העיתונאי בן-דוד ימיני, מפרסם היום (שלישי) במדור הדעות של "מעריב", טור אמיץ על "פרשת עמנואל".
במאמרו, הוכיח ימיני שוב, כי הוא אינו מצטרף למקהלת העיתונאים. הוא משמיע את דעתו ברמה, בצורה נוקבת וישירה.
"התיאורים על ההפרדה בכוח, בין ספרדיות לאשכנזיות, גורמים לבחילה", כותב ימיני במאמרו. כל האמצעים להפרדה, כך למדנו מהדיווחים, היו כשרים. תלבושת שונה, קיר הפרדה, הפסקות נפרדות. אלא שקריאת החלטת בג"ץ שהתקבלה בהתלהבות, בעניין עמנואל, מלמדת שהבדלנים האשכנזים אינם הגזענים הכי גדולים. אולי, מי יודע, זה לא בדיוק כצעקתה.
"נתחיל בעובדה היסודית. לא הייתה הפרדה מוחלטת בין ספרדיות לאשכנזיות. כך, למשל, במגמה החסידית, כלומר האשכנזית-בדלנית, 27 אחוז מהבנות היו ממוצא ספרדי. ובמסלול הרגיל, שהיה מיועד, כביכול, לספרדיות בלבד, 23 אחוז היו אשכנזיות. זו הונאה, יאמרו רבים. לא בהכרח. משום שאם כבר מקבלים את העיקרון של הפרדה בין זרמים, אז מדוע שלא יוכר זרם שהוא חרדי למהדרין?
"שם", ממשיך ימיני, "קראו לזה 'מגמה חסידית'. הדרישות הדתיות היו הרבה יותר גבוהות. היהדות המזרחית, ייאמר לזכותה, אף פעם לא הייתה חסידית או חרדית (עד שהגיעה ש"ס). כך שאם רק רבע מהתלמידות במגמה החסידית הן מזרחיות-לא ברור היכן הבעיה. זו לא אפליה. זה שיקוף אמיתי של המציאות. האם כל מקום בו יש ייצוג יתר לאשכנזים מוכיח גזענות? לא בהכרח.
"המקום הטבעי ביותר שבו יהיה שוני, הוא העולם החרדי. עניין של מסורות ומורשות ונוסחי תפילה", כותב ימיני, "כך שאם במסלול חסידי יש למעלה מרבע מהתלמידות ממוצא ספרדי - אין כאן שום הוכחה לגזענות. נמשיך הלאה. לפי החלטת בג"ץ, החלוקה הבלתי פרופורציונלית היא הוכחה לאפליה. בתקשורת זה הפך לגזענות. האומנם?", כותב ימיני ותוקף: "בבית המשפט העליון יושב היום שופט מזרחי אחד אדמונד לוי. אחד מתוך 14.
"זה בערך שבעה אחוזים. ייתכן שיש עוד אחת. אולי נגיע ל-14 אחוז . זה הרבה פחות מהמגמה החסידית, שעליה יצא קצפו של השופט אדמונד לוי. עכשיו צריך לשאול, היכן הדרישה לשוויון, גם ברמה העדתית, גבוהה ומוצדקת יותר - במסלול חסידי בבית ספר חרדי, או שמא בבית המשפט העליון? נבדוק. כל מושג ה"חרדים" זר למזרחים. לא היה דבר כזה במורשת המזרחית. ובנוסף, אחוז הספרדים בבתי הספר של ש"ס, שבו העבירו עטרה לליטא, גבוה יותר מאחוז האשכנזים במגמה החסידית בבית הספר בעמנואל. מדוע לאלה מותר ולאלה אסור?
"בית המשפט העליון, לעומת זאת, אמור לשקף את הציבור הישראלי. זו גם הייתה מסקנה של ועדה בראשות השופט יצחק זמיר ב-2001. דרישת הייצוג השוויוני נדחתה שם, אבל דרישת השיקוף התקבלה. המסלול החסידי משפיע על תלמידיו בלבד בית המשפט עוסק בנושאים ציבוריים ופוליטיים של כלל הציבור. עברו קרוב לעשר שנים.
"לא רק שהדרישה לשיקוף לא קודמה, אלא שיש נסיגה לאחור אפילו המועמדת הראויה ביותר, פרופ' רות גביזון, נדחתה משום ש"יש לה אג'נדה". כאילו שלאהרן ברק, שעמד על שתי הרגליים האחוריות כדי לפסול אותה, לא הייתה אג'נדה. והנה, המוסד החרדי-הגזעני הוא בעצם הרבה יותר שוויוני מהמוסד השיפוטי.
"האם צריך להגיש בג"ץ נגד בית המשפט העליון, או נגד הוועדה למינוי שופטים, כדי למנוע את האבסורד שבו מסלול חרדי הוא שוויוני יותר מבית המשפט? ובכלל, האם למוסד בדלני עדתי, כמו בית המשפט העליון (לפי קריטריונים של בית המשפט העליון), יש זכות להטיף מוסר למוסדות אחרים?", תוהה ימיני במאמרו.
"מדינת ישראל הכירה בחינוך מגזרי. כך בתי הספר לאמנויות, כך בתי הספר הייחודיים, כך רבים מהזרמים הבדלניים. ספק אם באותם בתי ספר אליטיסטיים יש אחוז ספרדיות גבוה יותר מהמגמה החסידית. אבל להם מותר. הם עושים את זה כדת וכדין. יש להם קריטריונים. הבעיה האמיתית היא בעצם העובדה שהמדינה מממנת את הזרמים ה"ייחודיים", חרדים או אליטיסטיים, ובדרך כלל בדלניים.
והוא מסיים: "אחוז התלמידים בחינוך הממלכתי הולך ויורד. בייחודיים, רק בעשור האחרון, הייתה עלייה של למעלה מ-30 אחוז . זה הסיפור הגדול. זה האסון הזוחל שמחסל את החברה הישראלית. אבל הנה, הבון-טון הוא להתגולל על המסלול החסידי. כך לא מטפלים בבעיה. כך מוצאים שעיר לעזאזל".