שלי טפיירו, כתבת משפט ב'כאן' - תאגיד השידור הציבורי, חשפה את הקולות והמראות מהתפילה בכיכר דיזנגוף בתל אביב, ביום כיפור, שפוצצה על ידי פעילים חסרי גבולות. את עדותה השמיעה בשידור חי, במהלך התכנית של איילה חסון.
עדותה של טפיירו, מהווה 'נוף חריג' בקול התקשורתי, שברובו לא מיהר לגנות את המוחים שחצו את כל הגבולות ביום הקדוש ביותר לעם היהודי.
"אני מאמינה שאני ובטח לא ילדיי הם הסיפור כאן", הבהירה טפיירו, "בים שאחרי היה לי חשוב להשמיע את קולם של האנשים: נשים, זקנים וטף שפחד ואימה אחזו בהם וקולם נדם נוכח שצף השנאה, הזעם וההשפלה שהופנו כלפיהם".
וכך סיפרה טפיירו: "הגעתי עם ילדיי המתוקים שלנו לחוויה תל אביבית. ביום-יום אני כתבת משפט ורציתי עשרים וארבע שעות של שקט. רציתי, ואני מודה שחזרתי עם דמעות. הילדים שלי חזרו עם טראומה. אבל לא אני ולא ילדיי הם הסיפור. הרגשתי שלא המרחב הציבורי הפריע לקומץ שהיה שם, לעשרות שהיו שם, אלא שנאה יוקדת, מילים אנטישמיות.
"נתקלתי באישה מבוגרת שאמרה: 'אני ירדתי מהבניין, אני כמוכם, אני שייכת אליכם, באתי לחוות את יום כיפור'. ואז אישה מטווח אפס אמרה לה: 'באת להתפלל עם רוצחי ילדים'. היא הפסיקה לדבר ודמעות שטפו את עיניה".
ועוד סיפרה הכתבת: "ראיתי עשרות ילדים שנצמדו אל הוריהם, בבעתה, בבהלה, נוכח ההמון הזועם. אי אפשר היה לנהל שיחה איתם. הם הגיעו לנהל פרובוקציה. אנשים קראו קריאות. אני בהדחקה של מה ששמעתי. אני אמא ורציתי גם למלט את נפשי ואת נפשם של ילדיי מהטראומה הזו, כי שיווקתי להם שהם באים לתפילות יום כיפור".
הכתבת הבהירה ש"ברור שצריך לקיים את פסיקת בית המשפט. לא הייתה שום איזשהו משהו שהפריד בין האנשים. המפגינים רצו לפגוע במארגנים - אבל הם פגעו בעמך בית ישראל, הם פגעו בנשים שהיו שם חנוקות מדמעות, הם שמעו חרפת מילים: 'רוצחי ילדים', 'אנחנו מממנים אתכם', 'אין לכם מקום פה בתל אביב'.
"אמרו להם 'ניקח את הספרים ונשליך אותם'. הם לקחו את מחזורי התפילה שדאגו מראש להביא לקהל הרחב. אנשים היו מבועתים ועוד רגע חששו שיראו אותם במים.
"אלה מראות שלא ראינו ולא חווינו. אני לא דוברת של אף אחד חוץ מהילדים שלי, חוץ מהאמהות והזקנים שהגיעו לתפילת יום כיפור.
ראיתי פחד בעיניים של הילדים שלי. פחד של נשים שהלכו עם כיסויי ראש וידעו שהן להן שום סיכוי להשמיע את קולן. ראיתי ילדים שנאחזים באמהות שלהם וממשיכים בלי חמלה ומטיחים בהם מילים קשות ובוטות. אני מדבר על זה ואני עם צמרמורת.
"העיניים של הילדים המבועתים ושל האמהות והדמעות שנשפכו שם - היו לשווא, על מה? אנשים רצו לקיים את המסורת תפילת יום כיפור".
הכתבת חתמה ואמרה: "יש ויכוחים, יש מקום לדאלוג, היה פה רצון כוחני לא לאפשר תפילה. גם בנעילה, למחרת, באתי שוב, בתקווה שתהיה חוויה מתקנת, חשבתי שהרוחות נרגעו, וכולם בטח נשמו. אבל גם זה לא התאפשר".