המדינה היהודית הוקמה בנס, אך עתה כ-70 שנה לאחר היוסדה, וויכוח נוקב מתקיים בתוך החברה בישראל, בין אלו שרצו לשמור על הייחודיות של המדינה היהודית, ובין אלו ששאפו להעניק לה אופי של מדינה אוניברסלית ככל המדינות, כאשר הוויכוח התלהט ומנהיג המדינה משך לכיוון האוניברסלי, פרץ מרד עממי נגד המנהיג.
במהלך המרד, טבחו המנהיג וצבאו באלפי אזרחים יהודים, ואלו מצידם פנו למעצמות זרות בבקשה שיתערבו ויסירו את המנהיג הרצחני מכיסאו, המנהיג הצליח להחזיק מעמד, אך לקראת מותו ביקש מממלאת מקומו בכס ההנהגה כי תעצור את מלחמת האחים האיומה, זו אכן עצרה, ושנות שלטונה זכורות כשנים רגועות יחסית במדינה, אך לאחר שגם היא פינתה את מקומה, חודשה מלחמת האחים, המעצמה העולמית פלשה במלוא כוחה וחיסלה את המדינה היהודית.
רק אלפיים שנה מאוחר יותר קמה לתחייה מדינת ישראל.
המדינה היא כמובן מדינת החשמונאים, והמנהיג הוא המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. המעצמה היא רומא האדירה, שניצלה את מלחמת האחים היהודית וכבשה כמעט ללא התנגדות את המדינה היהודית, מאה שנה מאוחר יותר החריבה את בית המקדש והגלתה את היהודים מירושלים.
ההיסטוריה של ממלכת החשמונאים מתועדת היטב בספרי היסטוריה ובעיקר על ידי יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), אך נדמה שאין צורך ללמוד אותה לעומק, מספיק להתבונן על קורות מדינת ישראל של ימינו, ולראות איך -כמאמר הקלישאה- ההיסטוריה חוזרת על עצמה.
אמנם מתקפת החמאס הרצחנית "שיבשה" לעת עתה את הוויכוח על "ההקפות" ברחובות תל אביב, או את פסילת בג"ץ את החוק המבטל את "עילת הסבירות", אך אנו נוטים לשכוח שערב המלחמה, הצעות לחלוקת מדינת ישראל לאוטונומיות, קנטונים, או ישויות נפרדות, צברו פופולריות, ומלחמת אחים מילולית סערה ברחובות וברשתות החברתיות, ואיימה לגלוש לאלימות פיזית.
עם פרוץ המלחמה, נדמו הקולות בתוך המחנה, והאיבה כולה הופנתה אל עבר המרצחים שמעבר לגדר עזה הפרוצה, אך בשלב בו אנחנו מצויים כיום, נדמה כי שוב רוחשים קולות עכורים ומתסיסים בהאשמות הדדיות, וספק רב אם בתום המלחמה אותם הקולות לא יתפרצו לכדי מהומה אדירה שתשטוף את המדינה כולה. מלחמת אחים.
לפרקים הקודמים בסדרה:
ביחד ננצח?
אך כדרכנו על מנת לבחון ולהבין יותר טוב את ההווה, נשוב אל העבר. על פי מקורותינו, כבר בפעם הראשונה בה הופיעו בעולם צמד אחים, התרחשה מלחמת אחים. וכך קין והבל שהיו יכולים לחלוק בינם את כל העולם, נקלעים למריבה המסתיימת במותו של הבל.
בכל חומש בראשית בכל פעם כשמסופר על אחים, יש בינם מתח רב, שלא לומר מלחמת אחים. אך אם נדלג במהירות אל הפעם הראשונה בה מוקמת ממלכה יהודית בארץ ישראל, נגלה שבדיוק 75 שנה אחר היוסדה של הממלכה המאוחדת בימי שאול ואחר כך דוד ושלמה, התפרקה הממלכה בעקבות מלחמת אחים, היה זה בימי רחבעם וירבעם. במקום ממלכה עשירה ומאוחדת נותרנו עם שתי ממלכות מסוכסכות ויריבות.
חלפו עוד כשש מאות שנה עד שכוננה מחדש ממלכה יהודית מאוחדת בארץ ישראל, הלא היא ממלכת החשמונאים, שאת סופה תיארנו בפתח המאמר, כמובן גם היא התפרקה ונכבשה בעקבות מלחמת אחים, ושוב אנו עדים לממלכה יהודית שלא מצליחה להגיע לשנתה השמונים.
כאז כן היום
כאמור חלפו 2000 שנה נוספות עד ששוב קמה מדינה יהודית מאוחדת בארץ ישראל, ונראה כי שוב עם לקראת הגעתה לגיל הגבורות-שמונים, היא ניצבת בפני סכנה קיומית שתחילתה מבית וסופה מבחוץ.
