יותר מעשור שקוראי העיתון "משפחה" קראו בשקיקה את הטור המדיני תחת שם העט ארי סלומון, כל זאת מבלי לדעת שארי הוא בעצם אישה בשם אסתי רידר-אינדורסקי.
בעיתון "ידיעות אחרונות" חשפה אסתי את הסוד הכמוס שאיש בשבועון החרדי לא העז לחשוף בקול. כשהיא הייתה בת 24 היא שבה לארץ לאחר שחיה שנתיים בברזיל. היא הגיעה לארץ לבדה, עם תינוק, אם חד-הורית בחברה החרדית.
"הייתי נשואה לאיש מאוד עשיר, וכשנפרדנו השארתי הכול מאחור. הייתי צריכה להתפרנס והגעתי לעיתון החרדי 'משפחה', לא היה לי חלום להיות עיתונאית, אבל החיים הובילו אותי לזה". סיפרה רידר-אינדורסקי בראיון לכתבת אדוה כהן.
בהתחלה היא עבדה במחלקת פרסום, ואחרי שנתיים החלה לכתוב טור מדיני - אבל היה לכך תנאי: התפקיד יהיה שלה רק אם תסכים לכתוב בשם גברי.
"אישה לא יכולה לכתוב טור מדיני בעיתון חרדי, לקבל כפולה בחלק הגברי של העיתון. זה היה מתקבל כלא רציני. יש גם בעיה של צניעות, שהרי אישה לא יכולה לראיין גברים", מסבירה אסתי את הבעייתיות לכאורה שהביאה את מנהלי העיתון להחליף את שמה הייצוגי.
מצבה הכלכלי הוא זה שגרם לה להסכים בחצי פה עם ההחלטה ששמה את שמה האמיתי מאחור: "אבל אני הייתי צריכה כסף כדי לפרנס את בני הקטן ורציתי מדור קבוע בעיתון. החלטנו על השם ארי סלומון משום שארי מכיל למעשה את האות הראשונה והאחרונה של שמי. כך כתבתי במשך יותר מעשר שנים".
ארי סלומון היה גבר שנון, חכם, ידע המון. זו הסיבה שבמערכת העיתון התקבלו לא מעט שיחות משדכנים או סתם קוראים אכפתיים, שרצו למצוא זיווג לעיתונאי בהסוואה: "פעם מישהי התקשרה למערכת לשאול אם אפשר להציע לו שידוך. לפעמים הייתי יושבת בין נשים ושומעת אותן מנתחות את מה שארי סלומון כתב. זה היה מצחיק אותי. מהצד השני, כשהייתי יושבת בין גברים ושומעת ניתוחי 'ארי סלומון' הרגשתי צורך להוריד את המסכה ולומר: 'הכתב שאתם מעריצים הוא אישה. הוא אני'".
הכתבת מספרת על תחושותיה מאחורי הקלעים כשהשתמשה בשם הגברי: "תמיד הרגשתי מדי חכמה, מדי ידענית, אבל בתור ארי סלומון זה היה בסדר גמור. הרגשתי בנוח להפגין ידע כללי כי הרי הוא גבר, וגבר יכול להיות חכם בלי שזה נחשב לאיזה פגם. יותר מעשור שאלתי זהות גברית כדי להשתתף בציבוריות הישראלית ולהשמיע את קולי, זאת הייתה החמצה".
בגלל העבר המבלבל אותו חוותה רידר על בשרה, היא החליטה לצאת בראש מורם ולנהל מאבק להשמעת קולן של הנשים החרדיות: "היום אני מנהלת מאבקים להשמעת קולן של נשים חרדיות במרחב הציבורי הישראלי. בשנה האחרונה אני חברה ב'מעורבות' - קבוצת נשים חרדיות המהווה פלטפורמת עשייה למען קידום האישה הישראלית. הפעילות במעגלי שיח נשים הציפה בי את תחושת העלבון. שנים הדחתי, ופתאום אני מבינה כמה זה מעוות שאישה לא יכולה להשמיע את קולה במרחב הציבורי, אלא בתחפושת של גבר".
בשיחה עם "כיכר השבת" אומרת אסתי כי סיפורה מייצג את העיתונות החרדית כולה: "הסיפור שלי מייצג תופעה רחבה בעיתונות החרדית של נשים שכותבות תחת שמות עט או שמות גבריים. זה לא סוד אלא עובדה ידועה. דרישת הקהל. אני שמחה שהמגמה שהייתה רווחת מאד בשנים בהן עבדתי בעיתון מתחילה להשתנות לטובה בזכות המהפך שעובר על נשים חרדיות בכלל".
אלי פלאי, מנכ״ל עיתון משפחה, מסר בתגובה ל"כיכר השבת": "עיתון משפחה מעסיק עשרות רבות של נשים בתפקידי כתיבה ועריכה והן מופיעות בעיתונים בשמן המלא ללא צורך להשתמש בשמות עט גבריים. רק לדוגמא אציין שחמש מתוך שמונה עורכים במשפחה הן נשים שמופיעות בשמן המלא בעיתון".
"הבחירה של הגב' רידר להסתתר תחת שמות עט שונים היו מיוזמתה ולבקשתה. צר לי שלצורך מסע יחסי ציבור הגב' רידר בחרה להטיל דופי בחברה החרדית ובעיתון משפחה".
אליעזר שולמן, ששימש כסגן עורך ב"משפחה" בעת שאסתי רידר כתבה בעיתון, מסר בתגובה: "הגב' רידר סרבה לכתוב תחת שמה בגלל שהייתה עורכת 'משפחה טובה' וחששה שהבעלים שם יידעו שהיא כותבת ב'משפחה'. מצער לראות שהיא שכחה את האמרה 'בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן'".