ב-21 באוקטובר 2015, ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד בפני הקונגרס הציוני בירושלים והציג סיפור מעורר מחלוקת. הוא תיאר כיצד אדולף היטלר בתחילה רצה רק לגרש את היהודים, אך המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, הגיע לברלין ושכנע אותו לשנות את תוכניותיו. נתניהו ציטט את חוסייני שאומר להיטלר: "אם תגרש אותם, הם יגיעו לכאן", והיטלר שואל: "אז מה עליי לעשות איתם?", וחוסייני עונה: "שרוף אותם".
דבריו של נתניהו עוררו מיד גל של תגובות סוערות, במיוחד לקראת נסיעתו המתוכננת לגרמניה.
ההיסטוריונים יצאו בחריפות נגד דבריו של נתניהו, וטענו שהם אינם מדויקים מבחינה היסטורית. הם הדגישו כי תהליך "הפתרון הסופי" כבר היה בעיצומו בזמן הפגישה בין היטלר למופתי, גם ארצות הברית הגיבה באמצעות דובר מחלקת המדינה, ג'ון קירבי, שאמר כי "אנשי האקדמיה אינם תומכים בעמדת ראש הממשלה". קירבי הוסיף כי ארצות הברית מעוניינת לראות אמירות ומעשים שאינם מלהיטים את הרוחות ותורמים להפסקת האלימות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הדובר של הקנצלרית אנגלה מרקל הצהיר ש"כל הגרמנים יודעים את ההיסטוריה של המרוץ המטורף והרצחני של הנאצים, שהוביל לשואה".
הפגישה בין שני מלאכי חבלה אלה והקשר ההדוק בין הרעיונות החולניים של אבי הפלסטינים המופתי חאג’ אמין-אל חוסייני לבין הפירר היטלר התאימו כמו כפפה ליד ולא לחינם הלך ‘בעל התל לבעל החריץ’.
שנים קודם לדברי נתניהו אודות המופתי וקשריו עם המפלצת הנאצית, נדרש לנושא גאון המחשבה היהודית רבי יצחק הוטנר זצ"ל – וגם דבריו דאז עוררו סערה רבתי.
"המשקיף היהודי": מבט נדיר על מחשבותיו של הרב יצחק הוטנר על השואה והציונות
בגיליון אוקטובר 1977 של The Jewish Observer ("היהודי המקשיף") מגזין שיצא לאור על ידי אגודת ישראל באמריקה, מופיע מאמר מאת הרב יצחק הוטנר זצ"ל, ראש ישיבת רבנו חיים ברלין - כולל גור אריה וחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה. המאמר, שכותרתו "'הולוקוסט' - תורגם על ידי חיים פוירמן ויעקב פייטמן. המאמר מציג ניתוח מעמיק של מונח "השואה" והשלכותיו, וכן סקירה של ספרות השואה.
הרב הוטנר עונה על שאלות שהופנו אליו על ידי מנהלי ישיבות ובתי ספר יהודיים ברחבי המדינה, בנוגע לשאלת השימוש במונח "שואה" לתיאור חורבן יהדות אירופה, אופן לימוד הנושא בבתי הספר, והשתלבות השואה בהיסטוריה היהודית. בתשובתו, הרב הוטנר מדגיש את הצורך בהבנת מהות הנושא לפני קביעת מונח מתאים, ומציע לבחון את משמעות האירועים בהקשר ההיסטורי הרחב. הוא גם מזהיר מפני עיוות ההיסטוריה היהודית ומדגיש את החשיבות של גישה תורנית ללימוד ההיסטוריה. הרב הוטנר מציין שהמונח "שואה" נטבע בידי מייסדי יד ושם, מתוך הכרה בייחודיות הטרגדיה, אך טוען שההתמקדות בהבדל הכמותי מחמיצה את עיקר הייחוד.