בשנים האחרונות היסטוריונים ועיתונאים שמו לב לעובדה המוזרה הזו בתולדות ישראל ועסקו בה, להלן רשימה קצרה ולא ממצה:
- תנועת הרבעון הרביעי – ד"ר יואב הלר
- המפלה החמישית – פרופ' דוד פסיג
- יהודים פעם שלישית (סרט) – רינו צרור
כל אחד מהם מנסה לנתח בדרכו את הגורמים להתפרקות החברה הישראלית, ולעורר את המודעות הציבורית לסכנה האורבת למדינת ישראל.
איך מדינות מזדקנות?
בדרך כלל כאשר מדינות נוסדות, הדבר כרוך במאבקים, אשר כדי לשרוד ולנצח אותם דרושה מידה רבה של אחדות בין אזרחי המדינה החדשה, ערב-רב הגלויות שהגיע ארצה עם כינונה של מדינת ישראל, לא דיבר את אותה השפה, לא לבש את אתם הבגדים, לא אכל את אותם המאכלים, ולא האמין באותם הדברים. משימה משותפת אחת עמדה לנגד עיניו: לשרוד כעם בארץ ישראל, מתוך הבנה כי כל מקום אחר בעולם אינו בטוח מספיק עבורו.
מייסדי המדינה כדוד בן גוריון וחבריו הבינו כי הבדלי התרבות העמוקים בין אזרחי המדינה הצעירה לא יאפשרו לה לשרוד לאורך זמן רק בעזרת המלחמה המשותפת מול שונאינו, לכן ניסו להקים כור היתוך, שיפעל לצמצם ואפילו להעלים את ההבדלים בין המגזרים השונים.
כור ההיתוך שבן גוריון חלם עליו כשל במובנים רבים, אך גם רשם ניצחונות לא מועטים, ניצחון אחד משמעותי הוא נחל בתחום השפה, כיום רוב מוחלט של אזרחי המדינה דוברים את אותה השפה, עברית. אך כור ההיתוך לא הצליח להעלים לחלוטין את פערי התרבות בין העולים מארצות האסלאם, ובין העולים מאירופה, גם אם ההבדלים בינם צומצמו באופן יחסי בשנים האחרונות, בפרט במגזר הכללי, עדיין ניתן לזהות הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות הללו, גם ביחס שלהם אל הדת, המזרחיים מזוהים כקרובים יותר אל המסורת מאשר יוצאי אירופה, גם מבחינת הפיזור הגיאוגרפי, ערי הפריפריה עדיין מאופיינות בנוכחות משמעותית יותר של יוצאי ארצות האסלאם. כמו גם מבחינת השיוך הפוליטי, לכולם ברור באיזה צד של המפה הפוליטית יש דומיננטיות לעדות מסוימות.
אז מדוע תהליך גיבושה של החברה במדינת ישראל נתקל בקשיים? לא אלאה אתכם בתיאוריות סוציולוגיות מורכבות, אך בפשטות ניתן לתאר כי בתהליך ההתפתחות של כל חברה או מדינה -ובכלל זה מדינת ישראל- יש בדרך כלל כמה שלבים:
- שלב החירום – בו כולם מתגייסים למען הצלת הפרויקט המשותף – מדינה יהודית.
- שלב ההקמה והביסוס – בו מתגייסים אזרחי המדינה לבסס את ההישג. ערים נבנות ותעשיות מתפתחות ומתבססות.
- שלב הנינוחות – בו ההישג הנדרש -הקמת מדינה- כבר הושג ואבד להט ההקמה, האידאולוגיה והממלכתיות מתפוררת ומחליפה אותה אינטרסנטיות וסקטוריאליות.
- שלב הניוון – בו התהליכים הקודמים גורמים לקריסה של החברה והתדרדרות למלחמות פנימיות, המחריבות את המדינה, מאפשרות לאויביה לנצח אותה, עד למצב בו ניצולי הקטסטרופה, חוזרים אל השלב הראשון בתהליך, שלב החירום.
כל שלב בתהליך נמשך על פני דור כ-25 שנה, וכך מוצאת מדינת ישראל את עצמה בעשור השמיני לקיומה כאשר היא סובלת ממחלות זקנה המאיימות לפרק אותה מבפנים.
קורי עכביש או קורי ברזל
באופן מפתיע גם מעיניי אויבינו לא נעלמה "קללת העשור השמיני", אולי היה זה נאום של נתניהו ב-2017 על כך שאף ממלכה יהודית לא שרדה כאן למעלה מ-80 שנה שהסב את תשומת ליבם לעניין, ואולי אלו חושיהם המחודדים למתרחש בתוככי החברה בישראלית.
