היועמ"שית גלי בהרב-מיארה משתתפת בשעה זו (ראשון) בדיון בוועדת החוקה של הכנסת, הנוגע לחשש לאכיפה בררנית בתחום ההדלפות, פגיעה בחופש העיתונות ובזכות ההיוועצות עם עו"ד על ידי גורמי החקירה והשב"כ.
מי שזימן את הדיון, הוא יו"ר הוועדה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, שטוען שיש אכיפה בררנית כלפי אנשי ימין, גם פרקליט המדינה עמית איסמן זומן לדיון החשוב.
מיארה הבהירה בפתח הדיון על הטענה שיש אכיפה בררנית של עיתונאים בישראל: "מערכת אכיפת החוק פועלת באופן עקבי, מקצועי, ענייני, על פי אמות מידה קבועות שמיושמות בכל מקרה לפי נסיבותיו".
היועמ"שית הציגה את אחד העקרונות לחקירת כתבים בפרשיות הדלפה: "לא תיפתח חקירה שהסיכוי לגלות במסגרתה את הגורם שהעביר את המידע ללא סמכות הוא נמוך, כאשר הנחשפים למידע הם רבים ולא ניתן למצות חקירה בסיטואציות כאלו".
היועמ"שית הודיעה שלא תתייחס לשאלות 'חסרות בסיס' בדיון על חקירות עיתונאים, חבר הכנסת רוטמן מתח ביקורת על גלי בהרב מיארה: "פשוט לא ייאומן".
בהתייחסה לשאלות שהועברו אליה לפני הדיון מאת חברי הכנסת אמרה: "ברשימה הופיעו שאלות שעוסקות בחקירות או בתיקים תלויים ועומדים, ואף הוספו לשאלות אלה הנחות חסרות בסיס על מוטיבציות מומצאות של מערכת אכיפת החוק. הנחייתי לאנשיי היא לא להתייחס לשאלות על תיקים תלויים שיש בהם להשפיע על חקירות או לגלות פרטים מתוכן".
עוד היא אמרה: "הדיון הוא הוא הזדמנות חשובה להציג בצורה מסודרת את העקרונות המנחים את מערכת אכיפת החוק באכיפת עבירות שעניינן מסירת מידע האסור בגילוי על ידי עובדי ציבור. אנחנו רואים בכך חשיבות רבה, בשל המעמד החוקתי של חופש הביטוי וחופש העיתונות ותפקידם החיוני בקיומה התקין של חברה דמוקרטית".
"בניגוד לכותרת הדיון" – טענה: "אין אכיפה בררנית. מערכת אכיפת החוק פועלת באופן עקבי, מקצועי וענייני על פי אמות מידה ידועות וקבועות, המיושמות בכל מקרה ומקרה. חופש הביטוי וחופש העיתונות הם עקרונות בעלי מעמד חוקתי, חיוניים לקיומה של חברה דמוקרטית. מערכת אכיפת החוק נוקטת זהירות רבה בשימוש בכלי אכיפה כאשר יש חשש כי פעולות אלה יגבילו את חופש הביטוי או את חופש העיתונות, ומתוך כך יפגעו בעבודת העיתונאי".
לדבריה: "מדיניות האכיפה ביחס לעבירות ביטוי היא מצומצמת וזהירה. כך בכלל וכך בפרט בעבירות על מסירת מידע האסור בגילוי בהן אנו עוסקים היום. מדיניות האכיפה ביחס לעבירות של מסירת מידע האסור בגילוי, מה שמכונה – הדלפות, מעוגנת בהנחיית יועצת מס' 4.1114 משנת 2020 שכותרתה "קווים מנחים למדיניות אכיפה בעבירות הנוגעות למסירת מידע האסור בגילוי". ההנחיה הזו מבוססת על פסיקת בית המשפט העליון והניסיון שהצטבר במערכות המקצועיות. עקרונות ההנחיה הוכרו בפסיקת בית המשפט העליון שבחן את החלטות רשויות האכיפה בנושא על פי השיקולים המפורטים בה, והיא מחייבת את כל גופי האכיפה. ההנחיה מפורסמת לציבור".
"מדיניות האכיפה", הוסיפה עוד בהרב מאירה: "על פי ההנחיה היא זהירה, שוויונית ואחידה. הדבר מתבטא בשיקולים שהיא מתווה, בהליכי העבודה הסדורים ובדרג המאשר. חשוב להבין – המקרים בהם אנחנו עוסקים הם מקרים בהם מידע המצוי במערכות המדינה, נמסר בניגוד לדין, ללא סמכות, על ידי עובד ציבור או גורם לא מורשה. הכוונה היא למידע שמעצם טיבו, חשיפה שלו יכולה להביא לפגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים כגון – ביטחון המדינה, ביטחון הציבור, יחסי חוץ, חיי אדם וכיוצא באלה ולכן, קיים אינטרס ציבורי להגן עליו ולמנוע את חשיפתו".
לדבריה: "במקרים אלה יש אינטרס רב, שגובר על שיקולים אחרים, לברר מה מקור הדלף ומה המידע שדלף. בהתאם, הדגש בהנחיה, ובאכיפה בפועל, הוא בנקיטת פעולות לברור מקור הדלף. ברור מי 'גנב' את המידע מתוך המערכת הביטחונית או הציבורית, שהוא מידע של המדינה, של גופיה, ומה השימוש שנעשה בו. למשל, מה היקף המידע שנלקח, האם המידע נשמר מחוץ לארגון באמצעים מספקים אם לאו.ככלל האכיפה מתמקדת בגורם שנטל את המידע מתוך המערכת הציבורית ומסר אותו לאחר. ככל שמדובר במידע שפורסם, ככלל, הצד השני – העיתונאי - אינו העניין בחקירה".
"נקודת המוצא היא", טענה היועמ"שית: "שהחלטה על פתיחה בבדיקה או בחקירה פלילית בגין עבירה של מסירת מידע האסור בגילוי על ידי עובד ציבור היא תמיד מורכבת ורגישה. זאת, כי היא כרוכה באיזון בין שני אינטרסים ציבוריים שמושכים לכיוונים מנוגדים – הראשון הוא הגנה על מידע ממערכות המדינה שהאינטרס הציבורי מחייב לשמור עליו. השני הוא חופש הביטוי וחופש העיתונות שהם "נייר לקמוס של הדמוקרטיה", הכרחיים לקיומה".
עוד היא אמרה: "לאור העקרונות האמורים, נקבעו בהנחיה שלושה שיקולים מרכזיים הנשקלים בעת קבלת החלטה על טיפול במישור הפלילי במקרים של מסירת מידע האסור בגילוי. לא מדובר ברשימה סגורה אך אלו השיקולים המרכזיים- מידת הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה של חשיפת המידע באינטרסים חיוניים; תוחלת החקירה ומורכבותה; חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. כאשר עובד ציבור או גורם בלתי מורשה מוסר מידע האסור בגילוי, מדובר למעשה במידע שנגנב ונלקח בניגוד לדין וללא סמכות מתוך המערכות הציבוריות. מטבע הדברים, חשיפת מידע מסוג זה יכולה במקרים מסויימים לגרום נזק אדיר".