עשרים ושבעה ימים חלפו מאז מתקפת הפתע של ארגון הטרור הנאצי חמאס. אמנם חלף מספיק זמן בשביל לנקות קצת ולסדר את קיבוץ 'כפר עזה', ובכל זאת, המראות עדיין קשים מנשוא. גופות הנטבחים פונו זה מכבר, אך הריח, אוי הריח, עודנו באוויר, מורגש בכל נשימה. גם הדם הרב שניגר כמים, נוקה על-ידי המלאכים הקדושים, אך ההרס והנזקים אדירים.
>> למגזין המלא - כנסו
עם חששות גדולים בלב יצאתי לסיור בכפר עזה. לא קל להיחשף למראות, אך קשה יותר יהיה להתעלם מהם. הבאתי עבורכם את הסיפור, עם הצנזור הנכון, על מנת שגם אתם תוכלו לקרוא, להרגיש ולהבין מה עברנו כאן בשמחת תורה על ידי המחבלים הנאצים ימ"ש.
זכור את אשר עשה לך עמלק.
בלימת המחבלים שצצו בין הבתים
לאחר תדרוך קצר על התגוננות מפני פצמ"רים ואירועי אמת שעשויים חלילה לקרות במרחב, חלילה, אני מתלווה אל רע״ן עורף אוגדת עזה, סא״ל אלעד זנדני. הוא נמצא כאן בשגרה ובחירום, נותן מענה לשורת היישובים בכל האירועים הביטחוניים.
בבוקר יום שמחת תורה, הוא הבין שיש אירוע חריג, מיהר לכפר עזה ועד מהרה נפגש במחבלים והחל מנהל איתם קרבות עזים.
בכניסה לכפר אנו רואים מכוניות מנוקבות בירי. אני מסתכל על המושב האחורי, יש שם 'בוסטר' של ילד. לחשוב לו היה שם ילד באותו זמן ולהצטמרר.
מעלינו פיצוצים רבים כל העת. מדובר באש כוחותינו המשוגרת לעבר רצועת עזה במסגרת הלחימה הבלתי פוסקת להשמדת החמאס, במהרה בימינו.
"אני מזהה אדם ירוי ברכבו בכיכר שהוא כבר לא איתנו ולידו טנדר לבן עם טילי אר.פי.ג'י", משחזר זנדני בקור רוח, "כאן אני מבין שאנחנו באירוע אחר לגמרי. היתה שמועה שיש משהו בחדר אוכל אז התקדמתי".
אנחנו מתקדמים לכיוון חדר האוכל וחדר החמ"ל של היישוב. זנדני מראה לנו בפירוט היכן התנהלו הקרבות. אנחנו נכנסים לתוך החמ"ל. ההרס גדול. שברי זכוכיות וכיסאות הפוכים. העובדה כי במקום הזה ממש ירו מחבלים על בני עמי - מחלחלת. אני ממהר לצאת החוצה. לאוויר הפתוח.
משם, אנחנו ממשיכים פנימה, לתוככי הקיבוץ, סמוך ונראה לגדר. אנחנו במרחק של כקילומטר אחד בלבד מרצועת עזה. זנדני משחזר את השבת השחורה: "הרכבתי חוליה של ארבעה אנשים שפגשתי בכניסה. שני אזרחים, שוטר ואני, ונכנסו פנימה לשורות הבתים".
הצוות שהרכיב נתקל במחבלים. זנדני מראה מאחורי איזה בית בדיוק הם עמדו והחזירו באש למחבלים. במשך זמן רב ירו במחבלים, חיסלו כמה מהם ועכבו אותם מלהתקדם הלאה.
בשלב מסוים הצוות מתפצל לשניים. זנדני וחמוש נוסף מאגפים את הבית וממשיכים לירות מתוך הבית על המחבלים הארורים.
ובתוך הבית יש אנשים?
"כן. הם בממ"ד ואנחנו מבצעים כאן לחימה עיקשת".