בנאום שנשא לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת תש"ס-2000 אויבנו מצפון, נסראללה, כינה את מדינת ישראל מדינת ״קורי עכביש״, תוך שהוא מזהה את חולשתה של ישראל באוסף התרבויות השונות שהיא מכילה בתוכה, ובכך שלמרבית אזרחיה שורשים מועטים -יחסית- בארץ, וכך הוא עודד את הפלסטינים להמשיך ולהיאבק במדינת ישראל, למרות עוצמתה הצבאית:
"באפשרותכם לאלץ ולכפות על הפולשים הציונים לחזור אל המקומות שמהם הם באו. תנו לפלאשה (בני העדה האתיופית) ללכת לאתיופיה, וליהודים הרוסים לחזור לרוסיה. הבחירה היא שלכם, המודל נמצא ממש מול העיניים שלכם. התנגדות כנה ורצינית יכולה לעורר מחדש את השחר והחופש. האחים שלנו הפלסטינים האהובים, אני אומר לכם: ישראל הזו, שבבעלותה נשק גרעיני ומטוסי המלחמה החזקים ביותר באזור, נשבע באללה, היא למעשה חלשה יותר מרשת קורי עכביש..."
גם מנהיגה הרוחני של איראן האייתוללה חמינאי "התנבא" על קיצה של מדינת ישראל לפני שנת המאה לקיומה, בנאום ב-2015 אמר המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי כי ארה"ב –"השטן הגדול" – גרועה מן השטן.. ח'אמנאי הדגיש כי ישראל לא תוסיף להתקיים בעוד 25 שנה וכי גם עד אז לא תהנה מרגע של שקט.
לאור דבריו הוצב ב-2017 ב"יום ירושלים הבינלאומי" בכיכר פלסטין שעון דיגיטלי המונה את ימיה לאחור של ישראל עד לקיצה בשנת 2040, על השלט מסביב לשעון נכתב בפרסית, ערבית ואנגלית: "זה מספר הימים שנותרו להשמדת ישראל, המשטר הציוני לא ישרוד את 20 השנים הקרובות."
(התמונה והתרגום באדיבות אתר ממרי)
גם דובר חמאס משתמש במה שמכונה "קללת העשור השמיני" בדברי התעמולה של הארגון, וגם ברשתות החברתיות בערבית זיהו את קריסתה הצפויה של מדינת ישראל מתוך מאבקים פנימיים בעשור השמיני לקיומה.
אך אויביה של ישראל אינם מסתפקים בנבואות זעם על קיצה המתקרב, ובשנים האחרונות אנו עדים להתפשטות תופעת "סוכני כאוס" ממדינות אויב, שתפקידם להתחזות לישראלים ולהפיץ "פייק ניוז" מסכסך ברשתות החברתיות, במטרה להלהיט את שיח הפלגנות הפנים-ישראלי. בעוד ארגונים ישראלים מנסים לאתר את אותם "מרגלים דיגיטליים", ישראלים רבים אינם מודעים לכך ומשתפים מידע סכסכני שמקורו במדינת אויב. לאחר פריצת המלחמה הנוכחית התגברו והתרחבו הניסיונות הללו.
אז מה עושים?
קשה שלא לקבל את ההנחה שהשסע הפוליטי והחברתי העמוק שאפף את החברה בישראל בשנת תשפ"ג, תרם להחלטת חמאס כי זו השעה הנכונה להתקיף את "האויב הציוני", כאשר הקיטוב הפוליטי מתדרדר ממאבק על הנהגת המדינה, למריבה על מחיצה בכיכר בתל אביב המאיימת לקרוע את העם, היה זה סימן עבור חמאס כי זו שעת כושר לתקוף את מדינת ישראל שנראתה כסובלת ממחלה אוטואימונית.
כמו כן סביר להניח כי מנהיג חמאס סינוואר המכיר היטב את החברה הישראלית מימי שבתו בכלא, ציפה ואף עדיין מצפה שהמאבקים סביב ניהול המלחמה ושחרור החטופים יעמיקו את הקרע בחברה הישראלית, ולא יאפשרו לצבא להילחם כשורה. יתכן והתאכזב מרוח הלכידות וההתמסרות שאפפה את הרחוב הישראלי בשבועות הראשונים למלחמה, יתכן ולא הבין כי בהתקפתו הרצחנית דווקא יעורר את אותה הלכידות מול האויב החיצוני. יתכן ולולא ההתקפה הרצחנית מדינת ישראל הייתה מתדרדרת מאליה למלחמת אחים.
כל זאת מוקדם לקבוע בוודאות, אך דבר אחד ברור, הפלגנות והקיטוב הפוליטי בישראל מסכנים את המשך קיומה מבית, ומעודדים את אויביה לתקוף אותה מחוץ.
במדינת ישראל בת ה-76 הצורך בהרגעת המחלוקות הפנימיות, כבר איננו מותרות או ציווי מוסרי\רוחני נעלה, אלא צורך קיומי בסיסי. מה אנחנו יכולים לעשות בקשר לזה?
- לא להיגרר לשיח מפלג ויהי מה.
- לא לאפשר למנהיגות פוליטית לפלג בינינו, ולנסות לנטרל כל גורם מפלג מימין ומשמאל.
- להיות נכונים לפשרות שיאפשרו לנו להמשיך לחיות יחד, וכמו שאומר הפתגם:
"אם לא נהיה תלויים זה בזה נהיה תלויים זה ליד זה"
ובגאולת ישראל השלמה, ננוחם.