מהעתיקים בעולם, מהמדהימים בארצנו | מסע היסטורי קדום בנמל יפו

אחד מאתרי התיירות המדהימים ביותר בארצנו הקדושה, הוא נמל יפו, מהעתיקים ביותר בעולם.

גאונים אלו חיבבו ביותר את ארץ ישראל, ובעל ה'נפש חיה' כיהן אף בנשיאות כולל רוסיה ופולין. שני הצדיקים עלו לארץ באוניית נוסעים פשוטה במחלקה שלישית, למרות שהביאו באמתחתם סכום אדיר של עשרת אלפים רובל למען עניי ארץ ישראל.

לאחר שירדו ליבשה, החל הגאון מקוטנא ר' יהושעל'ה לרקוד בהתלהבות גדולה, עד כדי שהערבים שהיו במקום פרצו בצחוק גדול.

הפראים והצעקות הגדולות

ר' יהושעל'ה פנה לאנשי סביבתו בשאלה: "למה הפראים האלה מרעישים בצעקות פראיות?".

"הערבים", הסבירו לו אנשיו, "מתפלאים על השיגעון שלדעתם אחזו לאותו רב זקן שהורידו זה עכשיו מאניה".

ערביי ארץ ישראל מחוננים ברוח הקודש

ענה להם ר' יהושעל'ה בשמחה: "גם הערבים בארץ ישראל מחוננים ברוח הקודש ויודעים שאני משתגע משמחה שזכיתי לדרוש על אדמת ארץ הקדושה".

בהמשך דבריו, ביאר הגאון מקוטנא לתלמידיו בעודם עומדים על אדמת יפו, על נבואת יואל שמתקיימת לנגד עיניהם: "אַל-תִּירְאִי, אֲדָמָה; גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי-הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת" (יואל ב כ"א) וכן: "וְהָיָה אַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי עַל-כָּל-בָּשָׂר, וְנִבְּאוּ, בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם; זִקְנֵיכֶם, חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן--בַּחוּרֵיכֶם, חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ, וְגַם עַל-הָעֲבָדִים, וְעַל-הַשְּׁפָחוֹת, בַּיָּמִים הָהֵמָּה, אֶשְׁפּוֹךְ אֶת-רוּחִי", (יואל ג א ב).

"נבואת יואל", הסביר הגאון מקונטא, "התקיימה אף על שכנינו, ואין קץ לשמחתי שזיכני השם יתברך לעלות ארצה".

המשגיח הצדיק ר' אריה לוין בנמל יפו

המשגיח הצדיק רבי אריה לוין שעלה לארץ ישראל באדר תרס"ה (1905) השאיר לנו תיאור על נמל יפו ועל קשיי העלייה: "על הספינה סבלתי מאוד כשאני יהודי יחיד בין מאות רוסים אשר נסעו להשתחוות על קברו של 'אותו האיש'".

"ביום א' בהשכמת הבוקר הגענו ב"ה לשלום לחוף יפו ת"ו, והנה בראותי  מרחוק את ארץ הקודש אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם אשר זיכני השי"ת להיכנס לארץ אבות"

וממשיך וכותב:

"שכחתי כל הייסורים, וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני  עד אין קץ. ועיני זלגו דמעות מאין הפוגות, כי זכיתי ברחמי שמים להיכנס לאה"ק ת"ו אשר עליונים ותחתונים מפים לראותה  ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכך רגלי על אדמת הקודש".

הצדיק ר' שמחה מזאלזיץ בנמל יפו

הגה"צ רבי שמחה ב"ר יהושע שהיה מגיד מישרים בעיר זאלזיץ מחבר הספרים "נטיעה של שמחה" ו"לב של שמחה" ביומנו שפורסם לימים כספר 'אהבת ציון' עלה לארץ ישראל בשנת תקל"ז (1777), ביחד עם תלמידי הבעש"ט, ומיומנו אנו למדים על קשיי העלייה באותם השנים.

מסתבר שערביי יפו התפרנסו מהובלת הנוסעים מהאוניות הגדולות שאינם יכולים להיכנס לנמל הזעיר, ולכן אלו הגיעו בסירות קטנות וכך העבירו את הנוסעים לעבר הנמל.

דע עקא שלפעמים הנוסעים הובלו בכוח, כפי שמתאר ר' שמחה בשפתו הציורית:

"באו הערבים מיפו בספינות קטנות במרוצה אל הספינה להוליך את הנפשות עם המטלטלין מן הים ליבשה, והיו חוטפין את הנפשות כמו שבוין, וכל הקודם זכה, וצריך ליתן להם בעד הליכה זו מה שליבו חפץ... ורצו לחטוף גם אותנו והיינו מתחבאין... בחורין ובסדקין והיינו צועקים עכא! צאידא! ר"ל שאנו נוסעים לעכו ואל צידון ולא ליפו. ורצו להכות אותנו לעבור בעל כורחינו, והקב"ה מצילינו מידם".

