עיתוני החג: מי השקיע ומי זלזל?

נתחיל מהסוף: עיתון 'המודיע' של חג-הסוכות עשה בית-ספר לכל עיתוני החג החרדיים בישראל; היומונים, השבועונים והחינמונים. ולמה? בהמשך נרחיב, אבל בכמה מילים: מערכת העיתון השמרני הוכיחה, בפעם המי-יודע-כמה, שהיא מבינה היטב מה רוצה הקורא החרדי. פחות גרפיקה, יותר תוכן, ותוכן מקורי. לפעמים, מסתבר, דווקא הפשטות היא הסוד להצלחה.

מוסף הנושא של 'בקהילה' - "האנשים שלהם בישראל". במוסף מתראיינים 7 שגרירים ממדינות שונות: ארה"ב, בריטניה, צרפת, האיחוד האירופי, אריתריאה ואוקראינה. לא ברור למה 'בקהילה' בחר ללכת על מוסף לא-חרדי (למרות שנעשה מאמץ עליון להביא את ההקשר החרדי, בדמות תמונות של השגרירים עם דמויות חרדיות). ראיון אישי עם השגריר האמריקני לבד, כך נדמה, היה הישגי יותר. הוא מדבר על המתח עם ארה"ב, הסוגיה האיראנית ועוד. שווה קריאה.

אבל האם למישהו יש זמן בחג לקרוא ראיון עם שגריר אריתריאה ואוקראינה?

מוסף נושא נוסף, 'פאתוס', שערך בכיר הפרשנים החרדיים יעקב ריבלין, מביא "נאומים שלא שמעתם - לפוליטיקאים לא היה אומץ, אז ריבלין הפך לכותב הנאומים שלהם". המוסף מקורי ויצירתי, מעלה חיוך גדול בלא מעט קטעים שבו. ריבלין הוכיח שוב, שבכל מה שקשור לפוליטיקה חרדית, אין לו מתחרים. שאפו.

בפתיח למוסף, נכתב ששניים מהאישים שראו את הנאום התבטאו ש"הם לא היו כותבים את זה טוב יותר". ובדיוק כאן, המוסף יכול היה לקבל מימד אמיתי, לו כל אחד מהאישים היה מקבל לידיו את הנאום שלא-היה ומגיב בדרכו שלו.

מוסף הסיפורים של 'בקהילה' יצא מוצלח, רק חבל שעושה רושם שמישהו חיפש להוריד עלויות והדפיס אותו בנייר כל-כך דק שלא-עושה חשק של ממש לקרוא אותו.

אחת הטעויות הגדולות של עיתון החג השנה, היה מוסף הנושא על ארגוני הבריאות החרדיים. הטעות החלה כבר בבחירת השם - "מגזין מקרו".

לפני שנים ספורות, כש'בקהילה' החל להתרחב, צורף לעיתון מידי שבוע עיתון 'מקרו', בעל 16 עמודים לערך. העיתון, שהיה די מושקע ובעל-עניין, הביא מידי שבוע כתבה-מגזינית שבועית בנושא כלכלה, לצד הלכות כלכלה וחדשות מהעולם הכלכלי החרדי והכללי.

לפני מספר חודשים נסגר המוסף, לאחר צעדי התייעלות בעיתון. המוסף נסגר, הלוגו נשאר. את שני עמודי הצרכנות (מדור שיווקי) בסוף החלק החדשותי של העיתון, 'בקהילה פלוס', עיטר הלוגו "מקרו", לצד הטקסט הנלווה - "הכלכלה והצרכנות של הציבור החרדי". היה כדאי לעיתון להעלים לחלוטין את המותג שכשל, אבל הם בחרו להשאירו בסוף עמודי החדשות, לאמור: המוסף נסגר, המותג קיים. ניחא.

אבל כעת, הם הקפיצו את המותג הכושל לשם שמעטר את מוסף הנושא. לא ברור מה ההיגיון בזה. הרי הקוראים לא קיבלו בזמנו הודעה על סגירת המוסף הכלכלי, אז למה להזכיר להם שהיה פעם מוסף שבועי כזה שנסגר ללא כל הודעה מוקדמת? (בדיוק כפי שעושים בעיתונות הכללית, בארץ ובעולם).

עמוד השער גם כן מוזר משהו: "הושע נא סובלת סבלך" נכתב בפונט תורני על מוסף של כתבות-שטח. ושוב, עם ניקוד. כאילו שחסר נושאים לשער - מתוך המוסף, כמו הראיון הנהדר עם פירר, או השיחה עם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן?

טעות נוספת, הינה הצמדת הלוגו של כל אחד מהארגונים לעמודי הפתיחה של הכתבה. הרושם שנוצר אצל הקורא - שמדובר בכתבות יח"צ בתשלום. אי-אפשר לצלם את ראש הארגון על רקע הלוגו בבניין?

