בכתבה הקודמת הבאנו את סיפורים של התובעים, בהם תושב מודיעין עילית שניצח בתביעה מול חברת קווים ע"ס 14,000 שקל. החרדי שעל כל חיסור אוטובוס קיבל 200 שקל והלקוחה שעל 8 מקרים זכתה בחמשת אלפים שקלים. הפעם, שוחחתי עם אברך חסידי שתבע וניצח אך בכל זאת טוען שלא היה שווה את הזמן והכוחות שהשקיע, מנגד, יש מי שטוען שמטרת התביעה היא לאו דווקא הרווח הכספי אלא השינוי שהיא עשויה להוביל.
אני משוחח תחילה עם עדן רונן מארגון "15 דקות" - ארגון צרכני התחבורה בישראל, שהחזון שלהם הוא "שיהיה אפשר להגיע לכל מקום בתוך העיר ב15 דקות".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"׳15 דקות׳ הוא ארגון המקדם תחבורה נגישה, משופרת, ירוקה וצודקת יותר לתושבי ישראל, כפי שראוי שיהיה במדינה מתקדמת. אנחנו מייצגים את ציבור הנוסעים ופועלים למענו מול המדינה והרשויות המקומיות, בכדי להגדיל את אפשרויות ההתניידות שהן חלופה לרכב הפרטי, וכן להביא לכך שהתחבורה הציבורית תהיה אלטרנטיבה ראויה לרכב הפרטי, וזאת באמצעות קיצור זמני הנסיעה בתח״צ, שיפור והוספת שירות, שיפור נוחות וקישוריות בין אמצעי התחבורה השונים ועוד".
את יכולה לתת לי דוגמאות לדברים שעשיתם והצלחתם?
"כן, יש המון שינויים קטנים וקטנים שהצלחנו לעשות כשכמובן הרבה נעשה בשיתוף פעולה עם תושבים וגופים מקומיים. הנה דוגמאות, לאחר מאבק ממושך שלנו - החל מנובמבר 2015 התאפשרה עליית נוסעים מכל דלתות האוטובוס, מה שחוסך כרבע שעה מכל נסיעה.
"יש את תוכנית "מהיר לעיר" שבו בעקבות קמפיין שנמשך שלוש שנים ולחץ בלתי פוסק שלנו, 17 רשויות מקומיות בגוש דן חתמו על תכנית "מהיר לעיר" - תכנית שתוסיף לגוש דן, בו נפח התנועה הגדול ביותר, כ-300 ק"מ של נתיבי תחבורה ציבורית.
"אנחנו גם נטלנו חלק במאבק בשינוי הזכיינות של סיטיפס בירושלים, הכנסת הרב קו במוניות השירות וכמובן הנושא שעליו אתה עושה את הכתבה שלך, ליווי בתביעות קטנות. יש כמה עשרות תביעות קטנות נגד מפעילי תחבורה ציבורית שהוגשו בליווי אוניברסיטת תל אביב ומוקד '15 דקות' – כולן הסתיימו בפיצוי לנוסעים!".
עד כמה פשוט תהליך התביעה?
"תראה, זה תהליך, אבל אנשים שעושים את זה, זה לא בהכרח בשביל הכסף, זה בשביל לגרום לשינוי. אני קוראת לכל אחד ואחת שאכפת לו, להיכנס לאתר שלנו, יש מצגת מסודרת על התהליך. צריך לזכור, שהתביעות הם לא המטרה, אנחנו לא נלחמים בחברות הציבוריות, אנחנו בעדם, ולפעמים תביעה היא הדרך להגיע לתחבורה ציבורית טובה יותר".
אז עד כמה כסף ניתן לתבוע? גובה הפיצוי משתנה ממקרה למקרה, ע"פ המדור המשפטי באתר 15 דקות, ניתן לתבוע נזקים בשני מישורים עד סכום מקסימלי של 33,400 ש"ח כאשר הסכום צריך להיות הגיוני ולא מופרז.
