המרגלת מלבנון שלא ויתרה על קוצו של יו"ד | סיפורה המופלא של שולמית כהן קישיק

"ראיתי שכתבת על הרב ליכטמן שהיה הרב שלנו בביירות", אומרת בהתרגשות כרמלה, בתה של שולמית (שולה) כהן קישיק ז"ל, "אין לך מושג כמה ריגשת אותי! אנחנו היינו שכנים שלו ואני זוכרת אותו בכל ילדותי".

פעילות בקהילה היהודית

אך שולה, מלאת האנרגיה והיוזמה, לא הסתפקה בחיי נוחות. היא החלה לפעול בוועד הקהילה היהודית, לימדה עברית ויהדות, והשתמשה בביקוריה בארץ כדי להבריח ספרי לימוד בעברית לתלמידיה.

כשקיבלה לבנון את עצמאותה ב-1943, ניצלה את מעמדה כדי לקדם את ענייני הקהילה היהודית מול השלטונות, והצליחה אף להביא להכרה רשמית בשפה העברית במערכת החינוך הלבנונית.

תחילת הפעילות המודיעינית

בתה של שולמית מספרת: "נקודת המפנה המכרעת בחייה של אימי התרחשה ביום הולדתה ה-30, בדצמבר 1947, עת הוזמנה לארמון ראש הממשלה הלבנוני. מסתבר שאותו יום היה מפגש של הליגה הערבית, ושולמית הצעירה קלטה באקראי שיחה בין בכירי צבא לבנון וסוריה שתכננו מתקפה על היישוב היהודי בארץ ישראל ולצורך כך הקימו את 'צבא ההצלה' בראשות קאוקג'י".

"הם דיברו על הכחדת היהודים בארץ ישראל", סיפרה. "גופי היה על סף התמוטטות, אבל האוזניים המשיכו לקלוט את הדברים הנוראים".

המכתב המוצפן

בשובה הביתה, התפללה לקב"ה שיאיר את דרכה ויעזור לה להעביר את המידע החיוני. היא כתבה מכתב מוצפן, כביכול לבת דודתה החולה, והעבירה אותו דרך סוחר מדרום לבנון. תתארו לעצמכם שהיא כתבה על המכתב "לירושלים" ובאורח ניסי המכתב הגיע לידי שירות הידיעות של ההגנה (!) וכך החלה פעילותה כסוכנת מודיעין.

שנים של פעילות חשאית

במשך 14 שנים ניהלה חיים כפולים - אם לשבעה ילדים ומרגלת למען ישראל. היא סייעה בהברחת אלפי יהודים מארצות ערב לישראל, תוך שימוש בתושייה ותעוזה יוצאות דופן. בין מבצעיה המרתקים היה סיפור הצלת 90 ילדים יהודים מידי הבולשת הלבנונית. היא הכינה 2 אוטובוסים כדי להבריח אותם למטולה, כששמעה על מארב מתוכנן, ארגנה במהירות "תהלוכת חנוכה" עם נרות דולקים ושירי חג, למרות שהיה זה שבוע לפני החג. הבלשים המבולבלים השתכנעו שמדובר בחגיגה תמימה והניחו לילדים לעבור ובזכות זה זכו לעלות לארץ ישראל.

מבצעי הצלה נועזים

באירוע אחר, כשנעלמו 11 אנשי חברה קדישא, הלכה לבדה לפגוש את ראש המפלגה המוסלמית הקיצונית, שהיה ידוע באכזריותו. בזכות הכרתה המעמיקה של השפה הערבית ופתגמיה, ויכולתה לתבל את השיחה בהומור, הצליחה לשאת חן בעיניו. היא איימה שהיהודים לא יצביעו לו בבחירות, ולא עזבה עד שראתה את כל החטופים משוחררים.

המחיר המשפחתי

שני ילדיה הגדולים נשלחו לישראל כשהיו בני 7 ו-9, ומאוחר יותר גם בתה הבכורה. היא קיוותה להעלות את כל המשפחה, אך המשימות שהוטלו עליה והקושי של בעלה לעזוב את עסקיו עיכבו את העלייה.

תיעוד הגבורה

עזרא יכין (אלנקם) כתב ספר ייחודי המתאר את מסכת החיים המופלאה של שולמית בשם 'שירת השולמית - סיפורה של מרגלת ציונית' (ירושלים תש"ס), שם הביא את הסיפורים המרגשים, בה בעת ובעונה אחת שימשה כמרגלת ואם יהודייה, שזכתה להציל את עמה מבלי לוותר על קוצו של יוד ממצוות דתה (ראה אסתר ד' ט"ז "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי").

