משפחותיהם של שורדי השבי ששוחררו אתמול מגיהנום החמאס מסרו הערב (ראשון) הצהרות לתקשורת מבתי החולים איכילוב ובילינסון.
שעבן א-סייד, אביו של שורד השבי הישאם א-סייד אמר: ״שלום לכולם אנחנו משפחת אל סייד אני אבא של הישאם. אנחנו רוצים להתחיל מהסוף - אולי זה יהיה לטובה. יהיה לנו סוף טוב.
אנחנו רוצים קודם כל להודות לבית חולים איכילוב על קבלת הפנים ועל תחילת השיקום שהתחיל פה ואנחנו מקווים שהשיקום לא ייארך. אנחנו רוצים להודות לצוות המשא ומתן, לראש הממשלה במיוחד שהיה כל הזמן אפקטיבי וניסה להחזיר את החטופים ואני מקווה שייעלה בידו להמשיך את המהלך שקיים היום ולהביא עד החטוף האחרון בלי לחכות לכל מיני שלבים.
אנחנו רוצים להודות לנשיא טראמפ שהכניס לנו רוח גבית חזקה, רוצים להודות לו ולממשל שלו. אנחנו לא נשכח את מטה החטופים, כל המתנדבים למיניהם שהיו ונלחמו פייט שקשה לתאר אותו.
עכשיו אנחנו נדבר על המשפחה שלנו ועל הישאם ואנחנו מקווים שהוא ישתקם. אתמול הישאם הגיע אלינו ואנחנו האמנו כל הזמן שהחמאס שאומר שהוא תנועת שחרור - מסתבר שלא. ראינו שחמאס עושה ספינים ופוליטיקה קלה על גב של בנאדם חולה נפשית. על פי האסלאם זה בנאדם שלא נרשם עליו עוונות.
אנחנו פה בסיטואציה מאוד קשה. אני במשך כל החטיפה כשהיו 4 חטופים בעזה אני האמנתי שאנשי חמאס ישמרו עליהם אבל מאז השביעי לאוקטובר אני הייתי עם היד על הלב וראיתי שנרצחו בדואים, אנשים ערבים, ולא חיילים ונחטפו וחזרו גופות וזה העולם הערבי לא נותן תשובה ואת דעתו על זה. אנחנו רוצים את העולם הערבי שייתן את דעתו, מה הוא אומר על זה שרוצחים וחוטפים אנשים שעובדים במקומות עבודה? ואנשיה שלבושה בלבוש מסורתי של בדואים?.
"אני מוכן לשבת עם אנשי חמאס באל-ג'זירה, איפה שהם רוצים, ולהוכיח שהוא לא היה חייל - אחרי שחמאס טען זאת". בנוסף אמר האב כי "חמאס מסר שהוא לא רצה לשים את הישאם על הבמה כמו כולם 'כמחווה לעם הפלסטיני' - זה לא נכון. הם פשוט לא רצו שהעולם יראה שהישאם היה במצב מאוד קשה".
האב סיפר: "כשקיבלנו את הישאם היו לנו חששות לקבל אותו לא על הרגליים, וכשראינו אותו עולה מתוך עזה לרכב של הצלב האדום שמחנו שהוא הולך על הרגליים והגיע למדינת ישראל.
שמחנו שהתחלנו לחבק אותו אבל ראיתי שאני מחבר גוש של זה לא בן אדם. נראה בן אדם אבל זה לא בן אדם. הוא לא יודע לדבר, אין לו קול, אין לו זיכרון מכלום. זה פשוט נותן הרגשה שהוא לא היה אצל בני אדם: אנחנו כועסים על זה ורוצים תשובה. מפה אני קורא לכל הנושאים והנותנים תזדרזו להחזיר את כולם כי זה מאוד חשוב. תודה לכם״.
אילן מנגיסטו, אחיו של שורד השבי אברה מנגיסטו אמר: ״אני עומד כאן היום, נרגש מאוד, ומנסה למצוא את המילים הנכונות להביע את תחושותיי. איך אפשר לתמצת עשור שנים של דאגה, של חוסר ודאות, ותפילה בלתי פוסקת?
לאחר עשור של חטיפה ושבי בתנאים בלתי אנושיים - אברה אהובנו חזר אלינו הביתה. אינני יכול לתאר במילים את מה שהלב מרגיש. ברגעים אלה, ליבנו נתון להודיה עמוקה לבורא עולם על הנס שקרה לנו. היום קיבלנו מתנה יקרה מפז – קיבלנו חיים חדשים. ברוך מחיה המתים.
השיבה של אברה לחיקנו היא תחילתו של תהליך הריפוי למשפחתנו, לקהילתנו ולשאר הציבור במדינה. חזרתך בחיים היא רגע של תקווה ואושר, קרן אור ונחמה בתוך הכאב והסבל שכולנו חווים מאז השבעה באוקטובר.
היום הזה הוא עדות לכוחה של ההשגחה העליונה והרוח האנושית. חזרת אלינו, אחי, ואנחנו מאושרים עד אין קץ. אבל אנחנו גם מודעים לכך שהדרך עוד ארוכה. השיקום מהשבי הוא תהליך מורכב וקשה, והוא דורש זמן, סבלנות ותמיכה.
אנו מבטיחים לך שנעשה הכל כדי לעזור לך להשתקם, לחזור לחיים, ולמצוא את מקומך מחדש. אנו כאן בשבילך, תמיד.
