זה קרה ביב' אלול תשס"ג, בשעה 23:15 נכנס המרצח השפל ראמז אבו סלים לבית הקפה "קפה הלל" ברחוב עמק רפאים שבמושבה הגרמנית בירושלים, כשעל גופו מטען נפץ במשקל 3–4 ק"ג. דקות אחדות לאחר מכן פוצץ המרצח את המטען שעליו ורצח שבעה יהודים הי"ד ופצע 57. פיגוע נוראי שקיבל את השם "הפיגוע בקפה הלל".
בין הנרצחים בפיגוע היו ד"ר דוד אפלבוים, מנהל חדר המיון במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, ובתו נאוה אפלבוים הי"ד, שעמדה להתחתן למחרת.
לימים, סיפרה האלמנה והאם השכולה דבורה אפלבוים, "שבנו הביתה מהלוויה, לחלל ריק ולחדר שבו שמלת כלה, נדוניה, מתנות, הזמנות וברכונים. הרחוב בחוץ היה עמוס באנשים שבאו, עמדו ליד הבית ובכו". "אני חושבת שהייתי בהלם מסוים", שבה דבורה אל היום הנורא. "ישנם זמנים בהם המוח לא מתפקד, פשוט עושים, לא חושבים. הדודים שהגיעו מחו"ל לכבוד החתונה נטלו חסות על הילדים, ובשעה שהיינו אמורים לצאת עם נאווה, לבושה ככלה, לעבר האולם, עטיתי על עצמי את החולצה הקרועה ויצאתי אל בית ההלוויות".
במהלך ה'שבעה' נכנסה דבורה אל חדר בתה. היא אספה את המצעים החדשים, המגבות והבגדים, וארזה אותם בשקיות גדולות שהועברו לנזקקים. רק בשמלת הכלה לא הצליחה לגעת, ובתה וחברה טובה של נאווה, לקחוה והחזירו אל חנות ההשכרה. אף אחד לא רצה לראות אותה שוב, לחשוב, להיזכר בנאווה הלבושה לבן, לדמיין אותה בחופה שתחתיה לא תעמוד.
ואז הגיע הרעיון של אביבה פינצ'וק, חברה טובה של דבורה.
"זה קרה באמצע השבעה", סיפרה אביבה "לא יכולתי להעלות בדעתי רעיון מזעזע יותר מכלה שנרצחת בערב חופתה. הייתי מרותקת ומשותקת. ניגשתי לדבורה, והצעתי לה שנכין פרוכת משמלת הכלה של נאווה" "היא התרגשה מאוד והסכימה מיד. עם תום ימי האבל התחלנו לתכנן את הנושא. הקו שהנחה אותנו היה רצונה של האם, לסמל עם השמלה-פרוכת את החורבן, את ירושלים, שידעה כל כך הרבה סבל ומכאוב מראשית ימיה ועד לפיגוע הרצחני".
"שוחחתי עם היסטוריונים, וראיתי במוזיאון כל מיני מוצגים מזמנים עברו של תשמישי בית כנסת שנעשו משמלות כלה. יש בזה עניין גדול, ואין מקום מתאים יותר לפרוכת שנוצרה מאסון טראגי כזה מאשר קבר רחל, קברה של האם שעדיין מבכה".
האם, דבורה, אמרה "רחל אמנו ויתרה במסירות נפש ודחתה את תאריך חתונתה, וכך זכתה גם לאה אחותה... גם נאווה הי"ד הפסידה את חתונתה על רקע היותה יהודייה, במסירות נפש".
בתענית אסתר בשנה שאחר כך נכנסה הפרוכת למקומה בקבר רחל, אירוע היסטורי וסנסציוני שנחרת בלבב האומה. כשמיקום השמלה - פרוכת הוא על תקן הזיכרון לנרצחת הקדושה הי"ד והחיים שנגדעו באיבם, כשבלב התפילה והתקווה כי הפרוכת תקבל את התפילות והדמעות של עם ישראל מהמכות הכואבות שספג עם ישראל באותם השנים.
ביקום מקביל לגמרי, ביולי 2004 נעצרה חוליית טרור מהעיירה בית ליקיא שהייתה מעורבת בהוצאה ובתכנון של פיגועים רבים ובהם הפיגוע בקפה הלל. חקירת חברי החוליה הביאה ללכידת התארגנות נוספת של תושבי מזרח ירושלים שסייעה למחבל המתאבד, בהם: אחמוד מחמד עלי עביד, נאאל סלאמה מחמוד עביד, עבד עזיז מחמד מוסא עמרו, צלאח צובחי דאוד מוסא ופאיז מצטפא עודה מחו.
עבד עמרו נדון למאסר עולם, אך שוחרר ב-18 באוקטובר 2011, במסגרת עסקת שליט. ואילו אחמד עוביד ונאאל עביד שחררו בשבת האחרונה במסגרת שלב א' בעסקת שחרור החטופים הנוכחית.
שחרור המרצח שאחראי על האסון הנורא שנחרת עמוק בלבב האומה, מהווה תמרור אזהרה מפני העתיד הביטחוני בעל הפוטנציאל ההרסני, אך גם פותח את הפצע המדמם מאז אותו יום נורא, ונוגע בעצב חשוף של רבים בעם שקיוו למצוא נחמה בפרוכת הקדושה הנמצאת קרוב לאמא רחל.
כביכול שבנו לנקודת ההתחלה; אל הדמעות ההם, אל הצער הנורא שהיה, ומי יודע באיזה מראות ומאורעות עוד נעבור בארצנו. נתפלל ונקווה כי התפילות והדמעות שנישאו לצד הפרוכת הקדושה - לא ישובו ריקם.