אבי שושן, דובר בית החולים איכילוב, הודיע היום (שלישי) על עזיבתו את תפקידו. זאת לאחר שיוכבד ליפשיץ, החטופה ששוחררה מרצועת עזה לפני כחודש, העניקה ראיון מבית החולים שגרם נזק עצום להסברה הישראלית ועורר סערה רחבה.
"למעלה מ-13 שנה היה לי העונג והזכות לשרת כאן כדובר וחבר הנהלת המרכז הרפואי", כתב שושן במכתב ששלח לעובדי בית החולים. "אלו היו השנים החשובות, המעצימות והמרתקות בחיי המקצועיים. כשאני מסתכל אחורה, אני לא יכול לזכור את כמות האירועים, הסיפורים, הכותרות והדמעות שהייתי שותף להם".
עוד כתב והסביר: "איכילוב הוא המקום שבו הכול קורה וכדובר, ניהלתי אינספור אירועים, משברים תקשורתיים, פעילויות דוברותיות ושיווקיות והייתי שותף לרגעים הגדולים בהיסטוריה הישראלית בעשור האחרון. בעשר בבוקר בשבעה באוקטובר כבר הייתי כאן בחדר הטראומה ומאז בחודש הראשון של המלחמה, דוברות בית החולים בראשותי ניצבה כתמיד בחזית.
"עשיתי כל שביכולתי לתת את המענה המקצועי והאנושי הטוב ביותר ואני אקח איתי מהימים הללו את החיבוק החם של הפצועים והמשפחות שהודו לי על התמיכה והתקווה שהצלחתי להעניק להם בימים שחורים אלה".
לדבריו, "תפקיד דובר איכילוב ממכר מרוב שתמיד קורה משהו אבל הוא בעיקר שוחק בצורה בלתי רגילה בגלל הזמינות האינסופית לצד הסיפורים הטרגיים. כעת נפל הפור ואני מסיים את תפקידי בלב שלם ובגאווה גדולה על עשייה שחקוקה לעד בהיסטוריה של הארגון המפואר הזה ופניי רק קדימה להגשמת חלומות נוספים ובתקווה ובתפילה שהפעם יהיו שמחים יותר".
כזכור, יוכבד ליפשיץ התראיינה כיממה לאחר ששוחררה מרצועת עזה. בעודה בבית החולים איכילוב תיארה ליפשיץ את מסכת ההתעללות שעברה. "עברתי תופת שלא חשבנו שנעבור. חטפו אותי והשכיבו אותי על אופנוע על הצד וטסו איתי בשדות החרושים, הם פוצצו את הגדר שלא עזרה כלום. זה היה כואב מאוד, הם הביאו אותנו לפתח של מערות כששכבתי על האופנוע על הצד היכו אותי מכות והכאיבו לי מאוד בצלעות מה שהקשה לי על הנשימה", העידה ליפשיץ.
"הייתי בתוך סבך של מנהרות ענקי שהיה נראה כמו קורי עכביש, הם קודם כל אמרו לנו שהם אנשים שמאמינים בקוראן ולא יעשו לנו רע ויתנו לנו את אותם התנאים שיש להם במערות. התחלנו ללכת במנהרות באדמה לחה, התרכזנו באולם גדול ואחרי שעתיים שלוש הפרידו לחדר לחוד. היו צמודים אלינו אנשי משמר שלהם וחובש, והגיע גם רופא ודאג שישלחו לנו כדורים. ככה שכבנו על מזרונים. הם מאוד דאגו לצד הסניטארי שלא נחלה. היה רופא שהיה בא כל יומיים שלושה שדאג להביא תרופות אם לא היו את אותן תרופות הביאו לנו תרופות מקבילות. היה איתנו בחור שעף מהאופנוע והוא היה פצוע ידיים ורגליים. ישב הפרמדיק כל יום שעה שעה וחצי וריפא אותו, הרופא שלח לו אנטיביוטיקה וזה לא עזר, אחרי כמה ימים שלחו שוב אנטיביוטיקה וזה הסתדר", תיארה עוד.
"היינו חמישה וכל אחד היה מישהו ששמר עליו. דאגו שיהיה לנו טוב, ניקו את השירותים. הם ניסו לשוחח איתנו אמרנו להם בלי פוליטיקה. הם היו מאוד ידידותיים אלינו", אמרה ליפשיץ.
"חילקו אותנו לפי קבוצות ולפי תושבים הם דאגו לכל הצרכים הם היו מאוד אדיבים. אכלנו את אותו אוכל שהם אכלו, פיתות, גבינה לבנה גבינה מותכת ומלפפון זה היה ארוחה ליום שלם".
"שלושה שבועות לפני הזהירו אותנו, שרפו לנו שדות וצה"ל איפה שהוא לא התייחס לזה ברצינות, פתאום בשבת בבוקר הייתה הפגזה קשה על היישובים וההמונים פרצו. הם פתחו שערים של הקיבוץ ונכנסו בהמונים וזה היה קטע לא נעים וקשה מאוד. יש לי כל הזמן את התמונות בראש", אמרה החטופה בת ה-85.
לדבריה, ניכר היה שהכל היה מוכן מראש כדי לקלוט חטופים: "הם הכינו את זה תקופה ארוכה אפילו שמפו או מרכך היה שם", תיארה. בישראל העריכו כי היא נאלצה לדבר קצת בשבח החמאס, במה שנראה כתעמולה מסוכנת לארגון טרור, מאחר ובעלה עדיין נותר שבוי ומתוך תקווה שלא יאונה לו רע.