ניתן לתבוע על נזק כספי – למשל אם נאלצת לקחת מונית במקום אוטובוס, איחרת לעבודה והפסד השעות השפיע על המשכורת שלך או נגרמה לך הוצאה אחרת. לצורך הוכחת הנזק יש להציג ראיות כמו קבלה מהמונית, שיחה עם שירות הלקוחות של הנתבעת וכדומה. בנוסף לנזק הכספי ניתן לתבוע על נזק לא כספי, כלומר עוגמת הנפש שנגרמה, מטרד, אי נוחות וכדומה, מה שנקרא “עוגמת נפש”. הבעיה היא, שלא מדובר בסכום כספי מוגדר (כמו עלות מונית או כרטיס להופעה לדוגמא).
על כן מומלץ לפעול באופן הבא:
להצטייד בעדות שתומכת בטענות. למשל, אדם שנכח באוטובוס בזמן שנהג התנהג כלפיך באופן משפיל, תיעוד של שעת הגעת האוטובוס אל מול השעה בה הוא היה אמור להגיע, הקלטה של שיחות אל מול מוקד השיחות של חברת האוטובוסים ותשובות המוקדנים, וכיו”ב.
לתאר בפירוט ממה נובעת עוגמת הנפש. למשל, אם מתואר באיחורים חוזרים ונשנים של קו האוטובוס שגורמים לאיחור לעבודה ולאי נעימות אל מול המעביד או איחור משמעותי של אוטובוס ביום חם במיוחד או גשום או קו אוטובוס אחרון שלא הגיע, וכיו”ב.
ככלל, רצוי להיות ברורים ומפורטים ככל הניתן בתיאור שמוצג לבית המשפט, כדי שיוכל להבין ולהזדהות עם עוגמת הנפש שנגרמה. מאחר והדוגמאות לעוגמת נפש הן רבות ושונות ומאחר ולא פשוט לקבוע איזו סכום ניתן לדרוש כפיצוי. בהמשך מצורפות דוגמאות למקרים שהגיעו לבית המשפט ושל סכומי הפיצוי שנקבעו (שעל פי רוב, ובהתאם לנסיבות המקרה, נעים בין 500 ל-2,000 ש”ח).
והנה דוגמאות שקרו, על נזקים כלכליים, עוגמת נפש וסכומי הזכייה:
1. במקרה שהנוסעת איחרה לתור שנקבע לה במרפאה, המתינה בשמש ובזבזה זמן רב - היא קיבלה פיצוי של 3000 ש"ח.
2. הנוסעת נאלצה לשכור מונית לצורך הגעתה הביתה, היה יום גשום והיה לה ציוד רב - קיבלה פיצוי של 1,158 ש"ח.
3. הנוסע, אשתו ושלושת ילדיו נאלצו לשכור מונית ליעדם - קיבלו פיצוי של 500 ש"ח.
4. הנוסע חיכה לאוטובוס בשעה שפורסמה בלו"ז הרשמי, נאלץ לחזור לביתו והפסיד יום לימודים - קיבל פיצוי של 750 ש"ח
5. הנוסע ומשפחתו איחרו לחתונה כי נאלצו לקחת אוטובוס אחר - קיבלו פיצוי של 4,500 ש"ח.
6. קבוצת מטיילים חיכו 5 שעות לאוטובוס ולאחר שלא הגיעו הזמינו הסעה פרטית - קיבלו פיצוי של 1,200 ש"ח.
7. האוטובוס הקדים לצאת ומספר נוסעים פספסו אותו - קיבלו פיצוי של 800 ש"ח.
8. הנוסעת שאלה את הנהג למה איחר והוא ענה לה בגסות עד שלבסוף החליטה לרדת מהאוטובוס - קיבלה פיצוי של 5,500 ש"ח.
9. הנוסע צלצל בפעמון וביקש לרדת, הנהג לא הסכים והנוסע נאלץ לרדת 3 תחנות רחוק יותר - קיבל פיצוי של 1,500 ש"ח.
10. הנוסעת שאלה את הנהג למה איחר והוא ענה לה בגסות עד שלבסוף החליטה לרדת מהאוטובוס - קיבלה פיצוי של 5,500 ש"ח.
דוגמה למקרה של אדם שתבע אך למפרע מתלונן על התהליך, הוא אברך חסידי החפץ בעילום שמו.
תחילה אשאל אותך כאברך חסידי, שאלת רב לפני התהליך?
"כן ודאי, קיבלתי ההיתר ללכת לבית המשפט מהרב הגאון ר’ שמואל דוד גרוס אב”ד רבני הקריות באשדוד, לדבריו הנימוק שהחברה התחייבה בחוזה שלה למדינה לקחת את בית המשפט כבורר מוסכם לאכיפת החוזה שלה עם הציבור".
