אין ספק, מאיזה כיוון שרק לא נסתכל, אסון הרכבת בו נכחדה משפחה שלמה ולא הותירה שם ושארית בעולם, היא מזעזעת. יהיו שיאמרו, כי מאז שואת אירופה, לא נוצרה סיטואציה מזעזעת בו נמחקה משפחה שלמה מבלי להותיר זכר.
באם נביט על צורת הסיקור היומית של ´המודיע´ ו´המבשר´, והיום (ה´) גם בעיתונות של סוף השבוע, הם סיקרו את האסון בצורה מכובדת. אולי קצת מוגזמת, אבל בסיטואציה שנוצרה, הסיקור הפרטני די מתבקש. השיג ושיח ברחוב החרדי השבוע, עסק אך ורק באסון הנורא.
עיתון אחד הוציא את עצמו מהכלל: יתד נאמן.
כבר ביום שישי, יום למחרת האסון, הכותרת על האסון אמנם היתה מרוחה על חצי עמוד (סביר להניח, כי לו הנספים היו חילוניים, הכותרת היתה ברמה כזו), אבל הדיווח על חצי עמוד בפנים היה לאקוני. קצת קיבוץ אינטרנטי, וזהו. הם אפילו לא ניסו להשיג את תמונות הנספים, כשבשאר העיתונים, כולל החילוניים, התמונות כיכבו בעמודים הראשונים.
אם מישהו חשב שמדובר במעידה חד-פעמית, נכונה האכזבה ביום ראשון. הכותרת הראשית עסקה ב..."מסמך גלנט", המעניין את הקוראים כמו רשימת ראשי הישיבות שהשתתפו בחנוכת הבית של עוד ישיבה בבני ברק, ואילו הדיווח על הלוויות של שבעה בני משפחה אחת, היתה רק בכותרת צדדית.
גם כאן, הדיווח על הלוויה היה לאקוני על גבול השעמום: המיטות הגיעו לקרלין, היה הספד, צעדו רגלית וקברו. זהו. שום הבעת זעזוע מהאסון הנורא, שום הבעת עמדה תורנית על האסון. כלום. נאדה.
הדיווח הלאקוני נמשך גם בשאר ימי השבוע. העיתון שמר על דממת אלחוט, אולי לא לעורר את המתים... למעט טור או שניים, וידיעה על שחרור הנהג למעצר בית, לא דווח על כלום.
יתכן מאד שהכותרות הקבועות ביתד, כל שלישי ושישי, הזועקות על "הלם וזעזוע", שמורות רק לפינוי ישיבת גרודנא, או למצער על החפירות ביפו. 7 בני משפחה, 3 דורות שנמחקו בבת אחת עדיין לא מהווה סיבה מספקת לכותרת: זעזוע
המסקנה שלי היא, או שיתד מנותק מהקוראים, או שביתד חשבו שמדובר בהרוגים חסידי חב"ד...