בדחילו ורחימו, נזהר שלא להזיז דבר בתוך ההריסות, אני נכנס לבית. החלונות מנופצים, המשחקים עוד מפוזרים על הרצפה כעדות אילמת לתופת.
לבקשתו של דובר צה"ל אינני מצלם בתוך הבתים, כשההסבר לבקשתו הינה העובדה שהמפונים שיצאו בבהילות על ידי הכוחות המיוחדים טרם יודעים איך ביתם נראה וכדי שלא יראו חלילה את ביתם הרוס מהתקשורת - עדיף שלא לצלם כלל פריטים שעשויים לגרום להם לזהות את מה שהיה פעם ביתם.
מסיבה זו לא אביא כאן תיעודים של ההרס מתוך הבתים עצמם. ההרס רב ומזעזע כל לב.
הקרב על הגג
זנדני ממשיך בשחזור. אחד מהצוות שהתפצל, נפצע על ידי המחבלים. במסירות ובגבורה שוטר ניגש לטפל בו. זנדני רואה סולם שמוביל לגג ומחליט לעלות למעלה כדי לתפוס שליטה. משם, הוא יורה לעבר המחבלים תוך שהוא מחפה על השוטר והפצוע.
לא חששת שגם המחבלים יעלו לגג?
"כדי שלא יעלו - משכתי את הסולם והעלתי אותו לגג. ככה הייתי מוגן".
מה חושבים ברגעים כאלה?
"לא חושבים", זנדני נחרץ, "עובדים על אוטומט".
בשלב מסוים הוא קופץ לחלק אחר של הגג ויורה לעבר מחבלים בצידו השני של הקיבוץ.
אחרי חמש שעות לחימה בלתי פוסקת, מגיעים הכוחות המיוחדים לקיבוץ ורק אז זנדני עוצר לראשונה.
אנחנו ממשיכים ומתקדמים לעבר הדירות בהם התגוררו סטודנטים. אני נושם עמוקות ונכנס לאחד החדרים. חלק מהבית שרוף. אני רואה מכונת קפה ועליה כתובים הכללים להתנהגות בסביבתה.
אני קורא את השורות ודומע. זה הרגע ששבר אותי. גם לי בבית יש מכונה דומה לזו. הפשטות שבה נכתבו ההוראות ("לדאוג שיש מים במיכל")' לראות את כל ההרס מסביב ולחשוב שפעם היו כאן סטודנטים שהכינו קפה בשלווה ובנחת, גרם לי לעצב עמוק.
החדר החיצוני בו נמצאת המכונה - שלם ברובו ואילו החדר הפנימי שרוף...
אנחנו ממשיכים ומסיירים בין הבתים. מולh מגיח אדם עם מסיכה. תחושות של מגיפה ומלחמה עולות בי. מסתבר שאשתו תושבת הקיבוץ. בשמחת תורה הוא היה בכלל בארצות הברית והיא במרכז. ביום שישי היא כתבה לו שהם חוגגים 'על האש' בפארק הירקון ולאחר מכן כתבה שהיא עייפה מדי בשביל לחזור לישוב אז היא נשארת בתל אביב, מעשה שלכאורה הציל את חייה וחיי ילדיהם.
תוך ארבעים שעות הוא עלה על טיסה לארץ. "באתי לכאן לסייע", הוא אומר בפשטות שמרגשת אותי, "אנחנו עוברים בין הבתים. מורידים את החשמל, סוגרים את הגז ומחטאים קצת".
אני לוחץ את ידו של מי שבעבר הלא רחוק ייתכן שדעותינו על שלל נושאים חלוקות ומאחל לו מכל הלב הצלחה ובשורות טובות.
אנחנו עוברים בין הבתים. את חלקם שרפו המחבלים ימ"ש על יושביהם. אנחנו נכנסים לאחד כזה. הממ"ד כולו שרוף. יקום ה' דמם של הנרצחים הקדושים.
בדרכי לרכב אני רואה מתנדב זק"א מתראיין לתקשורת הזרה. את המראות האלה אסור לשכוח - חייבים להדהד הלאה.
נקום נקמת דם עבדך השפוך והבא לנו משיח במהרה.
