חבר הכנסת הרב משה ארבל מש"ס, שר הפנים הטרי, הוא משפטן מוכשר ומבריק. איש ציבור שבא לעבוד, לא רק למען בוחריו, אלא למען כלל עם ישראל, דבר שבא לידי ביטוי בשורת צעדים מרשימים, ובהם תיקון עוולת הדרכונים.
ודווקא בגלל זה כאב לי, ואני מניח שלרבים הנמנים עם מצביעי גוש הימין, לראותו מעורב בשתי זירות, שאיך נאמר בעדינות, ממש לא הולמות את הסטנדרטים שהיינו מצפים להם מאיש ציבור חרדי. והלוואי ומדובר בשגגות חד-פעמיות.
אתחיל דווקא מהתקרית השנייה, שזכתה לאהדה רבה ולמבול לייקים מהעולם הגדול, גם מאושיות תקשורת מובילות. לכאורה, אין דבר יפה יותר מפרגון של הברנז'ה לשר חרדי, לא? אלא שזהו, בדיוק פה טמונה הצרה הגדולה.
חבר הכנסת אבי מעוז, המככב בראש 'הרשימה השחורה' של התקשורת בשל קידום עניינים יהודיים-ערכיים שלא עולים בקנה אחד עם עידן ה-2023, פנה לשר ארבל וביקש הבהרות על הצבת שלט במשרד הפנים בעמק עזריאל, שבו נכתב: 'ברוכים הבאים, ברוכות הבאות' בעברית רב-מגדרית.
שר הפנים 'נפנף' את הבקשה להבהרה, ושיגר לח"כ מעוז (ובמהירות זה גם דלף לתקשורת) את התשובה הבאה: "משרד הפנים בראשותי מרובה אתגרים ומשימות, ביניהם היערכות לבחירות לרשויות המקומיות וכן טיפול במשבר הדרכונים ועוד משימות רבות ומגוונות הנוגעות בחיי אזרחי ישראל כולם, נשים וגברים, יהודים וערבים, דתיים ושאינם". עוד הוסיף ארבל: "אני לא מתכוון להתעסק בעיצובים גרפיים של שלטים כל תקופת כהונתי כשר הפנים".
צייצני התקשורת פצחו במחול: "ארבל מעמיד את מעוז במקום", "ארבל לא נכנע לשיח ההטרלות אליו נחטפנו", "תגובה מדהימה של ארבל", "השר של כולם". כפיים.
עכשיו, אחרי שאבק השואו הריקני של הלייקים שקע, בואו נפתח את הסיפור הזה, ונבין עד כמה תשובתו של ארבל מדאיגה. הביטו טוב-טוב על השלט הנראה כאן בתמונה, שקומם את ח"כ מעוז. לא מדובר בסתם גימיק חביב, אל תטעו לרגע, מדובר באג'נדה שהובילה ממשלת הכלאיים הקודמת, כחלק ממערך מקיף של שינוי השפה העברית, החדרת מסרים פרוגרסיביים מסוכנים וקעקוע הערכים היהודיים המסורתיים, כפי שבא לידי ביטוי, למשל, במחיקת "אבא" ו"אימא" מטפסים ממשלתיים, לטובת המצאת "הורה 1" ו"הורה 2".
לא מדובר כאן ב"עיצובים גרפיים", כלשונו של ארבל, אלא הרבה הרבה מעבר לזה. השפה היא לא המטרה, אלא הכלי להטמעת תודעת ה'שוויון' – וזה בדיוק מה שאומרים, בריש גלי, מעצבי השפה הזו. כתיבה מגדרית, יודע כל דרדק, היא לא עוד אירוע גרפי – היא אירוע תרבותי רב משמעות. לא פלא שהם נלחמים על זה, ללא הפסקה, להחדרת השפה החדשה. יום אחרי שנכנסו ללשכותיהם, בממשלה הקודמת, הוחלפו במהירות הלוגואים של המשרדים וטפסים רשמיים – לטובת קידום האג'נדה. לנוכחות השפה החדשה במשרד ממשלתי משמעות רבה. ארבל, שר חרדי ומשפטן נכבד, אמור להיות הראשון שמבין את משמעותם של הסמלים.