המעצר והעינויים

בקיץ תשכ"א (1961) נתפסה, לאחר שאחד משותפיה הסגיר אותה. כוח צבאי גדול הקיף את הרובע היהודי כדי לעצור אותה, שכן קודם לכן הצליחה להימלט במבצע נועז דרך גגות הבתים. במשך שנתיים עברה עינויים קשים - עקירת ציפורניים, תלישת שיער, מכות חשמל ושבירת שיניים. למרות זאת, לא נשברה. "אם ה' החליט שזה מה שמגיע לי, אני מקבלת את הכל באהבה", אמרה.

המפגש עם אלי כהן

בתקופת מעצרה, נפגשה עם המרגל אלי כהן. השלטונות חשדו שהשניים קשורים בגלל שם המשפחה המשותף, והיא הייתה האחרונה שראתה אותו בחיים. העינויים שעברה בניסיון לחלץ ממנה מידע על הקשר ביניהם פגעו קשות בעינה.

המשפט והמשפחה

בתחילה נגזר עליה עונש מוות, שהומתק ל-20 שנות עבודת פרך. בעלה נעצר לשנה באשמת סיוע. ארבעת ילדיהם שנותרו בביירות הפכו ל"יתומי קש". אחיה אייזיק עזב את לימודיו והחליף את אביו בחנות, ובתה ארלט בת ה-19 הפכה לעקרת הבית. הקהילה היהודית התרחקה מהם מפחד השלטונות.

נס רבי מאיר בעל הנס

חודשיים לפני המשפט אירע מה שכונה "הנס של רבי מאיר" - העד המרכזי נגדה, שותפה לשעבר שהפך לעד מדינה, מת מהתקף לב. בהיעדר ראיות מספיקות, הומתק עונשה ל-7 שנות מאסר.

חיים בכלא

גם בכלא המשיכה להאיר פנים ולעזור לאחרים. היא השכינה שלום בין אסירות, פעלה לשיפור תנאי המאסר, ואף הביאה לפתיחת מפעל תפירה בכלא. את פרקי התהילים, שידעה בעל פה, נהגה לשנן בכל הזדמנות.

יום אחד ביקשה מהכומר הנוצרי, שהיה אחראי על צורכי הדת בכלא, ספר יהודי. הכומר הביא לה עותק של ספר משלי בערבית, שנועד במקור לנוצרים תושבי לבנון.

ספר זה, וכן דף ועליו מזמור קמ"ב מתהילים שכתבה באותיות לטיניות כדי להסתיר את היותו טקסט עברי, ליוו אותה לאורך כל תקופת מאסרה.

גזיר התהילים התגלה באדר א' תשפ"ד בין המסמכים של שולמית כ-60 שנים אחרי היותה בכלא בעיתוי מצמרר המתנה לשחרור חטופי מלחמת 'חרבות ברזל'.

השחרור והעלייה לארץ

ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, שוחררה במסגרת עסקת חילופי שבויים. משפחתה הוברחה מלבנון דרך קפריסין, והם השתקעו בשכונת רחביה בירושלים. כששאלו אותה ובעלה מה הם מבקשים בתמורה לפעילותם, ענה ז'וזף: "שולה מסרה את נפשה, ושנינו נתנו ככל יכולתנו למען עם ישראל. איננו רוצים דבר, רק קורת גג בירושלים, שהיא חלום חיינו,.

הוקרה והנצחה

כהן קישיק זכתה להוקרה רבה: הדליקה משואה ביום העצמאות ה-59, קיבלה את אות יקיר הסתר מהמל"מ, את תואר יקירת ירושלים ואת אות המופת ומדליית דונה גרציה. היא הותירה אחריה משפחה ענפה, ביניהם בנה יצחק לבנון ז"ל, שכיהן כשגריר ישראל במצרים.

מורשת חיה

במהלך הביקור בביתה של כרמלה, היא מוציאה מהארון ספר ישן. "זה ספר משלי בערבית שהכומר בכלא נתן לאמא", היא מספרת בהתרגשות. "ולצידו, הדף עם מזמור התהילים שליווה אותה בכל תקופת מאסרה".

גזיר התהילים מוצג במוזיאון היהדות בהיכל שלמה, וכרמלה מחלקת העתקים של מזמור התהילים בתקווה שיסייע גם לחטופים בעזה.

הצלחתה של שולמית הייתה בזכות תמיכתו המלאה של בעלה בפועלה למען ארץ ישראל ולמען העם היהודי. בעלה ראה בפועלה כמצווה הכי קדושה.

כיכר שולמית כהן קישיק החדשה בירושלים, הנמצאת במרחק הליכה מביתה של כרמלה, תנציח את זכרה של אישה מופלאה זו, שמסרה את נפשה למען עמה ומדינתה מתוך אמונה עמוקה ואהבת ישראל.

זכו שולמית וג'וזף וגידלו דור ישרים שבעה ילדים, יפה, ברטי, מאיר, ארלט, אייזיק, כרמלה ודודי, ודור של נכדים נינים ובני נינים.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com