הסערה הציבורית סביב הארכת מעצרו שוב ושוב של הנגד ארי רוזנפלד החשוד בהדלפת מסמכים שלא כדין, נוגעת בכל קצוות האוכלוסייה במדינה.
אסיר ציון בכלא הסובייטי לשעבר, נתן שרנסקי, שאף כיהן כשר הפנים לפני יותר מעשרים שנה ובהמשך היה חבר כנסת מטעם הליכוד , פרסם הערב פוסט מכונן לטובתו של הנגד החרדי שנעצר בפרשת המסמכים בלשכת ראש הממשלה:
"עברו כבר 38 שנים מאז שהשתחררתי מהכלא הסובייטי ועליתי ארצה, ואני עדיין מקבל פניות מאנשים שונים המבקשים ממני לעזור לאסירים ספציפיים בישראל בטענה שהם ״אסירי ציון״. הפניות מגיעות משני קצוות המפה הפוליטית ומתמקדות באסירים מאסירים שונים, החל מאנשי המחתרת היהודית וכלה באנשי אש״ף הנתונים במעצר מנהלי. בכל המקרים, הפונים משוכנעים שמאסרם של אותם אסירים מנוגד לעקרונותיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית או כמדינה דמוקרטית, ומצפים ממני, בתור מי שנלחם למען זכויות האדם בכלל וזכויות היהודים בפרט בבריה"מ הדיקטטורית, להסכים איתם ולמחות לצידם"
"החלטתו של שופט ביהמ"ש העליון אלכס שטיין להחזיק את הנאשם במאסר עד תום ההליכים (בניגוד לדעתם של שלושה שופטים מביהמ"ש המחוזי), הפתיעה אותי מאד. משמעות ההחלטה היא שארי רוזנפלד ישב בכלא למשך חודשים רבים, ואולי אף שנים, עוד לפני הרשעתו. לפי הבנתי, הדבר יכול להיות מוצדק במקרים מסוימים כאשר יש חשש שהנאשם מסוכן לחברה או עלול לברוח או לשבש תהליכי משפט. השופט שטיין בעצמו שלל אפשרויות אלו, וביסס את החלטתו על כך שלארי רוזנפלד יש גישה למידע סודי והוא עלול להחליט להעבירו הלאה"
"כידוע לי למדינת ישראל יש אמצעים רבים ומגוונים למנוע הדלפת מידע, במיוחד כשהנאשם נמצא במעצר בית, ולפיכך איני מבין מדוע נכון לשלול את חרותו של אדם לפני הרשעתו בנימוק זה"
בנוסף להיבט הפרטי של אי צדק שנעשה לארי רוזנפלד, ישנו היבט נוסף שמטריד אותי בסיפור – ההיבט הציבורי.
בפוסט ברשת החברתית פייסבוק כתב שרנסקי: השנה שקדמה ל7 באוקטובר התאפיינה בחוסר אמון הדדי. המדינה נחלקה לשניים. חלק אחד האשים את האחר בגניבת המדינה הדמוקרטית והשני בגניבת המדינה היהודית. תחושת חוסר האמון לא נעלמה אחרי ה-7 באוקטובר. רבים מאמינים כי האסון והכשלון הגדול של אותו יום נבע בין השאר מחוסר שיתוף פעולה בין הצבא, המודיעין והממשלה, וכשלים בהעברת מידע בין מערכות אלו. העיכוב בהקמת ועדת חקירה ממלכתית מעמיק את תחושת חוסר האמון והחשדנות של הציבור כלפי ההנהגה הצבאית והמדינית, ואת החשש הלגיטימי שמסתירים מאתנו עובדות חשובות.
"באווירה כזו, המקרה של ארי רוזנפלד, שנאשם בהעברת מידע סודי לא לאויב, אלא לראש ממשלת ישראל, מטריד במיוחד. הדרישה להחזיק אותו במעצר עד תום ההליכים מזינה את תחושת חוסר האמון הכללית, ומחזקת את ההרגשה שיש למערכות הגדולות מה להסתיר מהציבור וזו מזו"