יותר משבועיים לאחר ששוחרר משבי ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה, שיר, רעייתו של קית' סגל, שיתפה אמש (שני) סיפורים מסמרי שיער על תקופת השבי הנוראה.
אביבה סיגל, היא שורדת שבי בעצמה ששוחררה בתחילת המלחמה, אמש כאמור היא נשאה דברים בעצרת בכיכר החטופים.
״אני אביבה סיגל", פתחה ואמרה, "אישתו של קית' שחזר מעזה לפני 16 ימים. ועדין אני לא נושמת כבר 500 ימים. אני יודעת מה זה להיות בעזה, אני גם יודעת מה זה לדאוג למשהו בעזה, הסבל הנוראי שם בלתי נסבל. כשהייתי חטופה לא נתתי לעצמי לרגע להרגיש, הרגש היה כל כך כואב שניסיתי לברוח במחשבות כדי בשביל לא להרגיש. 500 ימים שהחטופים לא יודעים מה יקרה מחר, האם הם יחיו או ימותו, האם יתנו להם מכות, ירעיבו אותם שוב פעם, או שהם בכלל נשכחו שם... חייבים להחזיר אותם מהגיהנום עכשיו!".
"וזה מה שקית מספר...", אביבה עברה לסיפורי הזוועות: "מתוך ה-484 ימים שהיה בעזה הוא היה חצי שנה לבד, הוא שכב על מזרון על הרצפה בחדרון קטן מאד לבד, מורעב, כשהמזון היחידי שבא לפיו זה פיתות עם עובש או כאלו שרופות, שאינן ראויות למאכל אדם. באחד הימים המחבל שהיה איתו בא אליו ונתן לו בעיטה בצלעות בשיא הכוח, ירק עליו וקרא לו יא כאלב, בלי סיבה, פשוט כי זה מה שהוא רצה לעשות. באחד הימים המחבל כיון עליו את האקדח ואמר לו עכשיו אני יורה והורג אותך".
אביבה הוסיפה: "תנסו רגע לחשוב מה הייתם מרגישים... מה הייתם עושים באותו רגע, שאלתי את קית "מה עשית שהוא עשה לך את זה"? קית אמר לי.. כלום. המחבלים הפכו את קית לכלום. כל צורך אנושי נשלל ממנו, לפעמים אפילו ללכת לשרותים. אני רוצה לאמר תודה ביום הזה לעם שלי, עזרתם לי לעבור את כל ימי החושך שהייתי בהם מאז שחזרתי מעזה. למשפחות שאיבדו את היקרים שלהם אני עצובה איתכם, מחבקת אתכם, הלוואי שזה לא היה קורה. לכל המשפחות שעדיין יש להם בן משפחה בעזה, אני כל כך רוצה שכבר תזכו להשתחרר מהגיהינום שאתם נמצאים בו".
לסיום אמרה: "אני אביבה סיגל ואתחיל לנשום באמת רק שכולם יחזרו, החיים לשיקום, החללים לקבורה. כולם כולל כולם. בעיסקה הנוכחית. ברצף. בלי עצירות, בלי גרירת רגליים ובלי לוותר על אף אחד. כי לוותר עליהם זה לוותר עלינו. עד החטוף האחרון!״
כזכור וכפי שדווח, שיר, בתו של קית' סגל, שיתפה לאחר השחרור כי אביה סיפר להם בלילה על תקופת השבי הנוראה.
לדבריה: "אתם יודעים למה אני משתפת אתכם בסיוט שלי? כי אתמול לפני שהלכתי לישון אבא שלי סיפר לנו במשך שעות סיפורי אימה".
סגל הוסיפה: "התחושה שהייתה לי בגוף הייתה כזאת שגרמה לי לרצות לנסוע עד עזה ולפרק שם אחד אחד. ואז הגיע התסכול על זה שאני לא יכולה לעשות את זה".
סגל הדגישה: "מה שאני כן יכולה לעשות זה רק לבוא בטענות למקבלי ההחלטות שלי. כי את חמאס אני לא מעניינת".
בתוך כך, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט נפגש אמש עם קית׳ סיגל, אור לוי, ירדן ביבס, אמלי דמארי, רומי גונן ואגם ברגר ששבו משבי חמאס וכתב: "לאורך המלחמה, החל מהימים הראשונים ועד היום, נפגשתי בכל שבוע עם משפחות חטופים בפגישות ממושכות וקשות אך מלאות בתקווה. המשימה להשבת החטופים עמדה לנגד עיני בכל יום מאז השבעה באוקטובר ועד לסיום תפקידי, את השבתם שמתי במקום הראשון בסדר העדיפויות לצד פירוק החמאס. גם היום נפגשתי עם משפחות חטופים - והפעם לראשונה, יחד עם היקרים להם ולנו, החטופים ששבו הביתה".
עוד הוא כתב: "בסדרת פגישות ארוכה עם החטופים ומשפחותיהם - התרגשתי לפגוש את קית׳ סיגל ששב לאשתו ובנותיו ואת אור לוי שחובק שוב את בנו בן ה-3. שמחתי לראות את החברות הקרובה בין רומי גונן ואמילי דמארי, ולשמוע את העוצמות של אגם ברגר שסוף סוף יושבת בין הוריה וחברותיה. יחד עם ירדן ביבס ומשפחתו, ייחלתי והתפללתי להשבתם המהירה של שירי, אריאל וכפיר".
"השבת החטופים", הוסיף וכתב: "היא חובה מוסרית, יהודית וציונית. זו מחויבתינו לחטופים ומטרת מלחמה מוצהרת. הערכים עליהם חונכנו וחינכנו דורות של לוחמים מחייבים אותנו לעשות הכל על מנת להשיב את כל החטופים במהרה לביתם - העדות המוחשית שאנו מקבלים בימים אלה מהשבים, מדגישה בצורה הברורה ביותר את הצורך לעשות זאת".