אחד הנושאים המעוררים מחלוקת, שעולה מדברי הרב הוטנר, הוא הקשר בין הציונות לבין השמדת יהודי אירופה:
"ועם זאת, חייבים לומר שברור שלפני שהחלו הלחצים הציבוריים למען הקמת מדינה יהודית, לא הראה המופתי כל עניין ביהודי ורשה, בודפשט או וילנה. רק כאשר יהודי אירופה נהיו בעיניו לאיום בגלל האפשרות שיהודים אלה יגיעו לארץ הקודש, נעשה להם המופתי לגלגול של מלאך המוות. לפני שנים, לפני שהחלו לעסוק בהקמת מדינה יהודית, עוד היה קל למצוא תושבים ותיקים בירושלים שזכרו את היחסים הידידותיים ששררו בינם לבין המופתי. כאשר החלה המציאות של מדינת ישראל לקרום עור וגידים לנגד עיניו, התאמץ המופתי בכל יכולתו להשפיע על היטלר לרצוח יהודים רבים ככל האפשר ומהר ככל האפשר. סיפור מביש זה, שברור ממנו שמייסדי המדינה ומנהיגיה הראשונים בהחלט היו גורם להשמדת יהודים רבים, הועלם לחלוטין ונמחק מספרי ההיסטוריה. וכך קורה שילדינו שלומדים את תולדות התקופה הסוערת הזו, לומדים ממוריהם שגדולי ישראל היו שותפים בהשמדת יהודי אירופה ואינם לומדים דבר על אשמתם של אחרים שכעת זוכים למעמד של גיבורי האומה”.
את דבריו המלאים ומאירי העיניים ניתן למצוא בגיליון הנ"ל (נמצא ברשת לכל דכפין) אך כתלמיד הדן לפני רבו מעניין לדעת (ואלי מי מהגולשים יאיר עינינו) מתי היה אותו זמן עליו דיבר רבי יצחק הוטנר זצ"ל באומרו: "לפני שנים, לפני שהחלו לעסוק בהקמת מדינה יהודית, עוד היה קל למצוא תושבים ותיקים בירושלים שזכרו את היחסים הידידותיים ששררו בינם לבין המופתי".
ברי לנו שהמדינה שבדרך הייתה המניע המרכזי לשיתוף הפעולה ההרסני בין המופתי והנאצים אך שבוחנים את סיפרו של המופתי נדמה ששנא יהודים מיום עומדו על דעתו, והחשש מפני השתלטות יהודית בא"י קיננה בו תמיד, כפי שנראה, שנה לפני שהתמנה אל חוסייני למופתי של ירושלים הוא ערך פוגרום המוני ביהודי העיר ונידון לכליאה, מה גם שהצהרת בלפור וועידת סן רמו גם הם קדמו להתמנותו למופתי בשנה ויותר, וא"כ באלו זמנים שררה ידידות בין המופתי ליהודים? שכידוע התמנה כבר בגיל 25-26 למופתי של ירושלים?
אפשר קפה?
ב-28 בנובמבר 1941, תשעה ימים בלבד לפני התקפת יפן על פרל הארבור, יצא חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי הגדול של ירושלים, לפגישה גורלית עם אדולף היטלר ברייכסקנצלריה.
מעט אחרי הצהריים, עזב המופתי את אחוזתו המפוארת ברחוב קלופשטוק בברלין. הוא נסע אל וילהלמשטראסה, הרחוב ההיסטורי בו שכנו משרדי הממשלה הגרמנית. כאשר הגיעה המרצדס הממשלתית לפינת ווסשטראסה, מול הרייכסקנצלריה, נהגו של המופתי הזכיר לו כי לפני עליית היטלר לשלטון, הקרקע עליה נבנתה הרייכסקנצלריה הייתה שייכת לגאורג ורטהיים, איל חנויות כלבו יהודי, שאולץ "לתרום" את רכושו למשטר הנאצי.
כאשר הובל במסדרון ארוך ורצוף שיש, התרשם אל-חוסייני מהפאר המונומנטלי של אחת מהיצירות האדריכליות המרשימות ביותר של הרייך השלישי. הפיהרר הטיל על האדריכל אלברט שפר את תכנון ובניית הרייכסקנצלריה החדשה בשנת 1938, בטענה שהמבנה הישן "מתאים יותר למטה של חברת סבון". המופתי הובל דרך חצר הכבוד, טיפס במדרגות החיצוניות, והתקרב אל אולם קבלת הפנים המפואר הצמוד ללשכתו האישית של היטלר. הוא עבר דרך אולם עגול עם תקרה כיפתית וגלריה באורך של 480 רגל, ולאחר מכן דרך גלריית המראות המפוארת, עליה אמר היטלר שהיא עולה ביופייה על גלריית המראות המפורסמת של ארמון ורסאי. הגלריה נמשכה כמעט 1,200 רגל, ורצפתה וקירותיה כוסו בשיש אדום כהה. לבסוף, הגיע אל לשכתו הפרטית של היטלר, משרד ענק בשטח של כ-4,500 רגל רבוע.