ובמילים פשוטות, שניסח מגיב חכם: "מי שלא מבין ששילוט, דגל ועיצוב גרפי במרחב הציבורי, הוא מלחמה על התודעה – לא מבין מה זה שירות ציבורי, מהי אחריות ציבורית ואולי לא מבין מהי עמדתו בנידון – שזה לא פחות חמור. מי שיודע להילחם על ניסוח, על שלט, יודע מהם עקרונותיו ויודע להילחם עבורם".
מעוז עצמו, אגב, הגיב לארבל, אבל המכתב הזה לא זכה לתשומת לב, בשל חוסר הפופולריות של הבאת דעותיו של מעוז. אז הנה עיקרי דבריו: "נדהמתי מתשובתך לשאילתא שלי בעניין שיבוש לשון הקודש, ולפיה אתה לא מתכוון להתעסק בעיצוב של שלטים לנוכח משימותיך הדחופות. האם שיבוש לשון הקודש שבה ניתנה תורה ובה נבראו שמים וארץ זהו בסך הכל 'עיצוב גרפי'? נראה שאינך מודע כלל למשמעות שיבוש אותיות הא'-ב' שנעשה בשלט שסמל משרדך מתנוסס עליו".
ועוד ממעוז: "השיבוש הנ"ל בא לעולם מתוך תפיסה פרוגרסיבית רדיקלית ולפיה לשון הקודש הינה שפה שמדכאת נשים במהותה ולכן יש להנדס מחדש את תודעת הציבור על ידי הרס השפה, וכפי שניסחה הסופרת עירית לינור: 'רק אדם צעיר יתייחס לשפתו, שמתקיימת ומתפתחת לאיטה כ-4000 שנה, כאל תקלה פטריארכלית, שיש בה חלוקה ברורה (ושגויה מן הסתם) בין גבר ואישה".
מעוז, בסיום מכתבו, שואל את ארבל: "האם בכוונתך למלא את הנחיות מזכיר הממשלה להשיב את 'אבא' ו'אימא' לטפסים הרשמיים במקום 'הורה 1' ו'הורה 2', כתיקון לשינוי שנעשה באופן זדוני ומכוון על ידי שרים מהשמאל הפרוגרסיבי בממשלות קודמות, או שגם לגבי מקרה זה תטען שאינך מתכוון להתעסק בעיצובים גרפיים בטפסים רשמיים לנוכח משימותיך הדחופות? מקווה כי אך שגגה נפלה תחת ידך, שתתוקן על ידך במהרה".
התקרית הזו באה שבועות אחדים לאחר שדווח שהשר ארבל קיבל מידע על אסיר פלסטיני (שם קוד למחבל שפעל לרצוח יהודים) שעובר ניתוח בעודו אזוק בידו וברגלו. שב"ס בתחילה סירבו לשחררו, אך לאחר שהשר ארבל התערב, נותח המחבל ללא האזיקים. לשבחו של ארבל ייאמר שמדובר במאבק ותיק שלו נגד איזוק אסירים באשר הם בבתי רפואה – אבל כשמדובר במחבל, הדבר בלתי מתקבל על הדעת! אין, ולא תהיה, שום הצדקה אנושית, מוסרית ויהודית, לרחם על מחבל שמעורב בפגיעה ביהודים. חז"ל כבר הזהירו על סופו של המרחם על אכזרים.
הלוואי ומדובר בצירוף מקרים, ולא חלילה בתופעה חדשה של אג'נדת שמאל שמתחילה לזלוג גם לנציגינו, שומרי התורה והמצוות.
השר ארבל, אל תאכזב אותנו.
> הכותב משמש כעורך שבועון 'כפר חב"ד'