המוסף שבאמת עושה כבוד, הוא דווקא המוסף של הנשים - 'פנינים'. הכתבות שם מקוריות ומעניינות, צבעוניות ומסקרנות. בדיוק מה שהקורא/ת מחפש לחג. כך-גם הכותרות הלא-שגרתיות.

לסיכום: 'בקהילה' התאמץ, אבל היה צריך להתאמץ כנראה יותר כדי להגיש את המוצר המוגמר בצורה איכותית יותר. נקווה ש'בקהילה' יתאושש על עצמו מהטלטלה ויחזיר את הכבוד לעצמו בעיתון החג הבא.

'משפחה':
השקעה ללא מתחרים

'משפחה' הגיש גיליון חג איכותי ומרהיב, מושקע ומחכים. הבחירה בכ"ק האדמו"ר מסקולען לשער המגזין (וצל"ש על ההדפסה היוקרתית של עמוד השער) הייתה בחירה טובה. האדמו"ר עמד בחזית המלחמה בטכנולוגיה ולא היה מתאים ממנו לפאר את השער של גיליון חג.

הבעיה היא שבמקום לתת 'טעם של עוד' לכתבה המדהימה, הוקדשו לה 19 עמודים (!) רצופים. מדובר בהיסחפות מוגזמת ומיותרת.

במגזין יש 87 עמודי תוכן, אז מה הטעם להקדיש כמעט רבע מהמגזין לכתבה אחת?! התחושה היא שהמגזין מנסה באחרונה להפוך ליותר ויותר תורני, רק שהוא חוטא למטרה (ראו בהמשך מה עשה 'המודיע'), ואולי הגיע הזמן שישדרגו שם את 'קולמוס' התורני עם כתבות-צבע תורניות ולא רק כתבות-מחקר-הגות חיוורות?

כתבה הישגית נוספת של מגזין 'משפחה': ראיון עם בנו של הנגיד זאב וולפסון. בראיון, המרתק יש לומר, הוא מדבר בפתיחות על אביו. שווה קריאה. אין ספק של'משפחה' יש קירבה מעניינת למשפחות בעלי-ההון החרדיים בעולם (פעם קודמת, כזכור, היה זה בנו של ספרא).

כתבה שהוצנעה במגזין, "הנסיכים", אבל בעיניי כותב השורות נחשבת לכתבה-עילית בקנה מידה של עיתון חרדי - הביאה הצצה מדהימה לעולמם של בני האדמו"רים. מדובר בכתבה מסקרנת במיוחד שנדמה כי רק סופר כמו ירוחם לנדסמן יכל להוציא ממנה את הטופ-שבטופ.

כמו בכל חג, מגזין 'משפחה', כמו שרק הוא יודע, איתגר את מתחריו עם גרפיקה מרהיבת-עין, בשער ובכל עמודי הגיליון.

מוסף החדשות מבלבל ומבולבל. איך הפך הגיליון שנושא את השם "החדשות של הציבור החרדי" לעיתון של דעות תורניות? אחרי עמוד השער - פרומו לכל מוספי העיתון השונים, העמודים הפותחים מביאים דעות של הכותבים על חג-הסוכות, בהמשך כתבה צבאית ולאחר-מכן מוסף פנימי "מסע בערב", העוסק ביהודים החיים במדינות ערב.

העיתון בקלות יכול היה לוותר על מוסף החדשות (טורים תורניים אפשר לדחוף בקולמוס) ולהוציא רק את המוסף "מסע בערב" (וכך לא היו מוותרים על המספר של חלקי העיתון). ובהערת אגב, המוסף המאולתר יכול היה לצאת בפורמט מושקע יותר, באחד מגיליונות החג הבאים. בזבוז.

גולת הכותרת של 'משפחה', הוא המוסף המצוין "פה ושם" - עשרים סופרים בשישים תחנות בארץ חרדית אחת. המוסף - יצירת מופת מעולה, שהוכיחה כי העיתונות החרדית לא שווה פחות מהעיתונות החילונית, ברמה ובאיכות. הכתבות קצרות, קלילות, שמספקות הצצה ריגעית לתחנות בהוויה החרדית.

רק בשביל המוסף הזה היה שווה לרכוש את העיתון כולו.

מוסף הנשים, כך נדמה, מנסה להתחרות בעיתוני-החג הגבריים, אחרת אין סיבה למה העיתון כולו מקדיש עמודים רבים לשיחות-חג עם רבניות. מבלי להמעיט בחשיבות של השיחות המכובדות (שמתאימות יותר לעיתון כיפור), נשים מחפשות בחג עוד דברים: עיצובים, פנאי, תרבות, סגנון, ועוד.

