אייזיקוביץ

האירוע התקשורתי המפתיע שהמחיש את השינוי, התרחש במוצאי יום הבחירות. עבור ערוצי התקשורת רגע השיא של כל מערכת בחירות הוא פרסום מדגם תוצאות הבחירות. מערכות הערוצים נוהגות להשקיע תקציבי ענק על מנת למשוך את הצופים לצפות במדגמים שלהם. במערכת הבחירות האחרונה השקיע תאגיד השידור הציבורי סכום של 2 מיליון ש"ח והגדיל את מספר הקלפיות המדגם ביותר מ15% בהשוואה למערכות הבחירות הקודמות.

כל זאת כדי לשכנע את הציבור שהמדגם שלהם הוא האמין והמדויק ביותר. אולם, בהגיע רגע האמת בשעה עשר בלילה – שעת הצגת המדגמים, התברר כי מספר הצופים בערוץ 14 הצעיר והרזה תקציבית, היה גדול משמעותית ממספרם של הצופים במדגם התאגיד - בתאגיד צפו פחות מ-5% מכלל הצופים, בעוד בערוץ 14 צפו יותר מ- 6.6%.

מתברר כי זה לא ההישג הראשון של ערוץ 14 - בשנה האחרונה נרשמת מגמת התחזקות עקבית של ערוץ הימני מול הרשתות המתחרות גם במשדרי הפריים טיים.

מדוע זה קרה ולאן המגמה הזאת מובילה? ובכן, על מנת להבין את מה שמתחולל בתקשורת הישראלית צריך לראות מה קרה בתקשורת האמריקאית בעשורים האחרונים.

הערוצים האמריקאים הוותיקים CNN ו-MSNBC החזיקו במשך שנים בנתח גדול מהתקשורת המשודרת, וסיקרו ופירשנו כרצונם את האירועים החדשותיים. מנהלי הערוצים טענו שהם שומרים על אובייקטיביות ומציגים את המציאות ללא הטיות פוליטיות ואחרות, אולם במשך הזמן כל מי שנחשף לתכני הערוצים האלה, יכול היה לזהות את הנטייה שלהם לגישה הליברלית ואת התמיכה ברעיונות שקידמה המפלגה הדמוקרטית.

בשנת 1996 החליט איל התקשורת רופרט מרדוק לעשות לזה סוף לבלעדיות של הערוצים הללו והקים את ערוץ Fox News.

מרדוק הבין שלציבור האמריקאי חשוב לא רק לדעת מה קורה בחדשות, אלא גם מי הם האנשים שידווחו לו עליהן, ולכן מינה לנשיא הערוץ את יועץ התקשורת הרפובליקני רוג'ר איילס שגייס צוות שדרנים בעלי דעה ימנית-שמרנית והערוץ התחיל לשדר ברוח זו.

זה לקח בסך הכל חמש שנים ומפת התקשורת האמריקאית השתנתה לחלוטין. פוקס ניוז התגלה כמי שקלע במדויק לרצונם של מיליוני האמריקאים וסיפק להם את מה שחיפשו - סיקור החדשות ופרשנותם דרך משקפיים הנכונים לטעמם. כך בעקביות כרסם ערוץ פוקס ניוז באחוזי הצפייה של הרשתות CNN ו-MSNBC, וקבע מציאות חדשה; מאז 2002 פוקס ניוז מדורג במקום הראשון באחוזי הצפייה מבין כלל ערוצי החדשות בארצות הברית.