בפתח הפגישה, הודה המופתי להיטלר על הכבוד שהעניק לו. הוא החניף להיטלר באומרו: "מבקש לנצל את ההזדמנות להביע לפיהרר של הרייך הגרמני הגדול, אותו מעריץ העולם הערבי כולו, את תודתו על התמיכה שהפגין תמיד כלפי העניין הערבי, ובמיוחד הפלסטיני... הארצות הערביות משוכנעות כי גרמניה תנצח במלחמה, וכי הדבר יביא לשגשוג העניין הערבי". הוא הדגיש כי הערבים הם "ידידיה הטבעיים של גרמניה, משום שאויביהם הם אותם אויבים של גרמניה – הבריטים, היהודים והקומוניסטים".
בשולי הפגישה, למרות שהיטלר היה מתנגד מושבע לקפאין, המופתי ביקש מהפירר ‘קפה’ כאות נימוס מזרחי, באומרו: "אצלינו נהוג לכבד בקפה", (בחור אמיץ, לכו"ע).
הפגישה עם הפיהרר הייתה הישג עצום עבור המופתי. שלושה שבועות בלבד לאחר שהגיע לברלין, הוא יצר ברית רשמית בין האסלאם הרדיקלי לגרמניה הנאצית. יש לציין שפגישה זו הייתה כה נדירה במונחים נאציים, אפילו אדולף אייכמן, מראשי האחראים לביצוע "הפתרון הסופי", לא זכה מעולם לפגישת עבודה עם הפיהרר, ואילו המופתי ענוד חרוזים ומצנפת פאתטית הצליח לקיים פגישה כזו בקלות.
המופתי האמין שהשיג יד חופשית להשמדת היהודים. אל-חוסייני כתב בזיכרונותיו:
"תנאי היסוד שלנו לשיתוף פעולה עם גרמניה היה יד חופשית להשמיד עד האחרון שבהם את היהודים בפלסטין ובעולם הערבי. ביקשתי מהיטלר הבטחה מפורשת שיאפשר לנו 'לפתור' את הבעיה היהודית בהתאם לשאיפותינו הלאומיות והגזעיות, ובשיטות המדעיות שפיתחה גרמניה בטיפול ביהודיה. התשובה שקיבלתי הייתה: 'היהודים הם שלכם'".
לסיום, כשהם נפרדו בלחיצת יד, האמינו שניהם כי זו לחיצה שתשנה את פני העולם.
זרעים של שנאה
בין סמטאותיה הקסומות של ירושלים בשלהי המאה ה-19 נולד חאג' אמין אל-חוסייני. סביב שנת 1895. איש לא יכול היה לשער אז כי הילד הזה עתיד להפוך לאחת הדמויות הרצחניות ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון. והתחרות כאן קשה...
חאג' אמין רכש את השכלתו הראשונה בירושלים, בבית ספר שהיה בבעלות הממשל העות'מאני. לאחר מכן, בגיל צעיר יחסית, הוא עבר לקהיר ולמד בבית הספר של השייח' רשיד רידא. שם, בעיר הסואנת וההומה, נבט זרע השנאה העזה ליהודים בלבו. הוא למד על העוינות ההיסטורית של הנביא מוחמד כלפי יהודי מדינה, אשר העזו להתנגד לו ולדחות את בשורתו. השקפה קשה זו, אשר עיצבה את תפיסת עולמו, הובילה אותו להאמין כי היהודים חותרים תחת התרבות האסלאמית ומהווים חלק ממזימה עולמית להשתלט על פלסטין.
בשנת 1913, לאחר תקופת לימודים קצרה באוניברסיטת אל-אזהר שבמצרים, קיים את מצוות העלייה לרגל למכה, ובכך זכה לתואר הנכסף "חאג'". עם זאת, חשוב לציין כי אל-חוסייני מעולם לא השלים את לימודיו באל-אזהר, עובדה אשר עוררה ביקורת רבה בקרב מתנגדיו המוסלמים לאורך השנים. הוא נשר מהלימודים מבלי להשיג תואר או לסיים את מסלול ההכשרה הנדרש להסמכה כמלומד דתי מוסלמי, ולכן לא היה זכאי לשאת את התואר "שייח' אמין אל-חוסייני".