ר' דב כהן בנמל יפו

כפי שאירע לר' שמחה יהושע מזאלזיץ  אירע לר' דב כהן חמיו של רבי יהודה עדס, במתאר זאת בספרו 'וילכו שניהם יחדיו' שעלה לארץ בשנת תרפ"ו (1925). הוא ואמו בדרכם לארץ נאלצו לקפוץ מהאונייה הגדולה לסירה קטנה שתוביל אותם אל שפת הנמל.

הרבי ממונקאטש בנמל יפו

חמש שנים אחריו בשנת 1930 (תר"ץ), האדמו"ר ממונקאטש חזר ממסע בא"י דרך נמל יפו. בספר 'מסעות ירושלים' נמסר לנו תאור הירידה לאוניה:

"באנו לעיר הקודש יפו... ירדנו לספינה קטנה ההולכת ע"י מלחים בידים לנהלינו עד האוניה הגדולה העומדת בלב ים, אשר אי אפשר לה לבוא על שפת הים עד החוף, מחמת גובה צורי החלמיש והסלעים שבתוך הים, זולת ספינות הקטנות העוברים לאט לאט גם בלב ים הסוער, והמה מתנוענים עם האנשים שבתוכם הילך והילך... ובהתקרב אליה, והנה סולם מוצב תלוי ועומד יוצא דופן מהספינה הגדולה, עולים ויורדים בו בחיפזון ובבהלה, בסיועת ודחיפת מלחי הספינה וערבים שחורים, גם אנחנו והמתלוים עמנו עלה נעלה על ידי הסולם להאניה הגדולה 'קארנארא'".

ספר 'מסעות ירושלים' בא לתאר לקוראיו על קדושת המסע של הרבי ממונקאטש לארץ ישראל, ועל הערצה הגדולה לרבי, וכך ממשיך התיאור:

"ובני ירושלים שבאו ללות את הרבי, ערבה להם השעה, עוד להתענג בתענוגים עם רבינו ולהינות מזיו שדי תבונותיו, וגם הוא התעלס עמהם באהבים בעמדו על הגבול שבין א"י לחו"ל, עד שהקול מרב החובל.. ובא לסימן נדנוד הנסיעה, ואז המתווים החרדים הצנועים מושכים את ידיהם בברכת פרידה לשלום, וירדו מהאוניה הגדולה מרוב געגועים".

בני ירושלים צווחים בקול מר וצורח

ממשיך ספר מסעות ירושלים:

"ואנחנו עמדנו בירכתי הספינה הגדולה מבחוץ, המה נשאו קולם ישאו מנהרות דכים, כמו בת קול יוצא מלמטה מן המים מר צורח שהמס את לבבינו... דברי זעקתם הללו שקראו אלינו ממעמקים ממצולות ים ירדו חדרי בטנינו והצטינו במוחינו כאילו באו מים עד נפש...".

הנרי בייקר טריסטראם: יפו עיר קדושה יותר מביירות

הנוסע הנכרי הנרי בייקר טריסטראם סובב בארץ ישראל בשנת 1863-4 (לספירה הנ'), ועל שמו מכונה ציפור הטְרִיסְטְרָמִית. נותר בידינו תאור מופלא פרי ידו על נמל יפו, לעומת נמל בירות בירת מדינת לבנון.

"שררו על הרציף סדר ושיטה שהעידו על רגילות במסחר ובסדר המערבי, ניגוד בולט למראה עיני בשעה שעליתי לפני שש שנים על רציף העיר הקדושה יותר  יפו. שם השלכנו עוגן לשעות אחרות, וטולטלנו על גבי נחשול אדיר שהתנפץ בכוח אל החוף ומנע כל ניסיון להוריד את סירת ספינתינו המימה. לבסוף הובענו בסירת משא שטוחה, אשר הונהגה במאמץ כלשהוא אל החוף על רכסי המשברים, וכשהגענו למים שקטים יותר מעבר ללשונית צרה, נמצאנו פתאום מתחת לפיגום של מרישים שהזדקר לתוך הים, על המרישים הצטופף המון ערבים שחומים, מעורטלים למחצה.

"טרם היה סיפק בידינו לחשוב כיצד נעלה ליבשה, וכבר זרועותי וכתפי מעלה: הורמתי כחבילת סחורה, רגלי נתפסו מיד אף הן כמו זרועותי, וכך הועברתי מיד ליד. לא יכולתי להתעשת, כי כל אחד השתוקק להיות בעומסים, ולתבוע אחר כך את חלקו בבקשיש של הכואג'ה: ותוך זמן קצר משנדרש לסיפורי מצאתי את עצמי מוטל על הרציף של יפו, כשדעתי בדוחה עלי במקצת מרושם כניסתי הבלתי מכובדת לארץ כנען".

• להזמנת סיורים והרצאות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום תיירות והיסטוריה, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com. תוכלו לחפש את 'ישראל שפירא' בערוץ יוטיוב ובשאר הרשתות החברתיות...