בחזרה אלינו, אם אתם סבורים שהתקשורת הישראלית נמצאת במקום לא טוב – אתם נמנים על רוב הישראלים. על פי סקרים שנעשים מעת לעת, אמון הציבור הישראלי בתקשורת נע סביב 35% בלבד והוא נמוך מזה של בתי המשפט והמשטרה. אולם הנתון הזה לבדו הוא לא כל הסיפור. ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בדקה ומצאה כי רמת האמון בתקשורת קשורה מאוד לעמדה הפוליטית של הציבור. ובעוד האמון בתקשורת בקרב מי שמגדירים עצמם כמשתייכים למחנה השמאל גבוה יחסית, הרי שבקרב מצביעי הימין הוא נמוך משמעותית. כך שהציון הגרוע בלאו הכי של 35% אחוזי אמון בלבד, מגיע בעיקר מצידם של מצביעי השמאל, בעוד האמון של הציבור הימני בתקשורת מדשדש אי-שם בתחתית.

על פי תוצאות הבדיקה עולה כי הציבור היהודי בישראל תופס את האמון בתקשורת כתלוי באופן כמעט מוחלט בהטיה הפוליטית של כלי התקשורת, ובמידה קטנה בהרבה במקצועיות העיתונאית. כמעט 90% ממחנה הימין, 71.5% במרכז ו-74% מהשמאל חושבים שהטיה פוליטית היא הגורם לפגיעה באמון שלהם בתקשורת. נראה כי כמו בארה"ב גם בישראל - את הציבור לא מעניין רק החדשות, אלא בעיקר מי מדווח לו אותן.

מעבר לחלוקה למחנות פוליטיים, צריך לקחת בחשבון גם את החלוקה המגזרית. על פי נתונים שפרסם איש התקשורת ינון מגל בטוויטר, עולה כי מספר העובדים החרדים בערוצי התקשורת הוותיקים נמוך עד אפסי בהשוואה לחלקם היחסי באוכלוסייה; בתאגיד השידור הציבור ישנם שבעה חרדים המועסקים במשרה מלאה מתוך 1000 עובדים (0.7%). בערוץ 12 מועסקים רק 2 חרדים מתוך 450 (0.5%) ובערוץ 13, 5 מתוך 300 (1.67%).

בתקשורת הישראלית כיום שלושת הערוצים הוותיקים מזוהים באופן ברור כמוטים פוליטית שמאלה, וכלא מייצגים את כלל מרכיבי החברה. למעשה רק ערוץ 14 מהווה את החלופה היחידה למרבית צרכני התקשורת המשודרת מהציבור היהודי בישראל ומייצג באופן מאוזן את חלקי החברה השונים , כאשר החרדים מהווים 8.5% מכלל עובדי הערוץ.

על פי המודל ההצלחה של פוקס ניוז האמריקאי, ניתן להעריך כי הערוץ 14 נמצא במסלול הנכון לכבוש חלק ניכר מאחוזי הצפייה בישראל, וכבר היום זוכה הערוץ לאחוזי צפייה גבוהים לתוכנית הפאנל היומית שלו "הפטריוטים" שעוסקת באקטואליה. ההצלחה של התוכנית הזאת לא נובעת רק בשל כישרונם ושנינותם של חברי הפאנל, אלא בעיקר כי היא משקפת באופן מאוזן את מגוון את הקולות והדעות הקיימות בחברה היהודית בישראל. כך תמצאו בפאנל באופן קבוע איש שמאל מובהק שמציג את דעתו בקול ברור ולצידו גם דובר חרדי, בעוד מרבית המשתתפים משתייכים לצד הימני.

למגמת השינוי שמתהווה בתקשורת הישראלית יש כבר היום השלכות כלכליות כבדות משקל שרק ילכו ויחמירו בעתיד. בשונה מארה"ב בה יש עשרות מיליוני צופים שמצדיקים את קיומם הכלכלי של מגוון ערוצי תקשורת במקביל, הרי שבישראל הקטנה קיומם הכלכלי של שלושה ערוצים המתחרים ביניהם על תשומת הלב של קבוצת מיעוט בחברה היהודית, נראה כבלתי אפשרי. השמיכה פשוט קטנה מדי בשביל לכסות את עלויות ההפעלה של שלושה ערוצים וניתן להעריך שאם לא יכול שינוי מהותי, ערוץ טלוויזיה אחד או שניים יאלצו להסגר.

ימים יגידו.