פרויקט מיוחד בעיתון, הביא את סיפוריהן של נשים שבחרו מרצון לחיות בגולה מתוך שליחות. מתוך כל הנשים, לא מצאו לנכון לבחור אפילו אחת מתוך קהילת השליחות של חב"ד המונה 5,500 נשים? נזכיר לעיתון באיזה מקומות מתגוררות אותן שליחות-צדיקות? ובהערת אגב: מן הראוי שבמערכת יבדקו כמה שליחות בעולם מנויות על 'משפחה' מזה שנים...

מוסף הסיפורים מרתק ומוגש בפורמט נהדר, מעין ספר קטן. עושה חשק לדפדף על כל עמוד ועמוד ולקרוא את הכל. מוסף הילדים מושקע אף הוא וכולל מוסף קומיקס לילדים, ואין ילד שלא אוהב קומיקס מרתק.

מוסף 'קולמוס' היה צריך להיסגר מזמן, בפורמט הקיים, ולהישלח רק למנויים החפצים בכך. הגיע הזמן שעורכי המוסף ילמדו איך להגיש מוסף תורני - מהמוספים התורניים של 'המודיע' ו'המבשר', שכל אדם יכול להתחבר אליהם, ולא רק אברכים החובבים מחקרים תורניים.

לסיכום: 'משפחה' הוכיח שוב ושוב כי אין לו מתחרים במפת השבועונים החרדיים.

'המבשר':
החסויות הרסו את המוספים

'המבשר' הגיש חבילת חג לא רעה בכלל, עם מוספי-תוכן מושקעים, אלא שהייתה בעיה כללית: איך אפשר להגיש מוספים תוכן ניטרליים כשבעל עניין פורש את חסותו על המוסף?

במה דברים אמורים: מוסף הנושא של 'המבשר' לחג - 'תפוצות', הביא סקירה מקיפה על אירופה היהודית.

המוסף יצא-לאור בשיתוף ארגון "מרכז רבני אירופה" וחברת התעופה אל-על. הלוגואים של 2 הארגונים הודפסו בצורה בולטת בעמוד השער.

יודגש בראשית הדברים: אין לנו דבר וחצי דבר נגד 2 החברות-ארגונים הללו, אבל לא נראה שמוסף שעוסק באירופה היהודית יכול להיות אובייקטיבי (...) אם חתום עליו ארגון הפועל באירופה (ויש לו מתחרים, כמובן).

והתוצאה בהתאם: רבני הארגון מקבלים במה לאורך הגיליון וכך גם ראשי הארגון. אין פסול בכתבות תדמית על ארגונים, אבל כשזה מגיע בתוך מוסף-תוכן נייטרלי כביכול (עליו הם לוקחים חסות), יש בזה טעם לפגם, ויותר מכך.

נציין כי המוסף מושקע מאוד, גם מבחינה סיקור, היסטוריה וגם מבחינת גרפיקה ועימוד, אבל התחושה של הקורא היא לא-טובה, בלשון המעטה.

'המבשר' חזר על אותה טעות עם המוסף לאישה - "בבית", כששתי חברות מסחריות לקחו חסות.

התוצאה: המתכונים הופכים לעמודי פרסום כשמוצרים רבים במתכונים שייכים לחברות המסחריות. זה לא רציני. הקוראים, או הקוראות, לא עד כדי כך טיפשים/ות.

מוסף-המגזין של העיתון, מוצלח ועשיר בכתבות מעניינות, רק חבל שבשער אין איזכור לכלום, אלא שער מוזר עם תמונות של מסוקים, כורים גרעיניים ורב אחד.

הכתב הפוליטי של העיתון מאיר ברגר יחד עם אשר מדינה פתחו את הגיליון החגיגי בראיון נרחב עם השר לעניינים אסטרטגיים בוגי יעלון, האיש שהפתיע, כזכור, את המערכת הפוליטית כשבחר להגן על בני התורה במערכה על גיוס בני הישיבות וסוגיית "חוק טל".

הבחירה מוצלחת ומבריקה ומוזר שאף עיתון חרדי לא חשב על כך. יעלון מדבר על הכל, בצורה פתוחה: איראן, הליכוד, בני הישיבות, התפקיד הרגיש, פוליטיקה ועוד. השאלות נוקבות וישירות והתשובות לא פחות נוקבות.

כתבה נוספת מביאה הצצה לחייהן של משפחות חרדיות שבחרו לחיות ברובע המוסלמי בירושלים. למרות שמדובר בתופעה לא-חדשה, אולם היא לא סוקרה עד היום.

התיאור מעניין ומספק הצצה ראשונה לחייהם של משפחות שומרות תורה ומצוות במקום כל-כך מסוכן.