אז על מה ולמה תבעת?
"אני תבעתי על 2 מקרים חריגים שנהג לא עצר בחלק גדול מהתחנות. תבעתי כי הרגשתי שליחות ציבורית. ממש כך. אני רוצה שהנהגים והחברות ידעו שאם הם מזלזלים בנו הם יקבלו תביעה. המציאות היא שמנצלים את הציבור שלנו לרעה. כמו במקרה שלי שהנהגים פשוט לא עצרו בכל התחנות מה שהוכח גם בדו"ח של בית המשפט".
ספר לי מה עשית, מה התהליך?
"דבר ראשון פניתי למשרד התחבורה, יש כתובת מייל של תלונות הציבור שם צריך לשים את כל הפרטים, הם תמיד שולחים הודעה שהם עוקבים גם בלי פניות הציבור ושהם יטפלו אבל כדאי בכל אופן להתלונן, ככה הם קונסים את החברה בחמשת אלפים שקל. כדאי שאנשים ידעו את זה.
"אחר כך ניגשים להגיש תביעה. אפשר דרך האינטרנט. יש אתר נט המשפט, צריך קודם כל להזדהות עם הפרטים. זו הזדהות ראשונה שטובה לכל המשרדים הממשלתיים. ואז מגישים כתב תביעה שאפשר להשיג בכל מיני מקומות, מתארים את הנזק וצריך להוסיף כמה שיותר קבלות ותיעוד מהנזקים שקרו לכם, כמו אם לקחתם מונית וגם כמה שיותר הוכחות לסיפור. מצרפים את כל זה למסמך ופותחים תיק. בדרך כלל זה תביעות קטנות שלמיטב ידיעתי דנים אותם בימי החופש.
"בכתב התביעה כדאי לצרף בקשה מבית המשפט שיורה לחברה להגיש דוחות מיקומים, רואים שם הכל, אם נסע, מתי נסע ואפילו אם עצר או לא פתח דלת. החברה מצידה תגיש כתב הגנה תוך 30 יום, הם כמובן יכחישו ויגידו מי אמר שהוא היה בתחנה וצריך לנסות להוכיח אבל לא צריך להיבהל, פשוט להיות רגועים.
"במקרה שלי גם כשהם ראו שהנהג עשה מסלול של 30 דקות בעשר דקות הם הראו את העצירות במעברי החציה כאילו שזה היה תחנות. אחרי שהוכחתי את דברי לבית המשפט, השופט התרשם ע"פ הדוחות שהצדק איתי, שזה לא יתכן שב-2 דקות הוא עבר 12 תחנות. אין דרך בעולם שלקח לו 5 שניות בין תחנה לתחנה. במהירות כזו הוא אפילו לא יכול לראות אם יש נוסעים.
"אז בית המשפט קיבל את הטענה אבל למרות שתבעתי 5,000 שקל הוא אמר שזה נזק מופרז, למרות שאמרתי שנפגע לי האמון בתחבורה הציבורית, בית המשפט לא התרשם. גם לא מהקושי לאזרח להגיש תביעה שלוקחת הרבה זמן. לצערי בית המשפט לא הבין את המצוקה ופסק 2,100 ש"ח שזה לא סכום שיגרום לחברה להשתפר ובעיני גם לא מצדיק את כל הטרחה.
"אפשר לסכם בקצרה שהתביעה לבית המשפט טובה, אבל הסכומים מצחיקים במיוחד כמו במקרה שלי שמדובר במקרה קיצון שהנהג לא עצר בכל התחנות, בעיניי זה לא מספיק טוב".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אז נכון, הפיצויים הכספיים, במרבית המקרים, לא באמת שווים או מצדיקים את הטרחה שבהגשת תביעה - אבל, וזה אבל חשוב, תחשבו מה היה קורה אם החברות היו מקבלות תביעה על כל בעיה שלהן מול הלקוחות, לא רק על איחור כזה או אחר, אלא על כל בעיה - ברי לי שהן היו מתנהלות אחרות.
אז אולי, בשבילנו, ובשביל כולנו, באמת מתוך אכפתיות ציבוריות, כדאי יותר להשתמש בכלי הזה.