בשנת 1918, לאחר תבוסת גרמניה וטורקיה במלחמת העולם הראשונה, חזר אל-חוסייני לירושלים.
אל-חוסייני האמין בכל ליבו כי היהודים הם אויב מר, וכי חובתו להרים את נס הג'יהאד נגדם. בשנת 1920, הוא הנהיג גל של מהומות אנטי-יהודיות קשות בירושלים, במהלכן נרצחו ונפצעו עשרות יהודים חפים מפשע. כתוצאה מכך, הפך לדמות מפתח באלימות האסלאמית הרדיקלית בפלסטין.
הבריטים ראו בו אחראי למהומות והוציאו צו מעצר נגדו. כשקצינים בריטים הגיעו לבית משפחת חוסייני במאי 1920, אחיו של אמין טען כי אינו נמצא בבית. הקצינים הוזמנו לשוב מאוחר יותר – אך אל-חוסייני נמלט עוד באותו לילה לירדן. הוא נשפט בהיעדרו ונידון לעשר שנות מאסר.
היהודי שמינה את המופתי
ב-24 באפריל 1920, ועידת סן רמו העניקה לבריטניה את המנדט על ארץ ישראל. ממשלה אזרחית בריטית הוקמה בירושלים ב-1 ביולי 1920, כאשר בראשה ניצב הנציב העליון הראשון, סר הרברט סמואל. מינויו של סמואל, יהודי בריטי בולט ותומך נלהב בתנועה הציונית, עורר התרגשות עצומה בקרב יהדות בריטניה ותומכי הציונות. רבים ראו בו את "היהודי הראשון ששלט בארץ ישראל מזה 2,000 שנה".
סמואל, בן למשפחה יהודית-בריטית מכובדת ובעל ניסיון פוליטי עשיר, נחשב לאיש מדינה מהשורה הראשונה. הוא כיהן כשר בממשלת בריטניה ותמך בזכויות נשים. לאחר קבלת תואר אצולה מהמלך ג'ורג' החמישי, מונה לנציב העליון של ארץ ישראל.
אחד המהלכים השנויים ביותר במחלוקת של סמואל היה מינויו של חאג' אמין אל-חוסייני למופתי של ירושלים. אל-חוסייני, שהתנגד נחרצות להצהרת בלפור, לא היה חביב על סמואל בתחילה. סמואל ביקש להציג עצמו כמנהיג הוגן וניסה לפייס את התושבים הערבים. הוא העניק חנינה כללית לאסירים ערבים, אך בתחילה לא כלל את אל-חוסייני. רק לאחר לחצים, העניק לו סמואל חנינה מיוחדת, ואל-חוסייני שב לירושלים בספטמבר 1920.
לאחר מות אחיו, המופתי כמאל אל-חוסייני, הכריז חאג' אמין על מועמדותו לתפקיד. הוא לא נחשב לפייבוריט, ומשפחת נשאשיבי, יריבתה הפוליטית של משפחת חוסייני, התנגדה למינויו. לאחר מהומות אפריל 1920, פיטרו הבריטים את מוסא כאזם פאשא אל-חוסייני מתפקידו כראש העיר ומינו במקומו את ראג'ב ביי אל-נשאשיבי. משפחת נשאשיבי המתונה יחסית פעלה כדי למנוע ממועמד נוסף ממשפחת חוסייני לתפוס את משרת המופתי
בבחירות שנערכו ב-12 באפריל 1921, הגיע אל-חוסייני למקום הרביעי ולכן נפסל מלכהן כמופתי. הדבר עורר את זעמם של בני משפחת חוסייני, שטענו כי היהודים חיבלו בסיכוייו להיבחר. בסופו של דבר, אחד המועמדים המובילים תחת לחץ ואיומים פרש, ואל-חוסייני נכנס לשלישיית המועמדים הסופיים.
למרות שהיה דמות שנויה במחלוקת לאורך כל חייו הציבוריים הארוכים והסוערים, חאג' אמין אל-חוסייני נראה בעיני רבים כאדם בעל מזג עדין ודיבור שקט. כשהתמנה למופתי בגיל 26, תיארו אותו בני תקופתו כאדם נמוך ומוצק, שהתלבש בפשטות אך באלגנטיות. הוא נהג לנעול תמיד את אותם נעליים שחורות מבריקות ולחבוש את כיסוי הראש המסורתי של המופתי – טורבן לבן גדול עטוף סביב תרבוש אדום. גופו היה עטוף בגלימה ארוכה ושחורה, מחויטת בקפידה, שהשתלשלה עד קרסוליו.