עוד כתבה מעולה במוסף: צוות 'המבשר' נכנב ללב טייסת המסוקים של צה"ל האחראית לסיכולים בעיר עזה. מדובר בהישג מרשים של העיתון שמוכיח שעד כמה שננסה להתרחק מצה"ל - זה אחד הנושאים שהכי מעניינים את המגזר החרדי. כתבות נוספות בעיתון עוסקות בנושאי צבא-לחימה.

והנה, בית-ספר קטן לשבועונים החרדיים: על שום כתבה במוסף המצויין הזה לא הופיעה החותמת "בלעדי", "מסמך מטלטל", "מצמרר", "חשיפה", או "מיוחד".

מסתבר שהם סומכים על הקוראים שלהם להחליט איזה חותמת לבחור, מקריאת הכותרת והמשנה. זה עיתון מקצועי.

לסיכום: מי שמיהר להספיד את העיתון הצעיר - נחל כישלון. יחד עם זאת, כדאי למנהלי העיתון הצעיר, ללמוד מהמבוגרים.

'המודיע':
עיתון החג שבחרנו

ונעבור ל'המודיע', העיתון שהוכיח איך מגישים עיתון-חג גדוש (468 עמודים), מעניין ולא-פרסומי-אינטרסנטי (לפחות כלפיי חוץ).

נכון, הגרפיקה שם לא משהו בכלל, וגם הם יודו בזה, אבל זה לא מעיב על הבחירה של כותב השורות להכתיר אותו כעיתון הכי מוצלח של סוכות תשע"ג.

ולמה בחרנו בו: כי את כל הטעויות של האחרים (על חלקם קראתם למעלה) אין ב'המודיע' הוותיק.

אחד הדברים המושלמים בעיתון שאין סטייה של נושאים; תורני לא במוסף-המגזיני, ולהיפך. כל חלק והייחודיות שלו. לכאורה, מדובר בעניין "טכני", אבל לא. הקורא מבחין בדקויות ולומד להעריך.

אם המגזינים של השבועונים החרדיים הפכו באחרונה (על רקע המאבק עם 'יתד') לתורניים, הרי ש'המודיע' לא צריך להוכיח לאף-אחד את ה"חרדיות" שלו. את החומרים התורניים הוא משאיר למוספים התורניים ואת החומר המגזיני-חדשותי - הוא משאיר למוסף. ויותר מכך: במוסף-המגזין של 'המודיע' מקפידים לא להכניס כתבות תורניות, למעט באירועים בולטים, כמו פטירת גדול בישראל, למשל.

המוסף-המגזיני של העיתון לא מביא הישגים מרשימים במיוחד, אבל מביא חומרים מעניינים ובעיקר סיקור עומק על כל נושא, גם אם חשבנו שאנחנו יודעים עליו הכל. ורק על זה מגיע שנבחר בהם כעיתון החג שלנו.

ישראל קצובר מביא סיקור מרתק ומדהים על "מדינת הים" - מדינה חדשה שקיימת ופועלת לצידנו מבלי שנדע. מדובר בכתבה שטרם נגעו בה בעיתונים החרדיים, ושיש לה השלכות גם עלינו, האזרחים הפשוטים.

כתבה נוספת: סיקור מקיף, מלא ומפורט על הבחירות בארה"ב, מההיבט היהודי והישראלי. מי שקורא את הכתבה, לומד מושגים רבים, מחכים ומעשיר את הידע שלו. אף עיתון חרדי לא נגע בבחירות בארה"ב מכל-כך הרבה זוויות מעניינות. שווה קריאה בהחלט.

ישראל הרשקוביץ מביא פירוט מלא על העיר החרדית חריש: אנשי המקצוע ששכר משרד השיכון חושפים את כל הסודות על התוכנית של העיר החרדית החדשה. אין חרדי שלא יתעניין בכתבה.

באותו עניין, שמוליק ליאני מתוכנית "ערבים לדיור" הפועל להוזלת הדירות בעיר החדשה, חושף כיצד אפשר להגיע למחיר מוזל במיוחד לדירה מורחבת בחריש.

המוסף התורני ומוסף מחקרי-תורני נוסף, מביאים איתם חומר שלא יסולא בפז על חג-הסוכות ובכלל, כולל חשיפות, כמו: הגמרא של ה"חתם סופר".

מוסף הנשים (80 עמודים) גדוש בתוכן, ללא כתבות כבדות, או כתבות פרסומיות בולטות. נכון, הצד המקצועי אצל האחרים בולט יותר, אבל דווקא כאן הפשיטות עושה את זה הרבה יותר.

החשיבה ב'המודיע' הייתה בפרטים נוספים, כמו צירוף מוסף מיוחד לילדים (היחיד שהשקיע בקוראים הצעירים) ובפרומו מקיף ומפורט על כל מוספי החג בגיליון החדשותי.

לסיכום: שישים שנות עיתונות עושות את ההבדל.