בא על עונשו? שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל, חייב את עו"ד יורם שפטל לפצות מאזין שגידף בסכום כולל של 105 אלף שקל. השופט זילברטל דחה את בקשת הערעור שהגיש שפטל על פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, רות לבהר-שרון. שפטל ישלם למאזין עמו התעמת בשידור פיצוי של 75 אלף שקל ו-30 אלף שקל נוספים על הוצאות המשפט, לאחר שחויב בלשון הרע.
מדי שבוע מגיש שפטל תוכנית ברדיו 103FM ומאפשר למאזינים להשמיע את דעותיהם, מולם מנהל שפטל דיון שלעיתים קרובות הופך למתלהם, כמו במקרה הנוכחי.
בספטמבר 2012, עלה לשידור המאזין אמנון הולצמן וניהל ויכוח סוער עם שפטל על פרעות תרפ"ט והסכמי אוסלו. שפטל טוען כי המאזין הטיח בו את הדברים הבאים: "ברוב התוכנית המוחלט שהגשת עד היום שיכתבת את ההיסטוריה...אתה חוזר בכל תוכנית על המנטרה השקרית שבגלל אוסלו נהרגו 1,500 ישראלים...בתכנית הראשונה שלך שיקרת ביודעין ואמרת שהפיגוע בבית-ליד היה לפני רצח גולדשטיין...שקר שני שלך באותה התוכנית, כדי להצדיק את המנטרה השקרית שלך...בפרעות בחברון אתה שוכח לציין, שנהרגו בדיוק אותו מספר ערבים כמו שנהרג מספר יהודים. היו, היה טבח משני הצדדים. את זה אתה לא מזכיר".
בשבוע שלאחר מכן, אמר שפטל בתכניתו, מבלי שהעלה לשידור את הולצמן: "בתכנית שעברה עלה לשידור אדם חצוף, בריון לשוני, רמאי פתולוגי, פנאט שמאלי קיצוני, שבעזות מצח, תוך סילוף בזוי של העובדות, אמר, לא פחות ולא יותר, מאשר בחברון בטבח הנורא שעשו שמה ביהודים בחברון מספר הערבים שנהרגו שווה למספר היהודים...הרמאי, הבזוי, הנאלח הזה, איש, איך קוראים להם? גוש שלום, מהטיפוסים הנאלחים שכמותו זורקים אבנים על חיילי צה"ל בבילעין...הרמאי המתועב הזה שעלה לשידור בשליחותו ובשירותו של האויב הערבי, שכל ימיו וכל חייו מוקדשים לשקרים, רמייה כלפי עמו, כלפי ארצו בשירות הרוצחים הערבים".
אחר כך, בשיחה עם מאזינה אחרת באותה התכנית, כינה שפטל את הולצמן: "השרץ, תולעת יעקב, הפרצוף הזה זה בדיוק הפרצוף שבתקופת היישוב המאורגן היה משתתף בפעולות טרור עם הערבים". בעקבות הדברים, כתב הולצמן לשפטל מכתב בו דרש שיתנצל על דבריו, אולם שפטל בחר להגיב להולצמן ולעורך דינו במכתב תשובה קיצוני, בו כינה אותו בכינוי "יודו-קוויזלינג"' והשווה את הולצמן לאחד ממשתפי הפעולה עם הנאצים.
שפטל והולצמן הגישו זה נגד זה תביעות לשון הרע, אך בית משפט השלום דחה את תביעתו של הולצמן ונימק זאת בכך שדבריו אינם מהווים לשון הרע מבחינת החוק. בפסק הדין נכתב כי "משום שאין להם השפעה אמיתית על שמו הטוב של אדם, והמאזין הסביר יוכל להבחין שבדברים יש דעה אישית פוליטית מוקצנת ולא אמיתות עובדתיות". טענות הולצמן נגד כינויי הגנאי בהם התבטא שפטל נגדו נדחו, מאחר והתכנית ידועה כ"זירה להחלפת מהלומות מילוליות".
את תביעת שפטל דחה בית המשפט בכך שדברי הולצמן נגדו הם "חלק מוויכוח בנושאים היסטוריים".
שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של השלום. השופטת לבהר-שרון דחתה את על הסף את ערעורו של שפטל וקיבלה באופן חלקי את ערעורו של הולצמן. לדברי השופטת, התבטאויותיו של שפטל הנם בגדר לשון הרע, מאחר וקיים הבדל בין דברים הנאמרים במסגרת מחלוקת עובדתית-היסטורית לבין ביטויים אחרים שנאמרו בתכנית. השופטת קבעה כי הכינויים "רמאי", "בזוי", "מתועב" ו-"שרץ" מהווים לשון הרע וכן, דבריו של שפטל ייחסו להולצמן מעשים פליליים חסרי בסיס שלא היו ולא נבראו והאשים אותו לשווא בשיתוף פעולה עם האויב ובכך שהוא "פועל בשירות הרוצחים הערביים".
בגזר הדין נקבע כי על שפטל לפצות את הולצמן בסך של 75 אלף שקל וכן ב-30 אלף שקל נוספים להוצאות המשפט.
שפטל ערער על גזר הדין לבית המשפט העליון, אך בימים האחרונים דחה השופט זילברטל. "הביטויים שבהם השתמש שפטל בתוכנית השנייה אינם בגדר 'גינוי' או 'הכחשה' גרידא, אלא הרבה מעבר לדרוש לצורך הבעת 'גינוי' או 'הכחשה', בבחינת הכפשה לכל דבר", נימק זילברטל, "לא יכול להיות ספק שההתבטאות במילים 'הרמאי המתועב הזה שעלה לשידור בשליחותו ובשירותו של האויב הערבי, שכל ימיו וכל חייו מוקדשים לשקרים, רמייה כלפי עמו, כלפי ארצו בשירות הרוצחים הערבים' היא בגדר לשון הרע, במובחן מ'גידוף סתם' או מהבעת ביקורת על עמדות ודעות הצד השני".
לפני כשבועיים, עו"ד יורם שפטל התבטא בחוצפה ועזות כלפי מרן הגראי"ל שטיינמן, תוך שהוא עושה שימוש במילים מעוררות סלידה אשר אוזן יהודית אינה יכולה לסבול.
בעקבות הביקורת החריפה נגדו מצד אישי ציבור חרדים באתר "כיכר השבת" שקראו לפטרו לאלתר, פתח שפטל את תכניתו בשבוע שלאחר מכן בדברי התנצלות חלקיים ואמר: "בשבוע שעבר בעקבות דבריי החריפים נגד הרב אהרון שטיינמן, קמה סערה מסוימת והתבקשתי להבהיר ואני זאת ברצון ובחפץ לב שלא התכוונתי בשום צורה שהיא לייחל חלילה וחס למותו".
בשילוב שפת האידיש איחל שדרן הרדיו מעורר המחלוקת, כי ראש הישיבה יזכה לשנים רבות: "יתרה מכך מאחר והרב שטיינמן הוא בן מאה שנים אז אני לא אאחל עד מאה ועשרים כי זו לא ברכה כזאת גדולה, אז אני אאחל לו מאה עשרים שנה ועוד עשרים שנה ואני מקווה שבעקבות זאת אלה שנחרדו לשווא באו על סיפוקם".