מי שפגש אותו לראשונה הופתע מהופעתו העדינה ואפילו הכנועה. אך ההפתעה הגדולה ביותר הייתה מראהו המערבי, הבלתי מוסלמי בעליל – עורו הבהיר, זקנו החום-אדמדם, שיערו הבלונדיני ועיניו הכחולות הבהירות. (היטלר עצמו אמר עליו לאחר הפגישה כי המופתי על פי מראהו הוא מגזע הארי) בצעירותו היה מגולח לחלוטין, ורק ערב מינויו למופתי, בעצת סר הרברט סמואל, החל לגדל זקן. סמואל המליץ לו על כך כדי להקנות לו מראה מכובד יותר, שיתאים לתפקידו הרם.
אך מאחורי החזות הנינוחה הסתתרה אישיות אלימה ונקמנית. הוא היה ידוע בהתפרצויות זעם חריפות, שלעיתים גבולן היה פתולוגי, כלפי עמיתים ויריבים פוליטיים. לא פעם הורה על חיסולם של יריבים פוליטיים, כולל חברי משפחת נשאשיבי. בשל כך, חייו עמדו לא אחת בסכנה. מתוך חשש תמידי מהתנקשות, נקט באמצעי זהירות קיצוניים – מעולם לא יצא לרחוב בלי אפוד מגן, ותמיד ליוותה אותו קבוצת שומרי ראש נאמנים.
ב-8 במאי 1921, הודיע סר הרברט סמואל על מינויו של חאג' אמין אל-חוסייני למופתי של ירושלים. הבריטים קיוו כי מינוי זה יסייע בהרגעת הציבור הערבי וימנע הסלמה באלימות.
ח'יבר ח'יבר יא יהוד
בתחילת דרכו כמופתי בשנת 1921, אל-חוסייני החל במסע תעמולה אנטי-יהודית שהוביל למהומות קשות, מנצל את מעמדו להסתה פרועה נגד האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. בשנת 1928, הוא הפיץ טענות שקריות על כך שהיהודים מתכננים להשתלט על הר הבית, מצית בכך את הניצוץ למהומות אוגוסט 1929, שהגיעו לשיאן בטבח הנורא בחברון.
לאורך שנות ה-30, אל-חוסייני המשיך להסית לאלימות כנגד היהודים, ובמקביל רקם קשרים חשאיים עם המשטר הנאצי בגרמניה. כבר במרץ 1933, זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון, הוא הציע את תמיכתו בממשלתו. בשנת 1937, הביע את נכונותו לכרות ברית גלויה עם היטלר, בשל האויב המשותף לשניהם: הבריטים והיהודים. עד 1938, יוזמה זו הבשילה לברית רשמית בין גרמניה הנאצית לתנועות האסלאמיות הקיצוניות.
בין 1938 ל-1941, אל-חוסייני הצליח ליצור שיתוף פעולה הדוק בין התנועות האסלאמיות הרדיקליות למשטרו של היטלר. בשנת 1941, הוא חבר לפוליטיקאי העיראקי ראשיד עלי אל-כילאני והוביל עמו הפיכה פרו-נאצית בעיראק. לאחר שההפיכה דוכאה, אל-חוסייני יזם את הפרהוד בבגדד, בו נרצחו 110 יהודים.
לאחר מכן, אל-חוסייני נמלט לאיראן ומשם לאיטליה, שם קיבל את תמיכתו של מוסוליני בהשמדת היהודים. משם המופתי החיש את צעדיו להשיג את תמיכתו של היטלר עצמו
>> למגזין המלא - לחצו כאן
ב-6 בנובמבר 1941, דרכה כף רגלו של אל-חוסייני בברלין.
והשאר, היסטוריה מדממת...
מקורות | "המופתי של היטלר": חאג' אמין אל-חוסייני 2008 ועוד.
על איסור הסתכלות בפני אדם רשע בתמונה - לאחר התייעצות עם מורי הוראה: שמהשמטת הפוסקים נראה שהדבר אינו איסור אלא מידת חכמים, ועל פי הסבר המהרש"א שרוח הטומאה שורה על פני הרשע, יש לחלק שזה רק בצורתו ממש ולא בתמונה שאין בה חיות.