לצד השמחה והתקווה, אסור לנו לשכוח את אחינו ואחיותינו החטופים, שעדיין נמקים במנהרות בעזה, והחללים שנשארו מאחור, ומשפחותיהם מחכות לתחילת הליך הריפוי שלהם בהשבתם לקבר ישראל.
אני רוצה לפנות למשפחות החטופים והחללים, ולומר לכם: ליבנו איתכם. רק אנו יכולים להבין את את תחושת האובדן, חוסר הוודאות והגעגוע. אין מילים שיכולות לנחם אתכם, אין מילים שיכולות להקל על סבלכם. אך אנו כאן, לצידכם, מחבקים אתכם ורוצים ולומר לכם: תשמרו על התקווה. אין לכם אופציה להרים ידיים.
ומכאן אני קורא ומבקש מעם ישראל: אסור לנו לתת למצב הזה להימשך - "לא תעמוד על דם רעך״. אני מתחנן אליכם. אל תתנו לתמונות היפות של החוזרים מהשבי להטעות אתכם - מאחורי החיוך והשמחה הרגעי נמצאים צלקות נפשיים וגופניים בלתי הפיכים.
זוהי חובתנו המוסרית, כחברה וכעם, להפעיל לחץ מוסרי על הממשלה ומקבלי ההחלטות שיפעלו להשבתם מיידית של כל החטופים לביתם, למשפחותיהם ולמולדתם. עכשיו!
ראשית, אני רוצה להודות לצוות הרפואי של בית החולים איכילוב על הטיפול המסור, להודות לראש הממשלה, לחיילי צהל, למשפחות השכול, לכוחות הביטחון ולצוותי המשא ומתן שעשו את המאמץ והחזירו לנו את אברה. תודה ענקית למטה משפחות החטופים, לעם ישראל על החיבוק, התמיכה, ותפילותיכם שנענו.
ואיך אפשר לסיים בלי להגיד תודה בשמי ובשם משפחתי ובשם אברה לכל האנשים המלאכים, שותפי הדרך שליוו וצעדו איתנו לאורך כל הדרך. תודה שהייתם איתנו ברגעים קשים של ספק וייאוש.
ברגעים שבהם הרגשנו שהכל אבוד, הייתם שם לתת כתף תומכת, אוזן קשבת, מילה טובה. בזכותכם סוף סוף המסע הארוך והנוראי שלנו הגיע לקיצו. בזכותכם, אברה שפירושו בעברית אור - נמצא איתנו כאן. אברה חי!".
סיגי, אמו של אלי-ה כהן אמרה: "תודה ראשונה לבורא עולם שהחזיר לי את אלי-ה שלי, תודה אבא!". "ברוך מחיה המתים וברוך מתיר אסורים. ביקשתי מעם ישראל להיות יחד ולהרבות בתפילות ומעשים טובים".
"שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאלי-ה וחבריו חוו שם. כל התחושות האלו מגיעות לכל 63 משפחות החטופים שעדיין שם. הם חייבים כולם לחזור הביתה מיד לפני שיהיה מאוחר".
היא סיפרה כי אלי-ה קרא את פרשיות התפילין ועשה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים.
זיו עבוד, ממשפחתו של אלי-ה כהן שחזר אתמול משבי חמאס, נשאה דברים בהצהרה בבית החולים בילינסון, ואמרה: "אלי-ה, אתה לוחם ושורד אמיתי, החזקת מעמד, שרדת את הבלתי אפשרי".
היא ביקשה להדגיש כי מבחינת המשפחה - "אין ניצחון שלם כל עוד נשארים חטופים מאחור", והוסיפה: "אלון אהל, אנחנו לא נשאיר אותך מאחור. זה לא מאבק אישי, זה מאבק של כולנו".
זיו ביקשה להודות לענר שפירא, גיבור המיגונית, ואמרה: "הצלת אותי ועוד שש ועכשיו גם את אלי-ה".
שלי שם טוב, אימו של עומר ששוחרר מהשבי בעזה, פתחה את דבריה ואמרה כי היא "מודה לבורא עולם שלא השיב את תפילותיי ריקם".
האם פנתה לראש הממשלה בנימין נתניהו בהצהרה מבית החולים בילינסון בפתח תקווה ואמרה: "אדוני ראש הממשלה - המשימה הלאומית עדיין לא הושלמה ויש להשיב בדחיפות את כל חטופינו, החיים לשיקום והחללים לקבורה. אנחנו כמשפחה נמשיך להיאבק עם כל המשפחות עד להחזרת כולם".
היא סיפרה כי "עומר שיתף שכל מה שחלם לעשות כשישוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי ושאלטף לו את השיער". היא ציינה ש"כאמא, כאישה וכבת אדם - אני מבקשת מהצלב האדום, מהקהילה העולמית, לבצע את המינימום ולשמור על ילדינו, על אזרחינו. זה המינימום המתחייב".
ניבה ונקרט, אימו של עומר ששוחרר אתמול מהשבי, אמרה בהצהרה מבית החולים בילינסון בפתח תקווה, כי אחרי חזרת בנה "תם ולא נשלם, עומר בבית - והמאבק שלנו ממשיך עד אחרון החטופים".
היא ציינה כי הוא איבד יותר מ-30 ק"ג ממשקלו, ולאורך כל תקופת השבי לא קיבל תרופה לקוליטיס. "עומר הביס את השבי והוא חזר חזק מהרוח. כעת הוא מתחייב - אני מצטרף למאבק עד לשחרור כל החטופים והחברים שהשארתי מאחור".